לפני מספר חודשים פרסמה ב"מעשי משפט" המשנה ליועמ"ש עו"ד דינה זילבר את מאמרה "המון דברים יפים ראו עיניי: מחלקת הבג"צים כאתר של חינוך משפטי", בו פרסה את משנתה ביחס לתפקידו של המשפטן הציבורי. על פי זילבר, ששימשה כפרקליטה במחלקת בג"צים במשך שש עשרה שנים, תפקידו של הפרקליט במחלקה הוא דו-מהותי: מצד אחד תפקידו הוא לעזור להגשים את מדיניות הממשלה, ומצד שני להיות שומר סף ולדאוג כי המדינה לא תפעל בצורה לא חוקית על ידי ייצוגה של דעה זו בבג"ץ. ומי קובע מה חוקי ומה לא? הפרקליט כמובן.
מעבר למחלוקת הבסיסית על גישה זו בשאלה מהו תפקידו של הפרקליט: האם תפקידו של הפרקליט הוא לייצג את דעת הלקוח (המדינה) או תפקידו הוא לייצג אינטרסים אחרים אשר הוא בוחר מה הם, ומותר לו לפעול אף נגד דעת הממשלה, זילבר מספקת לנו תמונה מעניינת באשר לצורת המחשבה הקיימת במחלקת בג"צים בפרקליטות.
התפיסה כי לפרקליט בודד ניתן הכוח לקבוע מה תהיה תגובת המדינה בבית המשפט בעניינים פוליטיים מהותיים, אף נגד דעתם של נבחרי הציבור, משליכה ישירות על החשיבות לדעותיו הפוליטיות ותפיסותיו המדיניות של הפרקליט. משום שבשונה מנבחרי הציבור, אין לציבור יכולת לדעת מה הן דעותיו של הפרקליט, וכאשר אנו נחשפים אליהן בסופו של דבר זה אחרי שנים של יישום האג'נדות בבתי המשפט כמו במקרה דו"ח המאחזים של טליה ששון – אז ראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות, והיום העומדת בראש הקרן החדשה לישראל.
מתוך תפיסה זו עולה החשיבות של תוכן מערכי ההכשרה של הפרקליטים. במשרד המשפטים קיים גוף שנקרא "המכון להשתלמויות פרקליטים ויועצים משפטיים", והוא הגוף האחראי על כלל ההכשרות אשר עוברים הפרקליטים והיועצים המשפטיים של המדינה, ומשפיע באופן ישיר על השקפותיהם בנושאים השונים.
לפני כחודשיים נערך במכון יום עיון אשר ארגנה זילבר בנושא משפטנות ציבורית. התכנים נסובו סביב תפקידיו השונים של המשפטן הציבורי, ובו הוזמנו להרצות בכירי המשפטנים בשירות המדינה ובכללם היועמ"ש, הפרקליט הצבאי הראשי, שופט העליון מני מזוז ועוד. בנוסף, הוזמנו להרצות שלושה מרצים חיצוניים: שתי פרופסוריות שדיברו על ענייני זכויות אדם – אחת חברת הנהלת בצלם, השנייה לשעבר סגנית נשיא הקרן החדשה לישראל, והיועץ המשפטי של ארגון יש דין.
אין חולק כי קיימות דעות שונות באשר לתפקידו של המשפטן הציבורי, אך בנושא כל כך חשוב ושנוי במחלוקת בחרו במכון להציג תמונה חד-צדדית של ארגוני שמאל קיצוניים, ומי יודע כמה מקרים כאלו קרו בעבר. לא סתם כינתה דינה זילבר את מאמרה: "מחלקת הבג"צים כאתר של חינוך משפטי". היא מבינה כי הכול מתחיל בחינוך. כדי להשפיע באמת על דעותיהם של אנשים צריך לחנך לאט ובעקביות, והשמעת דעות שונות שוב ושוב משפיעה באיטיות אך מחלחלת ובסופו של דבר מוצאת מקום בדעתם של השומעים.
לא פעם עלו תלונות בימין על התנהלותם של פרקליטי המדינה בבג"ץ ועל כך שלא ייצגו כיאות את דעת המדינה. רק לאחרונה נאלצה שרת המשפטים, איילת שקד, למנות ייצוג משפטי חיצוני כדי להגן על חוק ההסדרה. בימין צריכים להבין את מה שדינה זילבר הבינה מזמן: הכול מתחיל בחינוך. בשביל לבצע שינוי אמיתי דבר ראשון צריך לדאוג שהדעות שהפרקליטים נחשפים אליהן בהשתלמויות המקצועיות מטעם המדינה לא יהיו דעות חד-צדדיות של צד אחד קיצוני, אלא מגוון דעות כמו שראוי במדינה דמוקרטית.
