אירועי ה-7 באוקטובר הותירו את כולנו כואבים ואבלים. אף אחד לא היה יכול לחזות את ממדי ההרס ועוצמות הרוע, אבל אולי היינו יכולים להבין טוב יותר מול מי אנחנו עומדים, מה הכוח המניע אותם, וכיצד הם חושבים – אם יותר יהודים ישראלים היו קוראים, מבינים, ולומדים ערבית.
השפה הערבית היא שפת המזרח התיכון, וכדאי שנתחיל להתרגל ולהתאים את עצמנו למציאות הזו. נסראללה נואם בערבית, אמנת חמאס כתובה בערבית, וכנסים גדולים של מנהיגי מדינות ערב והאזור מתנהלים בשפה הערבית. הקוראן, הספר הקדוש למוסלמים שמוביל ומנחה אותם, כתוב גם הוא בערבית. כמו כן, זו שפת האם של כ-20 אחוז מאזרחי המדינה – דרוזים, בדואים, ערבים-ישראלים ופלסטינים.
ללמוד את השפה הערבית משמעו גם ללמוד את המורכבות הרבה איתה אנו מתמודדים בחיים שלנו כאן, במדינה המוקפת מדינות ערביות ומוסלמיות. עכשיו יותר מתמיד, חשוב להבין את שפתם של מי שנמצא סביבנו, גם הידידים וגם האויבים. יותר מזה, חשוב לדעת להבחין ביניהם ולהימנע מהכללות. צריך להבין את אופן החשיבה של כל אחד מהם, ולנהוג בהם בהתאם.
הבנה של שפה היא גם הבנה של תרבות ושל הלך רוח. לכן, עלינו ללמוד להבין את הדברים בעצמנו, ואל לנו להסתפק בפרשנויות ובהסברים של אחרים. רק כשנבין בעצמנו מה אומרים א-סיסי, אבו מאזן ומשעל, רק כשנוכל לקרוא מה אומרים בעיתונות הערבית וברשתות החברתיות, רק כשנקרא ונאזין לכל הקולות בעולם הערבי – נוכל לגבש דעה עצמאית, מבוססת ומאוזנת על המתרחש בישראל ובאזור. רק כך נוכל להשיב בצורה רצינית לטענות נגדנו, ולתת מענה נכון ומדויק להתפתחויות הטובות והרעות שעוד יבואו עלינו.
כשתסתיים המלחמה יעמדו בפנינו אתגרים רבים, וידיעת השפה הערבית תועיל גם ובעיקר בהכנה אליהם וכחלק מההסתכלות קדימה. במישור הביטחוני האויבים הישנים והחדשים יהיו נחושים מתמיד, ובמישור החברתי והפוליטי היחסים בין יהודים לערבים ובין מדינת ישראל לאזרחיה דוברי הערבית יזדקקו לחשיבה מחודשת. במישור הדיפלומטי וההסברתי נצטרך להמשיך להציג לעולם הערבי ולעולם בכלל את עמדותינו באופן בלתי מתפשר, להקרין עוצמה מדינית וצבאית, ולהרחיב עד כמה שניתן את מעגל הנורמליזציה.
עבור כל אלה, נדרשת ידיעה נרחבת ומעמיקה בשפה, בדת ובתרבות הערבית והמוסלמית. כך גם לגבי היסטוריה, ספרות ותחומי דעת נוספים. כל המרכיבים הללו דרושים כדי להגיע להבנה מלאה ומספקת של מי שניצב מולנו ושל מי שחי בתוכנו. בימים כתיקונם, ערבית משמשת גם לתקשורת בין-אישית ולהיכרות עם בני אדם ועם תרבות. היא פותחת בפנינו עולמות תוכן חדשים, וחושפת אותנו לרעיונות ולמראות שלא נוכל להיחשף אליהם בדרכים אחרות.
אבל ערבית היא גם כלי עבודה חשוב, וידיעתה הכרחית להמשך קיומנו כאן. היא כבר לא יכולה להיות מנת חלקם של מעטים כל כך. בימי לחימה, כל מי שיכול להשתמש בה כדי לסייע למאמץ המלחמתי – צריך לעשות זאת. זו חובתנו האזרחית והמוסרית. כשיגיעו ימים אחרים, ימים של שקט, נוכל לחשוב כיצד לשלבה בחיי השגרה שלנו.
