השבוע שלח לי מישהו קישור להרצאה של הרב נויגרשל ביוטיוב שנשאה את הכותרת: ״האחיכם יבאו למלחמה? שירות לומדי תורה בצבא״ וכתב: בעקבות הטור שלך מלפני כמה שבועות, ממליץ לך להקשיב. ואני, אפילו שלא שמעתי את הרב נויגרשל יותר מעשור, החלטתי לצפות. אולי יש בפיו איזו בשורת חידוש שנושאת בכנפיה משב רוח מרענן של אחריות, של קידוש השם? אולי יציע הרב נויגרשל איזו הסתכלות עדכנית על מצב הדור, מצב עולם הישיבות ומצב החברה הישראלית, מי יודע?
הרב נויגרשל התחיל לדבר והקול שלו והמראה שלו היו לי ממש נוסטלגיה לימים שבהם הייתי מקשיב לשיחות שלו בענייני השקפה מדי פעם. הוא תמיד היה רהוט כזה, ושנון ומגולח ומעונב וידען. בנאדם כזה של סימני קריאה והוכחות ניצחות. ובשביל הבחורי־ישיבה שהיינו אז, הוא היה הדבר האידיאלי. כיום, שנים אחר כך, כשמלחמה עקובה מדם משתוללת בחוץ ומדי בוקר מותרים לפרסום עוד ועוד שמות של נופלים צעירים כל כך, ואלפי משפחות שבורות עד היסוד, הדברים של הרב נויגרשל – שאולי בעבר היו יכולים להישמע לנו כמו כתב הגנה מוצדק – היו מנותקים ומיושנים ובעיקר לא רגישים. הנה כמה ציטוטים, שלא תחשבו אותי למגזים:
״ידידיה מאיר כותב לי מזועזע ככה: כולנו תלמידים של השיחות והמאמרים של הרב בנושא גיוס בני ישיבות, נדמה לי שצריך לחדד את הדברים עוד פעם לאור מה ששומעים היום. והוא שולח לי איזו הסרטה של בחור חרדי שהתגייס עכשיו ונראה מאוד־מאוד מרוצה מעצמו והוא מדבר שם כל מיני דברים שאם לא הייתי חושב שהוא לא היחיד שחושב ככה הם לא היו ראויים לתגובה… אותו אחד בהסרטה אומר בפאתוס את הפסוק 'האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?' עד כמה שזכור לי, הפסוק הזה לא נאמר ללומדי תורה אלא לרועי צאן! לא זכור לי שמישהו מגדולי ישראל ניסה לפטור רועי צאן מלהתגייס למלחמה!״
כשמלחמה עקובה מדם משתוללת בחוץ ומדי בוקר מותרים לפרסום עוד ועוד שמות של נופלים צעירים כל כך, הדברים שאמר היו מנותקים ומיושנים ובעיקר לא רגישי
״כל אלה שצועקים בחוץ ׳גיוס בני ישיבות׳ לא מבינים שהמערכת שמפעילה את המערכת שהם מפעילים היא מערכת שהם לא מסוגלים לראות! כל אלה הם פרימיטיביים, הם לא מבינים שהם לא מבינים, והם לא מבינים שהם לא מבינים שיכול להיות שהם לא מבינים, והם לא מבינים שגם אם הם לא מבינים הם צריכים להבין שמישהו אחר כן מבין".
"'אלף למטה אלף למטה אלף למטה' דורשים חז״ל, אלף לחזית, אלף לעורף, ואלף לתורה ותפילה… מה עשו כל שאר מאות אלפי הגברים? מסיבת טבע? לא! למדו תורה!״
״הס מלהזכיר את הפרזיטים של גלי צה״ל… הם באמת משתמטים! אוכלי לחם חינם… להם אתה משווה את בני הישיבות? למי אני כן משווה? לאנשי המחשבים והבקרה… אלה שמנהלים את המערכת מרחוק. מישהו בא אליהם בטענות שהם לא מסתכנים?״
״אתם באים אלינו בטענות שאנחנו לא תורמים?! אתם יודעים מה אנחנו חושבים עליכם?! גם אם אתה טייס, מפקד בחיל האוויר, מפקד בסיס, לא יודע מה, כל המטוסים שהפלת כל חייך לא מאזנים את הנזק שגרמת למדינת ישראל בחילול שבת אחד, וכל אדם דתי מאמין בזה! הרי לא חרבה ירושלים אלא על שחיללו בה את השבת. אז אתם באים אלינו בטענות? מישהו צריך לאזן את מאזן הקדושה פה בארץ הזאת״.
כן, אני יודע שהדברים האלה קשים עד בלתי נסבלים, בבחינת ״אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו״. עכשיו תראו, מאוד מפתה היה להשיב מנה אחת אפיים על כל טיעון וטיעון של נויגרשל, ובאמת, אם לא היינו בעיצומם של ימים מדממים כל כך הייתי אולי מרשה לעצמי להשתמש במילות מחאה קשות יותר כנגד הדברים הנ״ל, אבל אני מרגיש הרגשה אמיתית, שכל מי שחי כאן וראשו על כתפיו וליבו פועם בצד שמאל והתורה נר לרגליו ודברים שבין אדם לחברו בראש מעייניו, מבין שדיבורים מעין אלה כבר מזמן אבד עליהם הכלח.
רבים מאיתנו, בוגרי ישיבות חרדיות, כבר מבינים שבחיים האמיתיים אין צודקים וטועים, לא לכל דבר יש תשובה וראיה ניצחת, ואין השקפה אחת, ויש דרכים רבות וישרות לחיות חיים שעושים נחת רוח לפניו, וככל שעובר הזמן, חלוצי המגזר החרדי מוערכים יותר ויותר ומביאים איתם בשורות של גאולה וקידוש השם מבית ומחוץ. ובכל זאת, כדי שתהליכים מבורכים אלה ימשיכו לשגשג באצילות ובענווה, מוטלת עלינו בין השאר החובה למחות כשנשמעים קולות לא רגישים, לא אמפתיים, מנותקי זמן ומקום, ציניים ויהירים. במקביל נמשיך להוסיף צדק, אמונה, חוכמה, ערבות הדדית, אהבה, נשיאה בעול, הרחבת דעת, טוב משותף וכמובן, הרבה תורה שהיא תורת חיים.
