בשנת 2002 החליטו במועצה האזורית עזתה לשנות את שם המועצה לשדות נגב, ועדיין, בחלק מהמסמכים של משרדי הממשלה, המועצה נקראת בשמה הישן. 22 שנה אחרי שינוי השם, עזה עדיין רודפת את תושבי המועצה. בשמחת תורה הגיעו מחבלי חמאס גם לגדרות של יישוביה, אבל מלבד קיבוץ עלומים, לא הצליחו לחדור לתוכם.
שישה־עשר יישובים יש במועצה האזורית שדות נגב, וכרגע המועצה נמצאת במצב ייחודי. מחצית היישובים, אלו שבטווח שבעה קילומטרים מהגבול עם הרצועה, מוגדרים כיישובי עוטף ופונו על ידי המדינה, ומחציתם מוגדרים כיישובי עורף והחיים בהם אמורים להימשך כרגיל.
אלא שהניסיון למתוח קו בתוך המועצה אחרי אירועי שבעה באוקטובר, תלוש מעט מהמציאות. היישוב יושיביה, למשל, נמצא במרחק 7.2 קילומטרים מהרצועה, ולכן משתייך ליישובי העוטף. הוראות הבטיחות בו וזמן ההתראה מירי טילים זהים לחלוטין לאלו שביישוב תקומה, שנמצא בתוך טווח שבעת הקילומטרים ושתושביו פונו. תושבי יושיביה לא פונו, אבל לגן הילדים שנפתח ביישוב בימים האחרונים הגיע רק ילד אחד. התושבים חוששים לצאת מבתיהם, וגם מתקשים לישון בלילה מרעש ההפגזות.
במשרדי המועצה נאלצים להתמודד בימים אלו עם האתגר המורכב של ניהול רשות שמחצית מתושביה מפוזרים ב־22 מקומות שונים ברחבי הארץ, ומחציתם מנסים לקיים שגרת חיים. יוני ממו, ראש מטה החירום במועצה, שבזמן שגרה מנהל את המתנ"ס של שדות נגב, הוא תושב המושב זמרת, המשתייך ליישובי העוטף. משפחתו נמצאת עם שאר תושבי המושב במלון בהרצליה, אבל הוא עצמו, בשל תפקידו כאחראי לכל המכלולים ברשות בזמן חירום, ישן בביתו בזמרת. כמו איש מילואים, את אשתו וארבעת ילדיו הוא פגש לשלושה ביקורים קצרים בלבד מאז פרוץ המלחמה.
"בשלב הראשון, כשהיישובים פונו, לא הבנו שחלוקת המועצה לשניים פירושה שאנחנו צריכים עכשיו שני מנהלי מחלקות חינוך, שני מנהלי רווחה ושני רכזי נוער", מספר ממו. "אני צריך לדאוג עכשיו לכל אחד משמונת היישובים, שמפוזרים ב־22 מקומות, למסגרות חינוך, תעסוקה, טיפולים לילדים ומענה לקשישים. יש לי מחסור בכוח אדם בגלל המצב. למזלנו, יש מנהיגים שצצים בשטח ולוקחים אחריות".
בניגוד לשכנתה מועצת שער הנגב, המורכבת כולה מקיבוצים למעט מושב אחד, בשדות נגב היחס הפוך: שנים־עשר מושבים, שני יישובים קהילתיים ורק שני קיבוצים. גם להרכב הסוציולוגי הזה יש השלכות, מכיוון שלקיבוצים יש בדרך כלל מבנה קהילתי מאורגן וחזק יותר מאשר למושבים.
ראש מועצת שדות נגב, תמיר עידאן, תקף את התנהלות הממשלה ביחס למועצה שלו כמה פעמים מאז פרוץ המלחמה, ואפילו הודיע על התפטרותו מהליכוד בעקבות מה שהגדיר כמחדל. השבוע הוא הסביר לי מה הצרכים העיקריים שהוא דורש מהממשלה. "חצי מיישובי המועצה שלנו, שלא פונו, לא מקבלים שום הטבות. אין מימון לפנות מהם אפילו משפחות עם צרכים מיוחדים, וגם לא יציאות קצרות להפוגה או התרעננות. הבטיחו להרחיב את מתווה הפיצויים לעסקים ולמעסיקים עד לארבעים קילומטרים, אבל השבוע גילינו בוועדת הכספים שהמתווה עדיין מלא חורים. הפיצויים בשלב זה ניתנים רק לתקופה של חודש אוקטובר, ותושבים שמעבר לקו שבעת הקילומטרים אינם מקבלים פיצוי כמו תושבים שבתוך הקו הזה, למרות שהוראות הצבא שאסרו לצאת מהבתים עד 14 באוקטובר ניתנו לכלל התושבים במועצה. בנוסף, כיתות הכוננות, שכולנו גילינו כעת את חשיבותן, עדיין לא קיבלו מענה במועצה שלנו כי הן לא תחת אחריות המשרד לביטחון לאומי אלא תחת אחריות הצבא. בינתיים אני נאלץ לגייס להן ציוד מתרומות".
יוני ממו מוסיף צרכים שנדרשים ליישובי העוטף שפונו למלונות. "בישיבה האחרונה של מנהלת התקומה אמרתי שאם אנחנו לא רוצים להתמודד ביום שאחרי עם השלכות של פגיעות מיניות, התמכרויות לסמים, בעיות אלימות ומשפחות שמתפוררות, מוכרחים לתת למפונים מענה מיידי של אנשי מקצוע, כמו למשל מדריכים לנוער לשעות הפנאי. זה לא הגיוני שאני צריך לגייס תרומות של החמ"ל האזרחי כדי לממן רכזי נוער למלונות. מדובר בסכומים מזעריים לעומת הסכומים שמשרד הרווחה ייאלץ לממן אחר כך לטיפול בבעיות שייווצרו בקרב הילדים והנוער. זה גם הלקח המרכזי שקיבלנו מהשיחות שלנו עם מפוני גוש קטיף. הם אמרו לנו 'תדאגו לאנשים שנמצאים במלונות'".
1,500 מנות ביום
לצד האתגרים, גם בשדות נגב, כמו במקומות אחרים בארץ, מצאתי השבוע הרבה עשייה אזרחית. במרכז הוותיקים שבתוך המועצה, עומדות מהבוקר עד הערב חבורה של נשים ממושבי המועצה ומבשלות אוכל חם למאות חיילים. המיזם התחיל בביתה של בת־שבע דדון, ממושב מעגלים. ביום השני למלחמה היא הכינה במטבחה 12 קילו של קוסקוס ועוד עשרים קילו של סמבוסק ופריקסה, בעבור החיילים. המשפחה המורחבת והשכנים הצטרפו למיזם, ואחרי שבוע וחצי הם הזדקקו למקום גדול יותר. מהבית הם עברו למעון יום במושב, ומהמעון למרכז הוותיקים של המועצה. בת־שבע מנהלת את הבישולים והבן שלה, בן, מפקד על העברת האוכל לחיילים שבשטח. חומרי הגלם נתרמים על ידי חקלאים או נרכשים בהנחה ב"היפר כהן" בנתיבות. ביום ממוצע יוצאות מכאן כ־1,500 מנות, וב"יום חזק", כהגדרתו של בן, למעלה מאלפיים מנות. "אני אוהבת אוכל ואני אוהבת חיילים, זה מתחבר לי וזה עושה לי טוב", אומרת בת־שבע דדון.
חזרתם של מפוני שדות נגב ליישוביהם מותנית כמובן בשיפור המצב הביטחוני, אבל במועצה כבר משוכנעים שלמרות הכול, הביקוש להצטרף ליישובים לא ייפגע. ג'ולי פורת, עוזרת ראש המועצה שאמונה על ועדות הקבלה ליישובים, מספרת שתהליכי הוועדות נמשכים גם תוך כדי המלחמה. "משפחות שהחלו בתהליכים פנו אליי וביקשו להמשיך אותם. בעקבות הבקשות קיימנו ריאיון לוועדת קבלה של אחד היישובים באמצעות זום, דבר שלא נעשה בשגרה".
בשבוע שעבר אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הפקדת התוכנית להקמת יישוב נוסף במועצת שדות־נגב. היישוב, שנקרא עד לאחרונה בשם הזמני חנון, ייקרא כנראה אופיר על שמו של אופיר ליבשטיין, ראש המועצה השכנה שער הנגב שנרצח במתקפת חמאס. "בשבוע הבא נציב שם דגל", מבטיח ראש המועצה עידאן. "נדאג שהוא יהיה היישוב הכי טוב בארץ. צה"ל יעשה את העבודה שלו, ואנחנו נמלא את היישוב הזה בתושבים חדשים".
