לפני מספר שנים רעדה הארץ – שבעה ניצבים במשטרת ישראל נחשדו בפלילים. הפרשיות השונות שהתחילו אי שם ב-2013 והסתיימו ב-2016 הציבו את משטרת ישראל באור לא מחמיא, בלשון המעטה, והציבור הגיב בהתאם: האמון בגוף ירד משמעותית, אנשים לא רצו להתגייס למשטרה שאף שכרה חברת יח"צ בניסיון לשפר את תדמיתה בעיני הציבור.
מבלי להתייחס לתוצאותיהן של הפרשיות אשר חלקן הסתיימו בהרשעה וחלקן הסתיימו בלא כלום, תגובת הציבור מובנת ונדרשת במקרים כאלו. כאשר גוף שלטוני בעל כוח כלפי האזרח ואמון על שלטון החוק מתגלה כמושחת ועבריין – ראוי שהציבור לא ייתן בו את אמונו ויפעל ככל שביכולתו כדי לשנותו.
משכך לא מובן איך הציבור אינו מזדעק על הנעשה במערכת המשפט.
רק בשנה האחרונה התפרסמו פרשיות רבות שמעוררות חשד כבד על התנהלות פסולה בצמרת מערכת המשפט – בדיוק כמו שקרה לפני כמה שנים במשטרה. פרשיות של תיאום החלטות שיפוטיות בין שופטת לפרקליט שנסגרו בתוך המערכת (פרשת המסרונים), העלמת עשרות תיקים מלשכתה של שופטת מבלי שהמשטרה או הפרקליטות תפתח בחקירה מעמיקה, ניסיון של המשנה ליועמ"ש להשפיע על אנשי מקצוע לשנות את עדותם, פסיקות תוך ניגודי עניינים של שופטת עליון והחלטה מקלה של נציב תלונות הציבור על שופטים שגם היא נגועה בניגוד עניינים לכאורה, אי דיווח של נשיאת העליון על הצעת שוחד ועוד…
המשותף לכולן הוא שבמערכת המשפט אף אחד לא נושא בדין. בניגוד לאזרח הפשוט, וכמו שראינו אף ניצבים במשטרה – שאם היו נחשדים בעבירה היו נסחבים שנים בבתי משפט ובסופו של דבר היו נושאים בדין, מערכת המשפט יודעת לסגור הכול בפנים. במקרה הטוב תיתכן הרשעה בדין משמעתי ובמקרה הפחות טוב יוצדק המעשה בכך שאינו מגיע לידי עבירה פלילית.
עיוות זה נובע מהעובדה שבניגוד לכל רשות אחרת במדינה, כולל משטרת ישראל, מערכת המשפט ממנה את עצמה, חוקרת את עצמה ושופטת את עצמה. כל בעלי התפקידים המשמעותיים מתמנים בתוך המערכת: השופטים מתמנים בוועדה לבחירת שופטים שחלק מחבריה הם שלושה שופטי עליון; היועץ המשפטי לממשלה הוא גם התובע הכללי והוא גם אחראי להחלטה על פתיחה בחקירה של העובדים תחתיו; הפרקליטים מלווים תיקים שעוסקים בחבריהם לעבודה; והקשרים רק הולכים ומסתבכים. תארו לעצמכם מציאות בה אתם החוקר, השופט והתליין, האם ייתכן מצב שבו תרשיעו את עצמכם בדין?
אז למה הציבור לא מזדעק? האם מערכת המשפט פחות משמעותית מהמשטרה? אולי הסיבה לכך נובעת מהעובדה שלרוב האזרחים אין כלל מגע עם מערכת המשפט ואם הוא קיים הוא חד פעמי, ואילו את המשטרה אנו פוגשים בסיטואציות רבות פנים אל פנים.
תפיסה זו נובעת מחוסר הבנה של מהות כוחה של מערכת המשפט. בעוד כוחה של המשטרה הוא נקודתי, השפעתה של מערכת המשפט היא מערכתית. מערכת המשפט על רבדיה השונים קובעת נורמות התנהגות שמקרינות על התנהלותן של כלל מערכות השלטון, החל מהתקנת תקנות וחקיקה על ידי היועצים המשפטיים וכלה בפסיקה על ידי בתי המשפט. כאשר מערכת המשפט בוחרת שלא לאכוף חוק מסוים, או לא להוציא מתוכה תפוחים רקובים, או להחיל סטנדרטים כפולים כלפי עצמה, היא משדרת לשתי הרשויות האחרות כי היא העליונה, ולכן עליהן לקבל את עמדתה או שתפסול את החלטתן.
הצפת הבעיות במערכת המשפט בשנים האחרונות היא התחלה של הבנה בצורך בתיקון המערכת, בשקיפות ובהחלת סטנדרטים אחרים של התנהלות תקינה. את השלמת המהלך הציבור צריך לעשות: לקום ולהגיד – עד כאן.
