רק לפני שבוע, פריצה לבית החולים שיפא נראתה כמחסום בלתי עביר. אבל שלשום צה"ל עשה זאת, לאט ומדויק. קודם הייתה הכניסה הדרמטית לבית החולים רנתיסי והתמונות ממרתף החטופים, ואז הכניסה לשיפא. ומה שנראה לא אפשרי, פשוט קרה. העולם לא התהפך וגם ארה"ב עדיין איתנו.
אבל לא רק בדרום אלא גם בגבול הצפון עומדת ישראל בפני אתגר שנראה כמחסום בלתי עביר: איך לגרום לחיזבאללה לציית להחלטה 1701 של האו"ם ולהסיג את כוחותיו צפונה בלי להיכנס למלחמה כוללת. הדממה השוררת ביישובי גבול הצפון שהתרוקנו מיושביהם ממחישה היטב את הדילמה; הם לא יחזרו כל זמן שהאיום של כוח רדואן ניצב מולם. מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את הוואקום הזה, וחיזבאללה לא ייסוג מרצונו. הפעולות שנקט בחודשים האחרונים לאורך קו הגבול ממחישות זאת היטב. עם זאת, פחות מוכרים מאמצי חיזבאללה בזירה הדיפלומטית, בניסיון לדחוק את כוחות יוניפי"ל ולעקר את סמכויותיהם לטובת חיזוק שליטת ונוכחות כוחותיו על הגבול.
כך למשל, באוגוסט דיווח "נידא אל־ווטן", יומון לבנוני צעיר ובועט, כי חיזבאללה מנהל דיאלוג חשאי עם השגרירות הצרפתית בביירות במטרה לשכנע את ממשלתה לשנות את החלטה 2650 של האו"ם, שחידשה את סמכות החלטה 1701 ממלחמת לבנון השנייה. בחיזבאללה רצו להכניס שינויים בסעיפים הנוגעים לסמכות כוחות יוניפי"ל לקבל החלטות עצמאיות בשטח, ובמיוחד ביחס ליכולתם להכריז על סיורים חדשים ולא מתוכננים. בארגון טענו שחופש התנועה של כוח יוניפי"ל הופך אותו ל"כוח כובש". זאת בהמשך להערמת הקשיים השגרתית מצידם על כוחות האו"ם בכל סיור שהם עורכים למציאת והחרמת נשק בכפרים. בפריז התעלמו מהדרישה, אבל עצם העלאתה מבטאת את הלכי הרוח בארגון הטרור: תעוזה ודרישות מופרכות, חודשיים בלבד לפני ההסלמה הנוכחית.
נכון לעכשיו, מציאת דרך דיפלומטית שתגרום לחיזבאללה להסיג את כוחותיו בהתאם להחלטת האו"ם מ־2006 נראית כמשימה בלתי אפשרית. המסקנה הבלתי נמנעת היא שבמוקדם או במאוחר המצב בגבול הצפוני עלול לצאת משליטה, וישראל תמצא את עצמה במלחמה מול חיזבאללה. זה אולי גם הבסיס לפרסום בניו־יורק טיימס לפני כשלושה שבועות שלפיו במערכת הביטחון דחפו לכאורה למכה מקדימה בגבול הצפון, אשר נדחתה על ידי ראש הממשלה. ההיגיון העומד מאחורי הדחייה הוא שעל ישראל להתרכז כעת במערכה מול חמאס ובמיטוט שלטונו, ולהימנע ממה שעלול להצית מלחמה אזורית.
הסיכוי שמהלך דיפלומטי בינלאומי ייצר את הלחץ הדרוש כדי לגרום לנסראללה ואדוניו בטהרן לקבל החלטה כה דרמטית, נראה לא מציאותי. אבל זה לא אומר שאין ניסיונות כאלה. ארה"ב, בריטניה, צרפת וגרמניה מפעילות לחץ על הצמרת הפוליטית הלבנונית, מכיוון שחוץ מחיזבאללה אין בלבנון מי שמעוניין בהרפתקה נוספת שתדרדר את לבנון נמוך יותר ממצבה כעת.
המסר הצרפתי לחיזבאללה היה ש"ישראל תנחית מכה בלתי נמנעת על לבנון אם צבא לבנון והכוחות הבינלאומיים לא ישובו לשלוט בדרום המדינה"
וכך, בשבוע שאחרי 7 באוקטובר, כשכבר היה ברור שעזה ודרום לבנון מחוברים, יצאו ראש ממשלת לבנון נג'יב מיקאתי ומפקד צבאו ג'וזף עאון לסיור בדרום מדינתם ולביקור במטה יוניפי"ל. הנושא שעמד על הפרק היה כיצד לגרום לרשויות בלבנון למלא את חובתם במסגרת החלטת 1701. ושוב היה זה נידא אל־ווטן שציטט מקורות דיפלומטיים ולפיהם "כל עוד לבנון מחויבת להחלטת האו"ם, על כוחות צבא לבנון ויוניפי"ל לשלוט בדרום לבנון ולהסיג את כוחות חיזבאללה וחמאס מן האזור". שני נמעניו העיקריים של המסר הזה, כך על פי היומון, היו מיקאתי ויו"ר הפרלמנט הלבנוני נביה ברי. מיקאתי הוא איש עסקים שבמערב מאמינים כי אפשר להגיע עימו להבנות. ברי בן ה־85 נטוע בפוליטיקה הלבנונית כבר עשרות שנים, וגם כיום בגילו המתקדם אין כמעט מהלך שאינו מעורב בו.
אז מי עומד מאחורי המסר הדיפלומטי? לא יהיה מופרך לומר שהוא מגיע היישר מארמון האליזה בפריז, כתגובה לניסיון של חיזבאללה לייצר דיאלוג עם הצרפתים שיעניק לארגון הטרור כסות דיפלומטית מכובדת. אבל צרפת לא נענתה אז וגם לא עכשיו. בהמשך הידיעה ציטט העיתון מקורות שלפיהם המסר הצרפתי הוא כי "ישראל תנחית מכה בלתי נמנעת על לבנון. לא תהיה דרך להימנע מכך אלא אם צבא לבנון והכוחות הבינלאומיים ישובו לשלוט בדרום לבנון, בהתאם להחלטה 1701". כפי שברור לכול, המסר עדיין לא הופנם, אבל השאלה האם נכון להתייחס אליו ככישלון דיפלומטי נותרת פתוחה. למרות מה שקרה מאז 7 באוקטובר בעזה ובגבול הצפון, רק עכשיו הדיון המשמעותי בסוגיית הסגת כוחות חיזבאללה צפונה מתחיל לצבור תאוצה.
המסר הצרפתי חושף קשר מתמשך בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא צרפת עמנואל מקרון. לפני כעשרה חודשים, מיד לאחר הבחירות ולפני המהפכה המשפטית, בחר נתניהו את פריז כיעד למסעו המדיני הראשון. בשנים האחרונות ניהלו השניים דיאלוג אינטנסיבי בשאלות דוגמת המאבק בגרעין האיראני ושמירת היציבות האזורית בדגש על לבנון. מקרון היה גם בין המנהיגים שהגיעו לביקור הזדהות בישראל לאחר הטבח בעוטף. בשבוע האחרון התקבלה באכזבה אמירתו כי הרג התינוקות בעזה חייב להיפסק, ובתחושה שהוא מהדהד נרטיב אנטי ישראלי. אך בשיחה עם הנשיא הרצוג מיד לאחר מכן הבהיר מקרון כי הוא תומך באופן חד משמעי בישראל ובזכותה להגנה עצמית. השבוע צפוי שר ההגנה הצרפתי לבקר בישראל, וספינת בית חולים צרפתית תגיע בקרוב לקלוט פצועים מעזה. כך שמבחינה זו העמדה הצרפתית ברורה, וסביר להניח שהשיחות יתרכזו בעיקר בלבנון ובמנופי ההשפעה שלה על חיזבאללה.
עסקה כפולה
צרפת איננה הכוח הדיפלומטי היחיד או החשוב ביותר שמנסה לרבע את מעגל הקסמים הלבנוני. מי שמושכת בחוטים וטווה מהלכים דרמטיים באזור היא ארצות הברית, שכבר תקופה ארוכה מעורבת בסדרת פעולות בלבנון. מה שהחל בפעולות אכיפה פיננסיות לתפיסת כספי טרור ולטיפול בשחיתות הממארת במדינה, התרחב לתחומים נוספים. הבולט שבהם הוא חלקה הקריטי של ארה"ב בחתימה על הסכם הגבולות הימי בין ישראל ללבנון אשתקד. רבים קוטלים את ההסכם בטענה שהוא חשף את חולשתה של ישראל: הנהייה אחר שקט גם במחיר ויתור יקר, ותגובתה למתקפות הכטב"מים על אסדת כריש ערב החתימה על ההסכם. אולם לא בטוח שזו התמונה המלאה. אסדת כריש פועלת ומספקת לישראל גז חיוני, בעוד שעד כה, לפי פרסומים, חיפושי הגז בצד הלבנוני העלו חרס.
לכן היה מעניין לגלות כי מי שעומד מאחורי הזמנת ראש המודיעין הלבנוני הגנרל עבאס איברהים לתווך בעסקת החטופים בעזה הוא לא אחר מאשר עמוס הוכשטיין, שליחו האישי של הנשיא ביידן לענייני אנרגיה ותשתיות והמתווך המרכזי בחתימה על הסכם הגבולות הימיים בין ישראל ללבנון. חיזבאללה, כזכור, לא ישב לשולחן המו"מ למרות שהכתיב את מהלכי הממשלה. ממה שידוע היום, מי שהעביר לחיזבאללה את הצעת הפשרה האמריקנית שאפשרה את החתימה על ההסכם היה איברהים, ששוחח אז עם הוכשטיין.
בתשעת החודשים האחרונים מצא עצמו ראש שירותי הביטחון של לבנון מחוץ למשחק. במרץ האחרון, בהגיעו לגיל 64, הוא נאלץ לפרוש מתפקידו. למרות כישוריו הפוליטיים לא נמצאה הדרך לתיקון החוק בפרלמנט הלבנוני הלא־מתפקד, שיאפשר לו להמשיך בתפקידו. בין השאר משום שהגנרל נחשב מועמד ראוי להחלפת יו"ר הפרלמנט הנוכחי, שעדיין לא מראה סימני פרישה.
אבל ראו זה פלא, לפני שבועיים הייתה לגנרל איברהים עדנה. בשיחת טלפון מהוכשטיין הוא נקרא מן הכפור הפוליטי והתבקש להפעיל את כישוריו הידועים בעסקאות מורכבות לשחרור בני ערובה ולתווך בעסקת חטופי עזה. על שמו של הגנרל רשומות כמה מעסקאות שחרור החטופים הידועות בעשור האחרון. הידועה שבהן היא שחרור הנזירות החטופות ממעלולה מידי ארגון ג'בהת אל־נוסרה בסוריה. אליה נוספו שחרור אזרח לבנוני תושב ארה"ב שנכלא במשך חמש שנים באיראן בחשד לריגול, ופרשת העיתונאי האמריקני אוסטין טייס, שנחטף לפני עשור בסוריה.
באופן טבעי, הכותרות עוסקות במאמצים לייצר עסקה לשחרור החטופים, אבל הסיבה שבגינה הגיע הוכשטיין לביירות בשבוע שעבר ונפגש גם עם יו"ר הפרלמנט הלבנוני היא המאמץ האמריקני למנוע גלישה לקשר האלימות שמחבר בין לבנון לעזה. קודם לכן נפגש מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן עם מיקאתי בעמאן. בארה"ב מקווים שממשלת לבנון הרופסת תצליח בינתיים לרסן את חיזבאללה, אף שהשפעתם המוגבלת של מוסדות המדינה הלבנוניים על נסראללה ידועה להם.
מי שכן נהנה ממעמד ויוקרה אזוריים וגם מיכולת השפעה מוכחת על חיזבאללה הוא איברהים, שנחשב יורשו הפוטנציאלי של ברי. האם הזמנת הגנרל לתווך בעסקת החטופים היא גם צעד ראשון במהלך אמריקני שאפתני להנדס מחדש את הפוליטיקה הלבנונית הבלתי אפשרית, והאם הם בוחרים לעשות זאת באמצעות מי שאהוד, מקורב ומקובל על חיזבאללה? שאלות מצוינות.
זה לא הסממן היחיד שממנו נראה כי חיזבאללה, במהלך מורכב מאחורי הקלעים, הופך שותף למהלך שלא ניתן לכנות בשם, מעין הקדמה לטרום משא ומתן. השבוע, אחרי תקופה ארוכה של שקט וחוסר ידיעה באשר לגורלה, הפציעה על המסך אליזבת צורקוב, החוקרת הישראלית השבויה בעיראק בידי כתאייב חיזבאללה, מהארגונים הקיצוניים בקרב המיליציות השיעיות הפרו־איראניות, והכפוף ישירות לכוח קודס של משמרות המהפכה.
בסרטון נראתה צורקוב עצובה ומובסת, בוררת את מילותיה, ומתוודה שריגלה כביכול עבור המוסד וה־CIA – גזר דין מוות על פי החוק בעיראק. עיתוי פרסום הסרטון מתכתב, כך נראה, עם הניסיון לייצר עסקת חטופים שתכלול לא רק את חטופי עזה ואסירי חמאס אלא, במסגרת עיקרון "איחוד החזיתות", גם את צורקוב ואולי אסירים ביטחוניים הכלואים בארה"ב ובאירופה. האיראנים, אדוניו של נסראללה, מעוניינים בקידום שחרורה תמורת שאהבזי עבאס לילו, סוכן איראני הנמצא בידי ישראל.
אבל יש כאן מרכיב מעניין נוסף. הסרטון הוקרן בערוץ הטלוויזיה העיראקי "אל ראבעה", הנחשב מקורב לכתאייב חיזבאללה, אומר חוקר עיראק רונן זיידל.בראש הדירקטוריון של הערוץ עומד ג'ורג' קרדחי, איש תקשורת לבנוני שהתפרסם בעולם הערבי כשהנחה את הגרסה המקומית של "מי רוצה להיות מיליונר", ובהמשך הפך לשר בממשלת לבנון. לפני שנתיים, בלחץ סעודי כבד, נאלץ להתפטר מתפקידו לאחר שהצדיק את מלחמת החות'ים בסעודיה. תגובת ריאד לדברי קרדחי הייתה החזרת שגרירם מביירות ואיסור על ייבוא מוצרים מלבנון. מדינות המפרץ הצטרפו להבעת הזעם והמחאה הסעודית ואמרו כי עמדותיו הן סימפטום לבעיה גדולה יותר – לפיתת החנק של חיזבאללה בלבנון.
אולי זו אשליה, אך ייתכן שהופעתם הפתאומית הן של הגנרל עבאס איברהים והן של ג'ורג' קרדחי, הידועים בקרבתם לחיזבאללה, באירועים המנותקים לכאורה זה מזה, מבשרת את הפתיח הראשון למו"מ עם חיזבאללה. בין אם במסגרת עסקת חטופים כוללת, ובין אם בניסיון מגלומני משהו לייצר פוליטיקה חדשה בלבנון.
