השבוע הפך לוויראלי מכתבו של אוסמה בן־לאדן לעם האמריקני, שפורסם לפני 21 שנה ונועד להצדיק את מתקפת הטרור על מגדלי התאומים והפנטגון. הסרטונים שהדהדו אותו זכו לעשרות מיליוני צפיות. סטודנטים אמריקנים "נעורים" שיתפו אותו בהתרגשות בטיקטוק, הרשת החברתית הסינית, והתחננו שכל צופיהם יקראו אותו גם כן. "לא אראה את החיים ואת המדינה הזו באותו אופן", אמרה אחת. "כל מה שהוא אמר היה נכון", ציינה אחרת. הגרדיאן העלה את המכתב לרשת והסיר אותו אחרי שהבין שחולל סערה אנטי־מערבית ומצדיקת טרור.
מה היה כל כך פוקח עיניים במכתב עבור הצעירים הללו? ובכן, בן־לאדן מונה כמה טענות מרכזיות שאמורות להצדיק את המתקפה על ארה"ב. המכתב ארוך, מבולבל וגדוש האשמות, אבל ננסה לתמצת אותן.
ראשית, פותח הארכי־טרוריסט, ארה"ב תקפה את המוסלמים ב"פלסטין". איך? על ידי תמיכתה בישראל, שהיא "אחד הפשעים הגדולים ביותר" של כיבוש אכזרי ורצחני. את הפשע הזה צריך "למחוק", וכל מי שתומך בישראל צריך "לשלם מחיר". בנוסף, היהודים אינם ילידים בישראל, והטענה הדתית שהארץ נמסרה ליהודים מופרכת; המוסלמים הם יורשיה האמיתיים, ועל הדם שנשפך בפלסטין יש חובה לנקום. לבסוף, בגלל התמיכה האמריקנית היהודים יחריבו את אל־אקצא.
ועוד, ארה"ב תמכה בהתקפות של אחרים על מוסלמים (רוסיה בצ'צ'ניה, הודו בקשמיר) ובעצמה תקפה מוסלמים, כמו בעיראק שבה נהרגו מיליוני אזרחים. היא גם תומכת בממשלות מוסלמיות לכאורה, שבפועל לא מחילות את השריעה, ועוד נותנות למעצמה הקפיטליסטית לנצל אותן ו"לגנוב" מהן את עושרן ומשאביהן.
ההבלים נשמעים להם כתובנות, מפני שהם מהדהדים מוזיקה שהם רגילים לשמוע. זה מחיר הפיכת האקדמיה לסוכנת פוליטית רדיקלית
עוד אומר בן־לאדן, יש "דיכוי ואלימות כלפינו", ול"מדוכא יש זכות להחזיר באלימות". לכן "ג'יהאד, התנגדות ונקמה" מוצדקים. ולמי שתוהה מדוע לפגוע בחפים מפשע, התשובה היא שהם בחרו בממשלות הללו ומשלמים את המיסים שמממנים את האלימות הזו. במילים אחרות, אין חפים מפשע במערב.
מכאן המכתב ממשיך לשלב הדרישות והציפיות. אולי הצעירים האמריקנים שהתלהבו ממנו לא הגיעו לקטעים שבהם בן־לאדן דורש מהם להתאסלם, להפוך ל"טהורים" ולהתנגד ליחסי מין "לא מוסריים", הומוסקסואליות, צריכת חומרים משכרים, הימורים והלוואה בריבית.
אבל נשוב לנקודת המוצא, כדי לשאול במלוא הרצינות: מדוע הפתיחה הארוכה של כתב ההאשמה של בן־לאדן הרשימה כל כך את הצעירים האמריקנים? לא בכל יום אפשר לראות סחף שכזה של הצדקת טרור מצד קורבנותיו.
לשאלה הזו יש תשובה. היא לא נעימה לשמאל, אבל היא אמיתית: בשינוי קל של ז'רגון, סגנון ונוסח, אלו הן בדיוק התיאוריות שלומדים היום באקדמיה ושומעים בתקשורת, כולל האמירה שארה"ב היא "הציוויליזציה הגרועה ביותר בתולדות האנושות". הצעירים הללו מרגישים שהם חווים הארה, משום שהם קיבלו אישוש לתיאוריות ה"מתקדמות" שרווחות בסביבתם. כעת אלו לא תיאוריות בלבד, אלא מציאות. הנה, עובדה, זה בדיוק מה שבן־לאדן בעצמו אומר! זה קרה בגלל הכיבוש הישראלי, האלימות האמריקנית, הניצול הקולוניאלי־כלכלי, הניוון של העולם המערבי וכו'.
כמובן, התיאוריות הללו מופרכות בדיוק כמו המכתב, ומגוחכות כמו אותם סטודנטים שמעריצים את דברי החוכמה והרצאות המוסר הפונדמנטליסטי ממי שלא רק רצח אלפי חפים מפשע, אלא היה כולא, מלקה והורג אותם עצמם על אורח החיים שלהם. אבל ההבלים הללו נשמעים להם כתובנות, מפני שהם מהדהדים את המוזיקה שהם רגילים לשמוע. זה המחיר הכבד של הפיכת התקשורת לתיבת תהודה פרוגרסיבית והאקדמיה לסוכנת פוליטית רדיקלית, והפעלתן על בסיס צנזורה, תרבות ביטול, אפליה ואלימות.
"אפשר להרוג אדם, אבל אי אפשר להרוג רעיון" – זאת אחת הסיסמאות המובילות של תבוסתני המערב, שטוענים שהמלחמה באסלאם הקיצוני חסרת תוחלת. ספרו זאת לפגאנים, הדת שהייתה הפופולרית ביותר בהיסטוריה, או למלוכנים, שיטת המשטר שהייתה הרווחת ביותר בהיסטוריה. אפשר לנסות לספר זאת גם לנאצים.
אפשר בהחלט להילחם באסלאם הקיצוני, אלא שקשה לעשות זאת כשהתעמולה האנטי־מערבית של האליטה האינטלקטואלית במערב עצמו משרתת אותו היטב, ומייצרת דור של בורים ואווילים שרואה בבן־לאדן אינטלקטואל וגיבור, בזמן שהוא מקדם את האידיאולוגיה שמטרתה להשמיד אותם.
הלקח הזה חשוב מאין כמותו. משום שהוא לא מנותק ממציאות חיינו, כאן בישראל. גם אנחנו ראינו את התופעה הזו, של שכנוע עצמי מצד המונים מלאי "הארות" ומשופעי ביטחון, עם טענות מגוחכות, מופרכות ומנותקות מהמציאות. עם כל הבדלי התוכן, זו אותה פסיכוזה חברתית, אותה מערכת אמונות רדיקלית מביסת עצמה, שמתאפשרת רק בזכות חיים בתיבת תהודה וסביבה חברתית רדיקלית. אקלים כזה מתאפיין בבורות, אמונות שווא אדוקות, שנאה תהומית כלפי מי שחושב אחרת, ובעיקר חוסר מוכנות להקשיב לעמדה חולקת, שנפסלת מראש רק משום שהיא מגיעה מהצד השני, שהושחר כשטני.
מנגנוני האינדוקטרינציה והסוציאליזציה של השמאל דומים בישראל ובארה"ב. התכנים שונים; בארה"ב האליטה הרדיקלית מתמקדת בסלידה מהמערב ורתיעה מארה"ב ה"אימפריאליסטית". אצלנו מדובר בסלידה מיהדות ורתיעה מישראל ה"כובשת". התופעה הזו מולידה תופעות לוואי. בארה"ב, בשיתוף עם האסלאם, מתקבלת אנטישמיות, שהעולם היהודי שם – שהוא ברובו פרוגרסיבי – חווה עכשיו במלוא עוזה. בישראל הוא מייצר, בשילוב כמה מאפיינים סוציו־אקונומיים ומערכתיים, תפיסה אנטי־דמוקרטית.
השמאל יהיה חייב לעשות בדק בית יסודי. המהפכה הפרוגרסיבית הגיעה לשלב שבו היא טורפת את ילדיה – מסקנה שהשמאל המתון באקדמיה האמריקנית כבר הגיע אליה, וכעת גם היהודים בארה"ב מתחילים להבין. הבעיה היא שאפשר להעריך מראש: קשה מאוד לשמאל להיות ביקורתי כלפי עצמו, ולהודות שהימין – שאותו הוא התקיף, נידה, החרים וביטל – צדק. השמאל כלוא מדי בתיבת התהודה שלו, במוסדות שלו, באליטות שלו, במעגלים החברתיים שלו, ולא פחות מכך, באינטרסים הפוליטיים שלו.
לכן כל מדינה חפצת חיים תיאלץ לחשוב על מוסדותיה האינטלקטואליים והחינוכיים. האם עליהם להציג במתינות תפיסות עולם שונות, או שתחת אוטונומיה ניהולית ישתלטו עליהם תפיסות קיצוניות וסוכנים פוליטיים, שיהפכו אותם למנועי הקצנה, שנאה ואלימות. זו סוגיה קיומית, מפני שמדינה תתקשה לשרוד כשהמוני בניה ובנותיה מחונכים להעריץ את מרצחיהם ולשנוא את מדינתם ובני עמם.
