תפילת שחרית של ראש חודש כסלו בבית הספר פלך בנים הייתה עמוסה במתפללים. כל התלמידים וצוות המורים הגיעו לתפילה המשותפת, שתוכננה להיות ייחודית ושמחה. בית המדרש הפך דחוק וצפוף, המיזוג לא עמד באתגר והאוויר הדחוס הקשה על המתפללים.
לתפילת הלל עלה בעל תפילה ומנגן שיוסי בחר להביא, בשביל ליצוק אמונה ורוח בלב תלמידינו. החזן התחבר למערכת ההגברה, נעמד בבימה, סידר את הטלית והתפילין, וביקש מאחד המתפללים הנוהגים כן, שיפתח בברכת הלל. מיד לאחר מכן, הוא פצח בשירה ובניגון חזק ומשמעותי, אבל אף אחד לא הצטרף. משהו שם לא התחבר, אולי זו הייתה ההגברה הפשוטה והסטנדרטית מדי שלנו, אולי חוסר המוכנות של הנערים, אולי ניגונים שטרם הכרנו לתלמידינו. משהו שם לא זרם ולא התקדם. החזן התאמץ השתדל וגיוון את סגנון הניגונים, והנערים בשלהם. מסתודדים, מדברים מצחקקים. רחש מטריד ובלתי מכובד עבר באולם בית המדרש.
יוסי התפלל תמיד בפתחו האחורי של בית המדרש, ליד הבלגן של בליל קופסאות התפילין, ליד כל התלמידים שאיחרו ונכנסו בהתגנבות יחידים שקטה, ליד התלמידים שהתקשו לשבת בנחת בתפילה והעדיפו את העמידה והתזוזה שבצלעי בית המדרש.
הוא הרים את עיניו והתבונן בנעשה בחדות האופיינית לו, הקמט שבמצחו המבהיק שב לראשו, קמט שכולנו אהבנו, וחששנו כי ידענו שזה הסימן לכך שהוא קשוב כל כולו במאמץ עילאי לצלילים שכה אהב. צלילי נשמות תלמידיו. הוא התקדם בשקט קדימה, פסע אל עבר שלושה מחנכים במרכז בית המדרש שהתווכחו עם תלמידיהם למען הסדר הטוב של תפילת הרבים. בשקט אך בנחישות הוא נטל אחד מהם בזרועו, ואת השני משך בעדינות בכתפו. השלישי הסיט את מבטו אל יוסי, פגש את מבטו החודר והצטרף מיידית. ארבעתם החלו להתנועע ולרקוד באופן מאולץ משהו, אך מבקשים להתחבר ולחבר. אליהם הצטרפו כמה תלמידים בודדים וטובי לב שביקשו להרחיב במעט את המעגל המקרטע. אחד המחנכים חש מחויבות להינתק מהמעגל שרק הוקם ומבקש למצוא את איזונו, ופנה להעיר לתלמיד בספסל סמוך ששוחח עם חבריו במהלך התפילה. רגע לפני שהמחנך ניתק מהמעגל, יוסי פנה אליו ולחש על אוזנו.
הם לא ילמדו מהערותיך, אמר יוסי. הם ילמדו רק ממעשיך הטובים ומהדוגמה שאתה תשמש עבורם. בוא ונתפלל יחד, זו גם התפילה של שנינו, וגם אנחנו מחויבים בה. במקום לכעוס, בוא נשמח. ראש חודש כסלו היום. גבורת ישראל וניצחון הרוח. שחרר עצמך מהכבלים הקטנים וסחוף אותם איתך.
שני תלמידים ניגשו למעגל המחנכים וניסו להגחיך את המעמד בהצטרפות מאולצת שלהם. יוסי ניגש מיד לאחד התלמידים, ביקש רשותו והרים אותו בזרועו הימנית החסונה עד שישב על כתפיו. כשיוסי נושא את התלמיד על כתפיו לקול הפתעת חבריו, הוא פתח את מעגל הרוקדים והחל לסחוף את כולם אחריו ולרקוד בכל בית המדרש, כשהפעם כל התלמידים מריעים, שרים ומצטרפים למעגל הרוקדים.
בית המדרש התמלא ריקוד, שמחה ושירה, מעגלים־מעגלים של תלמידים החוגגים ומודים לה' יתברך על כל הטוב שגמל עמנו ועוד עתיד לגמול. תחילה וראש לפדיון נפשנו. ותהי לי לישועה. ברוכים אתם לה' עושה שמיים וארץ.
באותו הרגע, יוסי הסיר את התלמיד מעל כתפיו וביקש שימשיך להוביל את המעגל העצום שנוצר. וניגש להניח יד שקטה על כתפו של בעל התפילה, יד תומכת שמחה ומבקשת הודיה. זה בזכותך, הוא לחש לו. אתה מרומם את הרוח של כולנו. איזו זכות יש לך. אני חייב אותך תמיד איתי. יש לי מתנה בשבילך אם תוכל. בוא ננגן שנינו יחד הערב בבית החולים הסמוך עם החולים במחלקה. הכול בסדר אם לא מסתדר, פשוט הנשמה בוקעת אצלך מתוך השירה וזה דבר עצום שכולם צריכים ליהנות ממנו. תודה שהתאמצת עבורנו.
ומיד נפנה לאחורי בית המדרש, מקום שבתו באופן קבוע, ומצא שם קבוצת נערים שביקשו למצוא את מקומם בפינה הקטנה והאישית, ולא במעגל הגדול והסוחף שמילא את חלל בית המדרש. הכול בסדר, הוא אמר להם. לפעמים גם לי אין כוח לרקוד עם כולם. אבל אני צריך את העזרה שלכם. תכף יוציאו ספר תורה ויקראו בו.
תוכל להיות גבאי, תוכל להוציא ספר תורה מההיכל, תוכל לעבור בין המתפללים עם קופת הצדקה. אתה רוצה לעלות לתורה? רעיון מעולה, תדבר איתו, הוא הכי מבין איך עושים את זה. תלמד ממנו. מהבחור שלידך שהרגע התמנה. הוא כבר מומחה ומבין ויודע ואני סומך עליו לגמרי שיעשה את זה הכי טוב שיש. הוא כבר ילמד אותך הכול. סמוך עליו.
בסיום התפילה, שהתארכה מעל למתוכנן, יוסי עולה לדוכן. תלמידים יקרים, רגע לפני שאתם יוצאים להפסקה, אני רוצה להגיד לכם שחודש כסלו הוא חודש של גבורה. ואתם הגיבורים הגדולים, גיבורי חודש כסלו שלנו. גיבור הוא מי שכובש את יצרו, ואתם כבשתם את עצמכם והתעליתם. עם ישראל זקוק לעוד מכבים, לעוד גיבורים רגישים אמיצים וטובי לב כמוכם.
כאלו היו מעשי הגבורה היומיומיים שראינו אצל יוסי הרשקוביץ הי"ד, איש החינוך העוצמתי שתמיד התבונן על המציאות ועל האנשים באופן שווה ובגובה העין והלב. למדנו ממנו בכל רגע על חיים ארוכים. חיים קצרים שאומנם נגדעו, אך כל יום בחייו היה ארוך בעל רבדים הנושא החלטות קטנות על גדלות החיים ועל העמקת שם ה' בעולמנו. יוסי, איש חסד שהפיח עוצמות הרוח בכל רגע ומעשה, בעל־מנגן שידע להילחם על כל אדם, לפרוט על מיתרי הלב ולכוון את כלי נפשנו לעבודת המידות למען עם ישראל.
הכותב הוא איש חינוך שייסד וניהל את אורט פלך בנים. כיום הוא מכהן כמנכ"ל יסודות לחינוך תורה ודמוקרטיה.
