במקביל למלחמה, ועל אף מס השפתיים שכל אגפי המערכת הפוליטית משלמים לאתגר האחדות הלאומית, מנהלת האופוזיציה גם בעיצומם של הימים הללו כמה קמפיינים פוליטיים. אחד המוצלחים שבהם הוא זה העוסק בכספים הקואליציוניים. אם ננסה לתמצת את המסר של הקמפיין במילים ספורות, ותמחלו לי על הבוטות, הוא בערך כך: תחזירו כבר את הכסף, חבורת גנבים, הוא נחוץ למלחמה ולא לצרכים הסקטוריאליים שלכם.
וכאשר הדברים מנוסחים באופן כזה, קשה מאוד לאנשי הקואליציה להתמודד עימם. רבים מתומכי הממשלה מוצאים עצמם נבוכים מול המסר הפשוט והלכאורה נכון, משום שאיש מהשרים אינו נותן מענה מסודר לטענות הללו. שר האוצר סמוטריץ' עסוק בעיקר בניהול והרבה פחות בהסברה, ורבים מאנשי הימין מעדיפים פשוט לשתוק, בתקווה שאם ימתינו מספיק זמן הקמפיין יגווע מעצמו. אבל הוא לא גווע, להפך, ולכן אין מנוס מהתמודדות איתו.
כשיורדים לפרטים ומשקיעים מעט בלימוד הסוגיה, נחשפת הדמגוגיה. נתחיל מהסכומים: הרושם העולה מהדיווחים בתקשורת ומנאומי לפיד הוא שאילו ממשלת ישראל הייתה מקצצת מיידית את כל הכספים הקואליציוניים ומפנה את הסכום כולו לטובת הוצאות המלחמה, היה בכך כדי לתרום תרומה של ממש למאמץ הצבאי והאזרחי הכרוך בה. ואולם המספרים עצמם מספרים סיפור אחר. הכספים הקואליציוניים הזמינים להסטה בתקציב 2023 הם טיפה בים לעומת הצרכים המלחמתיים העכשוויים, ועוד לפני שמלוא עלויותיה של המלחמה התבררו לנו; אפילו לא ארבעה אחוזים מהסכום הנדרש על פי ההערכות השמרניות ביותר. הניסיון לטעון כאילו משם תבוא הישועה למימון המלחמה מופרך לחלוטין. הסכום הזמין בשלב זה כביכול מ"הכספים הקואליציוניים" לשנת 2023 עומד על כשני מיליארדי שקלים, בשעה שההערכות השמרניות ביותר בנוגע לעלות המלחמה נעות סביב 50 מיליארד שקלים.
ואולם, גם הגדרת הסכום של שני מיליארדי השקלים כזמין מטעה מאוד. הסיבה לכך שהכסף עדיין נמצא באוצר המדינה ולא הוצא למטרות שלהן יועד במקור, קשורה לאופן שבו נוהג משרד האוצר להעביר תמיכות המבוססות על כספים קואליציוניים. על פי הנוהג הבעייתי שהשתרש, התמיכות מועברות רק בסוף השנה עבור כל שנת הכספים. המוסדות והארגונים שכספי התמיכות הללו מיועדים להם נדרשים קודם כול להוציא את הכסף במלואו, ורק אז לקבל שיפוי מקופת המדינה. כתוצאה מכך נוצרה תעשייה שלמה של הלוואות בנקאיות למוסדות ציבוריים, הבנויות על כך שבסוף השנה יגיע הכסף. מדובר בתקציבים שעוברים כבר שנים באותה צורה, ועצירת הכסף בשלב הזה תעמיד את כל אותם ארגונים בפני שוקת שבורה. הם יפשטו את הרגל ברגע אחד, באמצע מלחמה, בזמן שבו גם לא ניתן לגייס שום מימון חלופי על מנת להתמודד עם הצרה.
ולְמה מיועדים אותם "כספים קואליציוניים" משוקצים שאותם מתבקשת הממשלה לעצור? ובכן, הבה נתבונן לדוגמה באחד המשרדים שחטפו את האש הגדולה ביותר מאז החל הקמפיין: משרד המשימות הלאומיות בראשות השרה אורית סטרוק. תקציב המשרד מיועד בעיקרו לשלוש מטרות: השירות הלאומי, הגרעינים המשימתיים והמכינות הקדם־צבאיות. שלושתם נמצאים בחזית המערכה האזרחית לשמירת השגרה בעורף. מתנדבי השירות הלאומי, אנשי הגרעינים (שבניגוד למיתוס מגיעים מכל שדרות החברה, ממש לא רק גרעינים תורניים דתיים) וחניכי המכינות הם חוד החנית של העשייה החברתית בימים הללו. תוכלו למצוא אותם במלונות המפונים, ביישובי הפריפריה ובכל שאר המקומות שבהם החברה הישראלית זקוקה כעת לכוח אדם זמין ואיכותי. אם הארגונים הללו יקרסו, החברה הישראלית רק תיפגע בעיצומה של המלחמה.
אכן, ניתן לעשות הרבה על מנת לשפר את פעולת הממשלה בימים הללו ולנתב נכון יותר את התקציבים הקיימים, אולם הקריאה להסיט מיידית את כל הכספים הקואליציוניים למאמץ המלחמתי, בלי לנסות ללמוד את הנושא לעומק, היא דמגוגיה לפי הספר.
