הרבה חידושים יש במלחמה הזו. באופן ספונטני צץ לו המנהג החדש והמרטיט של משמרות דגלים ברחובות העיר בזמן ההלוויות הצבאיות. מזווית אחרת, בכל מקום אני רואה נערים ונערות קושרים ציציות צבאיות, כי זה מה שמבקשים החיילים שנכנסים לעזה – דתיים וחילונים גם יחד. סרטונים מדהימים מראים גדוד אחרי גדוד תוקעים בשופר או צועקים "שמע ישראל" ו"ה' הוא הא־לוהים" לפני שהם צועדים למלחמה. לא ראינו הרבה מראות כאלו במלחמות קודמות. ייתכן שמאז ימי החשמונאים לא צעדו כך כה הרבה חיילים לקרב, כאשר שם שמיים נישא בפיהם.
ועכשיו החתונות. התמונות מרוממות הלב של חתונות במדים אינן מייצגות רק אילוץ של סדר הזמנים, התלכדות אקראית של חתונה מתוכננת עם מילואים פתאומיים. בזמן הקורונה אנשים דחו חתונות בשנתיים, עד שיוכלו לערוך מסיבה גדולה. גם במלחמות קודמות נדיר היה לראות חתונות כאלו בזמני חירום. הבחירה להתחתן במלחמה הפכה לאיזה דגל ספונטני של הדור הזה. לא רק שאין דוחים חתונות – אלא מקדימים אותן. ולא רק החתונות מתרבות, אלא גם האירוסין. אמרה לי שדכנית מיומנת: תוך שבועיים התארסו שלוש קליינטיות שלי; בדרך כלל זה לוקח חצי שנה.
אלינור יוספין ואורי מינצר קיבלו שניהם צו 8 בזמן שנפשו ביחד בחו"ל, והתחתנו בספונטניות שעתיים אחרי שירדו מהמטוס. למה הבהילות? השניים הסבירו לדינה חלוץ מ־ynet: "רצינו להיות מחוברים". ההסבר הזה כל כך פשוט וכל כך עמוק. בעשור האחרון צלל שיעור הנישואין בישראל, בדומה למתרחש בעולם המערבי כולו. הנישואין הפכו מברית לחוזה ומחוזה להסדר, עד לנקודה שבה לא היה ברור למה בעולם כל כך אינדיבידואליסטי ההסדר הזה בכלל נחוץ. אלו שבכל זאת בחרו להתחתן הצדיקו את החתונה כמין חגיגת אהבה פרטית שנועדה להותיר רושם גדול על האורחים. מכאן צמחה תעשייה שלמה של זיקוקים וארמונות פרחים כבירים ושמלות מוטרפות, שבלעדיהם מה כבר שווה האירוע.
ואז הגיעה מלחמת שמיני עצרת, שצמצמה את כולנו, כמו בעדשה מרכזת, לגרעין הבסיסי והמוצק של קיומנו. אנחנו איננו אטומים יחידים ומבודדים, אלא חלק ממרקם. הרגו בנו כי אנחנו יהודים, ונשתקם מזה ביחד כיהודים. חתונות המלחמה אינן חגיגות מוחצנות של אהבה פרטית אלא ביטוי עילאי של ברית, שלא צריך בשבילה אפילו חליפה: ברית של משפחה חדשה, הנרקמת לברית של עם. גם אלו שאינם זוכרים את הפסוקים מירמיהו חשו כנראה שעם ישראל צריך עכשיו "קול חתן וקול כלה". ההחלטה הכי פרטית משתלבת כאן באופן טבעי בתחושה הכי כללית, בלי שהיא מאבדת מהאינטימיות העדינה שלה. החתנים הצעירים והכלות היפות יצרו כאן גל לאומי, תנועה שמרוממת עם מדמם, עם שצריך כל כך את השמחות הללו: הרי כולנו זקוקים היום כל כך להיות מחוברים.
