לא רק אנשי היישוב החדש, החלוצים בקיבוצים ותושבי תל־אביב ורחביה, יצאו למחולות ברחובה של עיר בכ"ט בנובמבר תש״ז, 1947, לאחר שרוב מדינות האו״ם הצביעו בעד הקמת מדינה יהודית, ולצידה מדינה ערבית, בארץ ישראל. מתברר שגם אנשים מהציבור החרד לדבר ה׳ שמחו ועלזו ביום זה.
כך עולה ממסמך מרתק המצוי בגנזי מכון שוקן אשר ברחוב בלפור שבירושלים. זהו מכתב מאת הרב יצחק מאיר קורמן (1967-1889), מחשובי חסידי ברסלב בארץ ישראל, אל זלמן שוקן, בעליו של עיתון הארץ, פטרונו של ש"י עגנון, ומי שספרי ר׳ נחמן לא משו מעל שולחנו. נקדים ונציע את הרקע ההיסטורי למכתב.
באותם ימים העסיק שוקן את קורמן ב״מכון שוקן למחקר היהדות״, במטרה שיכתוב ספר על חסידות ברסלב, מסורותיה וכתביה הגלויים והנסתרים. עד עלייתו ארצה בשנת 1935 היה קורמן מראשי חסידות ברסלב בפולין – תנועה רבת להט וחדשנות, שמשכה את ליבם של יהודים הרחוקים מחיים חסידיים ובהם אמנים, סופרים ופעילים ציוניים וסוציאליסטיים. קורמן היה מעתיק שמועות, תלמידו של הרב שמשון ברסקי, נינו של רבי נחמן שחי באומן, ומי שקיבל מסורות סודיות עוד מפי זקני החסידים באוקראינה. איש סוד, שהיה גם איש מעש ועסקן ציבור.
במסגרת עסקנותו פעל קורמן בין השאר לקידום עלייה קיבוצית של חסידי ברסלב מפולין ולהקמת מושבה חקלאית בגליל על שם רבי נחמן – תוכניות שלא צלחו בסופו של דבר. אחרים ממנהיגי התנועה ששאפו לקבל אישורים לעלות לארץ נדחו. לדאבון הלב, הם ורוב רובם של חסידי ברסלב בפולין נספו בשואה. הרב קורמן נותר שריד כמעט יחיד מהקהילה.
בהתכתבות בין שוקן וקורמן נמצא מכתב מיום י"ז כסליו, ללא ציון השנה; אך תוכנו של המכתב מבהיר כי מדובר בשנת תש״ז, לילו של כ"ט בנובמבר 1947. המכתב פותח בדברי ברכה לשוקן ולכל ״נפשות עם ישראל״, על "אשר זכינו לשמוע הבשורה טובה… אשר יספרו בגוים את כבוד ארץ ישראל לעם ישראל… אשר הלילה הזאת הוא עד לנצח בהתגלות הנפלא… על ידי ג-ל [=33] קולות באמרם הן". קורמן מייחל "שאתחלתא דגאולה זו, יתגדל ויתקדש בהכנה רבה לביאת הגאולה שלמה בקרוב בימנו".
הוא גם מתאר את אופן קבלת הבשורה:
על כן היהודים הפרוזים היושבים בערי הפרזות עשים משתה ושמחה להמדינה היהודית בימים ההם ובזמן הזה – ואת הע״ק ירושלים מקפות חומה עומדים עדיין בסדר התפלה את ברכת הי״ח, ולירושלים עירך ברחמים תשוב.
הבשורה הגיעה לאנשי היישוב בזמנים שונים; מן הדברים נראה שלשכונת מגוריו של הרב קורמן, בית ישראל הישנה, הגיעה הבשורה בזמן שאנשים עמדו בתפילת שמונה־עשרה במוצאי שבת.
קורמן אינו חוסך בדברי שבח והודיה:
לפיכך אנחנו כל היצורים חייבים בקרבן התודה בפינו להודות ולהלל לשבח ולפאר ולברך ולקדש ולרומם ולהדר ולנצח ולעלה ולקלס על כל דברי גודל הנס והחסד והישועה של ההשגחה העליונה שנתן בלב ובפי כל השרים הללו הסכמתם להמדינה יהודית לעם ישראל בשעה חדא זו – ומצוה לומר בקול רם ובשמחה עצומה, אשרינו מה טוב חלקנו… אחרי קרוב לשתי אלפים שנה מיום חורבן הבית – ברוך ה׳ הגומל חסדים טובים לעמו ישראל.
כה גדלה הישועה בעיני הרב קורמן, איש של פרד״ס, עד שהוא טרח לדרוש דרשות ורמזים במספר הקולות בעד, ״ג-ל״ (33); בין השאר הוא מזכיר את ״ג־ל בעומר, הילולא דרשב״י, שמסר נפשו להשתקע בכל מר הגזירות דייקא בארץ ישראל בתוך מערתה הגנוזה״, וכך זכה לגלות את ספר הזוהר, אשר בזכותו ״יפקון מן גלותא״ (יֵצאו ישראל מהגלות).
לקראת סוף מכתבו הוא מוסיף ומביע תקווה לראות בקיבוץ גלויות, ״וטל של תחיה לנצח לתחיית המתים וקימה לכל הקדושים אשר בארץ המה ואפילו אלו אשר לא בא גופם לקבורה ר״ל״, בשעת השמחה הלאומית נזכר קורמן בקדושי השואה אשר לא באו לקבר ישראל. מכמה מקורות עולה בבירור כי זכר חבריו, חסידי ברסלב בפולין הי״ד, לא הרפה ממנו.
ניסים מכוסים
מקורו של הביטוי ״אתחלתא דגאולה״, המצוטט לעיל, הוא מן התלמוד, והוא שימש דמויות מגוונות, מאחד העם ועד הרב קוק והרב זוננפלד, בהתייחס למפעל הציוני ויישוב הארץ. עבור חסידי ברסלב, ביטוי זה טעון משמעות רבה. ר׳ נחמן אמר על ספרו, ליקוטי מוהר״ן, שהופעתו בעולם היא אתחלתא דגאולה:
אמר שהספר הקדוש שלו לקוטי מוהר"ן שיצא בעולם הוא אתחלתא דגאולה… אחר כך אמר בפרוש שהלימוד בחיבוריו הקדושים הוא אתחלתא דגאולה במהרה בימינו אמן (חיי מוהר"ן, שמו).
המונח ״אתחלתא דגאולה״ נקשר אצל החסידים עם ספרו המרכזי של רבי נחמן, ברוח המימרה שעל ידי ספר הזוהר ״יפקון מן גלותא״. לכן שימושו של הרב קורמן במונח זה ביחס להצבעת האו״ם מעורר השתאות. עם זאת, יש לזכור כי בתפיסה הברסלבית ר׳ נחמן יישר את הדרך למשיח (כדברי הסופר וההוגה הלל צייטלין הי״ד, חברם ותומכם של חסידי ברסלב בוורשה), ופרץ את הדרך לארץ ישראל באמצעות התורות והעצות שגילה ועל ידי מסעו שלו ארצה.
התפתחויות ריאליות, פוליטיות ומדיניות, התפרשו בעיני חסידים כביטוי נגלה למהלכים רוחניים שרבם המשיך להניע באופן נסתר, בהיותו בעולם האמת. הביטוי ״אתחלתא דגאולה״ שימש את החסידים גם בהכרזה על אחת מתוכניות העלייה והקמת מושבה בשנת תרפ״ט. ניתן אפוא להבין כיצד ייחס קורמן להחלטת האו"ם את המשמעות הכבירה של ״אתחלתא דגאולה״.
לא כולם בברסלב קיבלו את השימוש במונח ״אתחלתא דגאולה״ ביחס למדינה היהודית. הרב אברהם אלחנן ספקטור (1985-1893), גאון תורני שנעשה לחסיד ברסלב ולראש ישיבת ברסלב בוורשה, ושמימש גם הוא את כיסופיו לעלות ארצה באמצע שנות השלושים, כתב במכתב בעיצומה של מלחמת השחרור: ״והנה החרדים האגודאים [אגודת ישראל] אשר המה בשיטת ׳השתתפות׳ [עם המדינה], עם כל זה הם בכעס על המזרחיים [אנשי המזרחי] אשר מכנים הממשלה הישראלית בשם 'אתחלתא דגאולה', כל עוד שהממשלה עדיין בידי החפשים אשר המה הרוב נגד הדתיים״.
גישה דומה יותר לזו של קורמן ביטא ר׳ ישראל בער אודסר (1994-1886), חסיד ברסלב מטבריה המכונה בפי חסידיו כיום ה״סבא״, שהתכתב רבות עם נשיא המדינה השני זלמן שז״ר. במכתב לשז"ר ביום העצמאות 1967, שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, כתב אודסר:
עלינו לשוש ולשמוח לשיר לרנן ולזמר, להודות ולהלל ולשבח לאדון עולם על יום העצמאות, יום הנסים ונפלאות גדולות ונוראות אשר עשה ה' עמנו, נגילה ונשמחה בו בכל שנה ושנה, ובכל יום ובכל שעה, ועל הנסים ועל התשועות ועל הגבורות הנוראות שעושה עמנו לעיני כל העמים מעת שזכינו בישועת ה' לכבוש חלקנו ונחלתנו מידי הגזלנים הפראים, וביותר מה שכבוד מעלתו הרם מרגיש ויודע ורואה בכל פעם נסים נגלים למעלה מגדר הטבע, אך לעת עתה הם עדיין מכוסים ומלובשים בדרך הטבע. הרחמן הוא יגמור גאולתנו גאולה שלמה ויחזיר לנו בית המקדש, בית חיינו בית תפארתנו, במהרה בימינו אמן, ויתפלאו ויאמרו כל הגויים, הגדיל ה' לעשות עם היהודים, עם הקדוש עם הנבחר, בארץ הנבחרת.
בימים אלה, נוכח זוועות שמיני עצרת והמלחמה הגורלית שבה אנו נמצאים, נראות תופעות של הירתמות להתנדבות ולתמיכה בלחימה בקרב הציבור החרדי, ואף ביטויים של רגש לאומי. בסתר נשמעות קריאות לשינוי ביחס לצבא ולמדינה. בסרטון שהופץ ברשת נראית חתונה חסידית בחו״ל, כאשר החתן ובני משפחתו חבושים שטריימלך, ודגל ישראל מונף עם כיסא החתן. מי ייתן מציון ישועת ישראל, ויתמלאו רחובות ערי אלוקינו ביהודים מכל הגוונים רוקדים יחד, כימים ההם בזמן הזה.
