בימי התפכחות לאומית אלו, נדמה כי להנהגת ממשלת החירום עדיין לא "נפל האסימון", וראשיה, מהנדסי הקונספציה הביטחונית בעשור האחרון, ממשיכים לנהוג בסוגיות המשמעותיות שעל סדר היום הלאומי כמעט כבימים עברו. מסתבר כי הקונספציה עוד כאן.
הזירה הדרומית: אינני מכיר את תוכניות המלחמה הצה"ליות, וגם אם הייתי-קטונתי מלבקרם. עם זאת, די ברור כי הבליץ המוצלח שהופעל עד כה על צפון הרצועה, משנה את צורתו בהדרגתיות והופך לאיטי ומוגבל הרבה יותר.
כיבושו המהיר והמוצלח של הצפון התאפשר בעיקר בשל עוצמות האש האדירות שהפעיל צה"ל, מתוך הנחה, שאכן התממשה, כי רוב האוכלוסייה תממש את זכות המעבר לדרום הרצועה. כל הצופה בתמונות המגיעות מצפון הרצועה מבין כי צה"ל איפשר לעצמו חופש פעולה רב, שנבעה גם מלגיטימציה פנימית ואזורית לכתישה אווירית מאסיבית לאור זוועות ה-7 באוקטובר.
המצב בדרום הרצועה לעומת זאת, שונה. די בצפייה בתמונות הימים האחרונים בכדי להבין כי חיילי היבשה כבר לא פוגשים מספיק בניינים הרוסים, בבהיעדר פעילות אווירית אינטנסיבית מקדימה בהיקף ובעוצמה שבוצעה בצפון. לאלו יש להוסיף את תחושת זמן הלחימה האינסופי שיש מי שסבור שעומד לרשותינו, וכמובן את סוגיית החטופים המוחזקים בדרום, עובדה שמשפיעה כבר ועוד תשפיע רבות על ריסון מהלכיו של צה"ל גם לאחר עיסקת חילופין חלקית. באוויר ישנה תחושה כי צה"ל חזר להתלבט בשאלות מוסריות של טרום ה-7 לאוקטובר, חיי חיילי צה"ל אל מול חיי אזרחי האויב, ולנו נותר רק להתפלל שזה לא יעלה בחיי החיילים.
כרגיל אצלנו, שוב מתגלה פער בין ההצהרות הפומביות וההתחייבויות לריסוק החמאס, לבין הנכונות לממשם בפועל. לשם הדוגמה: אם ישראל אינה מסוגלת לעמוד על שלה בסוגיית הכנסת הדלק למשטר הנאצי ברצועה, כפי שמקפידים כל דובריה לכנותו כאן , חרף התחייבויות פומביות אינספור שלא כך יקרה , כיצד היא תוכל לנהל לחימה ממושכת מול חמאס, ולהתמודד עם לחץ בינ"ל כבד לנוכח המשבר ההומניטרי בעזה, שבקרוב יכה בה תקשורתית בכל כוחו? לנתניהו ושותפיו הפתרונים.
החטופים: סוגיה מורכבת וכואבת הנוגעת בנימי הנפש של כל אזרח ישראלי. בראשית הדרך כזכור הוגדרו שני יעדים למלחמה: מיטוט חמאס ושחרור החטופים. גם בעניין זה, ולאור חוסר יכולתם של קברניטי המלחמה לעמוד בלחץ ולנהל מו"מ בבזאר המזרח תיכוני, מתחילות להישמע אמירות משמעותיות מצד השותפים הראשיים בממשלת החירום בדבר שינוי סדרי העדיפויות, והם מעתה קודם החטופים ואח"כ מיטוט החמאס, כפי שאמרו לאחרונה גנץ ואייזנקוט. אצלנו כרגיל, נראה שעדיין מזלזלים בחמאס וממשיכים להשמיע מסרים, שהם כשמן בעצמות הארגון. לא רק שאנו לא מדברים בערבית עם האויב החמאסי, עברנו לשוחח עימו באידיש.
דומה כי דבר לא נלמד מעיסקת שליט. שוב סינוואר מתווה את קצב המו"מ גם כשטנקים של צה"ל חונים מתחת לביתו, אונס את ישראל להסכים להפסקת אש שזוכה מעתה לכינוי המכובס "הפוגה", שאך לא מכבר תוארה כטעות מבצעית פטאלית, ומשאיר אצלו את הנכסים העיקריים, כשהוא דואג להיפטר מאלו שמהווים עליו נטל, נשים ילדים וזרים. מומלץ לכל אחד לשאול את עצמו מדוע סינוואר מסתפק על פי הפרסומים, בשחרור לא גדול מידי של מחבלים בהשוואה לעיסקת שליט למשל, ומתעקש יותר על "הפוגה" ועל דלק. את התשובות נגלה כנראה בהמשך.
הזירה הצפונית: הנחת היסוד שבבסיס תפיסת ישראל מראשית העימות בעזה הייתה בידול זירות ופעילות צה"לית מתחת לסף המלחמה מול חיזבאללה. הנחת היסוד הזו הייתה ועודנה נכונה מאוד, אך גם היא סובלת מכמה כשלים שביסודם חוסר יכולת לשנות דיסקט ולקחת סיכונים מחושבים.
כפי שנראה, צה"ל עדיין אוחז בדירקטיבה של ירי תגובה בלבד. חיזבאללה ושלוחיו מייצרים פרובוקציות גוברות והולכות, וצה"ל רק מגיב באופן מידתי, מונח שנדמה כי היה אמור להעלם ולו לתקופת מה מחיינו. בפועל, עד כה לא נוצלה ע"י ישראל הזדמנות הפז לחיסול יכולות הארגון על קו הגדר, וייתכן כי נסיים את מצב הלחימה שם, מבלי שלכל הפחות הצלחנו להרחיק את מרצחי כוח רדואן צפונה. הטריומווירט הישראלי מוכיח כי הוא חסר אומץ "ללכת על הסף" מול חיזבאללה, ולנצל עד תום את מטריית ההגנה האמריקאית הנדירה שהועמדה לרשותו הפעם. הליכה על הסף משמעה ניהול ימי קרב מלאים מול חיזבאללה מתחת לסף המלחמה הכוללת, ולקיחת סיכון מחושב גם מול ארה"ב, שכבר מושקעת עד צוואר בעימות, ולא נראה כי היא יכולה לסגת לאחור גם אם יהיו לה הסתייגויות מהמדיניות הישראלית בלבנון ועזה כאחד.
יישובי הצפון: חיזבאללה למד כעת כי גם בניהול לחימה בעצימות נמוכה כשהוא כמובן מכתיב את הקצב, יש בכוחו לגרום לפינוי יישובי צפון ישראל מיושביו. ישראל חייבת להחזיר כבר עתה את רוב תושבי הצפון לביתם, למעט היישובים שעל קו הגדר, ולהבהיר לחיזבאללה כי כל פגיעה בהם תיחשב כ"קאזוס בלי" מצד ישראל. לא סביר שחיזבאללה ייכנס למלחמה כרגע אם עוד לא עשה כן עד כה, בפרט לאור הנוכחות האמריקנית בעורפו, וגם אם יעשה כן, צה"ל בלאו הכי נמצא במוכנות גבוהה והוא ימשיך להחזיק בכוחות גדולים מאוד שם לטובת הרתעה ומוכנות. את הכללים בעימות הצפוני ישראל הייתה צריכה להכתיב ולא חיזבאללה .
אזרחי ישראל מצפים ממנהיגי ממשלת החירום להיות ראויים לעוז רוחם של החיילים והקצינים הזוטרים בשטח, ולהוכיח לכולנו כי לאחר תשלום מחיר דמים כה קשה, קונספציית ההכלה והפחד המצמית משינוי, נקברו ב-7 לאוקטובר. נראה כי טרם הגענו לשם.
