למרות השבועות שחלפו מאז השבת השחורה ועוד בטרם קמה ועדת החקירה הממלכתית רבים מעסיקים את עצמם בשאלה: כיצד צה"ל הנחשב לצבא מתקדם וחזק, שהוכיח הצלחות רבות בשדה הקרב בעבר ובהווה, נכשל במשימת ההגנה על יישובי הדרום ובעצם על גבולות הארץ? כיצד ייתכן שהצבא נשבה בקונספציה מוטעית כל כך ואפשר לחמאס לרצוח, להתעלל, לאנוס, ולחטוף ישראלים רבים כל כך?
נוסיף לכך את העדויות המצטברות מהתצפיתניות האחראיות על שמירת הגבולות, חקלאים שעבדו את אדמתם ורכזי השמירה ביישובי עוטף עזה, לפיהן קציני צה"ל הבכירים ואלה בדרגי הביניים הוזהרו פעמים רבות על הנעשה בקרבת הגבול ועל ההכנות של חמאס לפריצת הגדר, אך לשווא. במקרים רבים ביטלו הקצינים את האזהרות כלאחר יד ובמקרים אחרים אף איימו על חיילות החובה בעלייה למשפט צבאי עם תמשכנה להטרידן בזוטות מעין אלו. למותר לציין כי אזהרותיהם של האזרחים זכו ליחס דומה למעט איומי העלייה למשפט.
הספרות העוסקת בארגונים מלמדת אותנו כי ארגונים היררכיים המאופיינים בשדרת ניהול ברורה וביחסי סמכות בין מנהלים לעובדים עלולים להוביל לקיבעון מחשבתי ולבלימת רעיונות יצירתיים וחדשניים. עובדים רבים בארגונים מעין אלה נמנעים ממתן מידע חשוב לממונים עליהם פן יאונה להם רע והם ייתפסו כעובדים לא יעילים ורק בודדים מעזים להתריס כנגד השגרות הרווחות בארגון ולהתריע מפני חוסר היעילות והאפקטיביות שבהן. המנהלים בעלי הסמכות יכולים להקשיב לעובדים אלו אך במקרים רבים הם דווקא בוחרים להעמידם על טעותם ולהזהירם מפני פגישה במורל של שאר העובדים. בשלב מסוים מפסיקים העובדים להתריע מפני כשלים בארגון והמשבר בארגון הוא רק עניין של זמן.
על מנת להתמודד עם כשלים אלה ואחרים הציעו חוקרים מודלים שונים לבנייתו של הארגון הציבורי, כאלה הנהוגים בחברות טכנולוגיות מתקדמות או בחברות תרופות. בארגונים אלה העובדים אינם כפופים מקצועית למנהל במובן ההיררכי של המילה, והם שותפים מלאים בקביעת קבלת החלטות בארגון ובחשיבה יצירתית וחדשנית על פיתוח מוצרים ופתרון בעיות. המנהיגות הרצויה שם מכונה בשם "ענווה" כי המנהל מבקש מעובדיו לשכנע אותו שהוא טועה.
גם בצה"ל קיימות יחידות הפועלות במסגרת חשיבתית זו: ידוע כי ביחידות טכנולוגיות רבות טוראי שזה עתה התגייס לצבא זוכה להימנות על צוות חשיבה ופיתוח בו יושבים סגני אלופים, קצינים זוטרים, ונגדים ודעתו נשמעת כמומחה בתחומו המביא עמו ידע חדש. למרבה הצער, ברבות מיחידות הצבא אין המצב קרוב לכך.
אוגדת עזה בה שרתו התצפיתניות ועם קציניה היו בקשר תושבי האזור שהתריעו מפני פעולותיו של חמאס ליד גדר הגבול מצטיירת כמי שסבלה מהכשלים המאפיינים ארגונים היררכיים. כך, ברגע שהתצפיתניות הבינו שישועה לא תגיע ממפקדיהן, לא נותר להן אלא להמשיך ולתצפת על הגבול, כנראה בחשש רב מפני הבאות. לא היה להן למי לפנות ואילו היו עושות זאת כנראה היו נענשות על עקיפת סמכות. האם ביחידות אחרות של צה"ל המצב שונה? אני בספק גדול.
אן ספק שהיחידות הקרביות הדומות יותר למבנה החדשני-יצירתי שתיארתי (יחד עם חיל האוויר והמודיעין) ינצחו את חמאס, אך כדי למנוע מפלה נוספת בעוד כמה שנים על הצבא ללמוד מחברות מצליחות ולהקים צוות בדיקה רפלקטיבי שמטרתו תהיה לבקר ביחידות השונות ולשוחח עם החיילים "הפשוטים" שקולם בדרך כלל לא נשמע. המידע שיאספו יעומת עם הקצינים הבכירים יותר וישמש לכתיבת דוחות על המצב ביחידה ובגזרתה. עדיף שצוותים אלה יכללו לא רק אנשי צבא בכירים לשעבר אלא דווקא אנשים מבוגרים שלא היו בתפקידי קצונה ויודעים בשל כך לומר "המלך הוא עירום" כאותו ילד בסיפור בגדי המלך החדשים.
