חיילים וחיילות יקרים,
לפני יותר מ־80 שנה עברתי את התקופה הקשה בחיי על אדמת פולין, עברתי את השואה. הייתי במחנה אושוויץ־בירקנאו שבו נרצחה משפחתי, צעדתי בצעדות המוות, שוחררתי ממחנה בוכנוואלד עם שחפת קשה ועל סף מוות.
את המראות שראיתי, לא אשכח לעולם. עדות לכך חקוקה על ידי השמאלית – המספר A10111 שנכתב בדיו רותחת. מראות שעליהם אמרנו: "לעולם לא עוד".
לא היה מי שיגן עלינו. העולם ידע ושתק עד שלב מאוחר מאוד, ולרבים מאיתנו – מאוחר מדי.
מהמקום הכי נמוך שאפשר, טיפסתי מעלה. זכיתי לחגוג לפני מספר חודשים את יום הולדתי ה־96 כשאני מוקף בילדים ונכדים, שחלקם ממלאים תפקידים חשובים בצה"ל בימים אלה ממש.
המילה "שואה" מוזכרת כיום רבות כדי לתאר את הזוועות שהיו בדרום בשבת שמחת תורה, 7.10.23.
העדויות, המראות והסרטים, ובהם תינוקות, ילדים, מבוגרים, קשישים, חיילים וחיילות שעברו טבח, פוגרום, התעללות וחטיפה בדרכים אכזריות של מוח שטני ומעוות – אכן מזכירים אירועי שואה ואף אכזריים הרבה יותר ממה שאני ראיתי. ההבטחה "לעולם לא עוד" לא קוימה במלואה.
אבל, וזה אבל גדול, הפעם יש לנו מדינה ויש לנו אתכם, חיילים וחיילות. שתי עובדות אלה מאפשרות לנו לעמוד חזקים מול האויב שמבקש לבצע בנו שואה, השמדת עמנו.
אתם מגינים עלינו בגופכם ובנשמתכם ולכן יש לנו תקווה. תקווה שמדינת ישראל ואתם, חיילי צה"ל, נלחמים עליה עכשיו כדי שנשוב ונהיה עם בטוח בארצנו. תקווה שהחטופים יחזרו הביתה והאויב הארור יושמד ויהפוך לעפר ואפר.
בתקופה זו אנו נמצאים בפחד גדול. אני מכיר את ההרגשה הזו היטב ומבין אותה לעומק, אבל גם יודע מניסיוני כי ממקום זה אפשר לצאת, ונצא. נצא בעזרת ה' למדינה חזקה ובטוחה יותר.
חיילים וחיילות יקרים,
אתם יודעים היטב עבור מה ועבור מי אתם נלחמים, ולכן השליחות והמוטיבציה שלכם כל כך גדולות. אנחנו, שורדי השואה וניצוליה, תזכורת מדוע חשוב שתהיה לנו מדינה חזקה שבה נוכל לחיות בבטחה.
אני מבקש לברך ולחזק אתכם.
מברך אתכם במשפט מתוך ברכת החודש: "שֶׁיְּמַלֵּא ה' מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה". בדמיוני אני עומד מאחוריכם ותומך בכם עם מילים מחזקות וחיבוק גדול. אני מתפלל בכל רגע ורגע לשלום כל אחד ואחת מכם, ומחכה לפגוש אתכם בעזרת ה' בריאים ושלמים ביום שאחרי המלחמה.
משואה לתקומה זו לא רק סיסמה, זו דרך חיים.
אוהב אתכם, מנחם הברמן, ירושלים.
