בדיון הציבורי התקבעה בטעות תפיסה שלפיה התנהלות ישראל מול חמאס יכולה להיות או מהלך צבאי "עד הסוף" או עסקה להחזרה של חטופים. לאמיתו של דבר, מדובר במהלך משולב. על פי ניסיון העבר בהתנהלות מול חמאס, ובמיוחד מול מנהיגו הפסיכופת יחיא סינוואר, אין ספק כי בלי הפעולה חסרת התקדים של צה"ל לכיבוש עזה, לא היה מוחזר אפילו חטוף אחד. מצד שני, בלי החזרת חטופים לא נוכל להגיד שמלחמת עזה תסתיים אפילו בתיקו (כמו שנחשבת התוצאה של מלחמת לבנון השנייה ב־2006), גם אם חמאס יחוסל ויחיא סינוואר ישגר לפני מותו מכתב התנצלות בעברית לבנימין נתניהו. לא נוכל לסלוח לעצמנו כחברה על אובדן ההזדמנות להחזיר אותם חיים.
במילים אחרות, העסקה הראשונה וההפוגה שבאה עימה, הן המשכו של המהלך הצבאי ומימוש חלקי שלו, בדיוק כפי שה"מלחמה היא המשכה של המדיניות", פרק היסוד שאותו לומדים בכל מכללה צבאית בעולם (מתוך "על המלחמה", ספרו של איש הצבא הפרוסי קרל פון קלאוזביץ). בעסקה בסוף השבוע הזה מעורבות גם ארצות הברית, קטאר ומצרים. נראה שאפילו השרה אורית סטרוק מהציונות הדתית השתכנעה שמדובר בהישג, כשהרימה את ידה ותמכה במהלך.האם אין בעסקה עם סינוואר חזרה על הטעויות הקשות שנעשו בהסכמי שחרור אסירים בעבר, כולל עסקת שליט שבה השתחררו יחיא סינוואר עצמו ועוד 1,056 אסירים פלסטינים?
אפשר לקבוע שעסקת שליט הייתה אחת הטעויות האסטרטגיות החמורות ביותר שישראל עשתה אי פעם, ועדיין לחשוב כי העסקה שאמורה לצאת בסוף השבוע לדרך היא נכונה, או לפחות בלתי נמנעת.
מצד אחד, עדיף 50 חטופים ביד מסיכון חייהם של כל ה־240; מצד שני, כשחמאס לא יחזיק בתינוקות ובילדים יקטן מבחינתו הלחץ הבינלאומי
ככלל, ישראל סחיטה וגרועה בניהול מו"מ מול ארגוני טרור. מאז ימי מבצע אנטבה ההרואי ב־1976 עברנו לשלם מחירים מופקרים; מ־1,151 אסירים תמורת שלושה משבויי מלחמת לבנון הראשונה בעסקת ג'יבריל הזכורה לשמצה ב־1985, שזרעה את הזרעים לאינתיפאדה הראשונה, ועד לעסקת שליט.
אך ההבדל בין העסקה ב־2011 לעסקה השבוע הוא עצום. לא רק ביחס המשוחררים – 1:3 לעומת 1:1,057 – אלא גם ברמת המסוכנות שלהם. לפני עסקת שליט צפה ראש השב"כ יובל דיסקין, שהתנגד לה בתוקף עד שהוחלף, מחיר של מאות הרוגים בפיגועים בעקבות שחרור מחבלים, וטעה רק בכך שהמחיר היה גבוה הרבה יותר. הפעם, אין סכנה מוחשית כזאת. יתרה מכך, העסקה מנצלת את העובדה שמבחינת חמאס, החזקת האימהות והילדים החטופים היא נטל לא פחות מאשר נכס, לפחות מבחינה הסברתית.
ומה בעניין ההפוגה שתימשך לפחות ארבעה ימים, האם צה"ל לא יאבד בגללה את המומנטום? האם לא נשלם בחיים של חיילים על ימי ההתארגנות של חמאס לקראת חידוש הלחימה?
ההפוגה תשרת גם את צה"ל להתרעננות, איסוף מודיעין נוסף והתארגנות, אבל אין ספק שצה"ל יאבד בגללה את המומנטום. חמאס אכן ינצל את ההפוגה כדי להתאושש ולהתארגן לחידוש הלחימה. זה עלול לעלות לנו בנפגעים. בצה"ל מבינים את זה היטב אבל מאמינים שאפשר יהיה לחדש את המערכה מהנקודה שבה היא נפסקה – וביתר שאת. היעד הבא צפוי להיות השלמת כיבוש צפון הרצועה ופעולה גם בדרומה, בעיקר במרחב העיר ח'אן־יונס. שם נמצאים כנראה רוב החטופים, ואולי גם יחיא סינוואר ומוחמד דף.
ומה אם חמאס "ימרח" את החיפוש אחר חטופים שלטענתו אינם בידו – ויבקש להאריך את ההפוגה שוב ושוב, ובכך יביא למעשה לסיום המלחמה לפני שהוא ממוטט לגמרי?
זהו כנראה התסריט הרצוי מבחינת חמאס, שינצל את ההפוגה לא רק כדי להיערך למתקפות על כוחות צה"ל, אלא גם כדי לשגר לעולם תמונות זוועה חדשות שיגבירו את הלחץ המדיני על ישראל להגיע להפסקת אש כוללת.
מנגד, לישראל יש אור ירוק מדיני להמשיך לפעול למיטוט חמאס – בראש ובראשונה מארצות הברית, וגם משאר מדינות המערב וממדינות ערב המתונות. סביר שחמאס ינסה למרוח את ההפוגה אבל קודם כול יש לקוות שנקבל לפחות 50 חטופים חיים על פי העסקה שכבר סוכמה. יכול מאוד להיות שלפני הדרג המדיני תעמוד בתוך ימים ספורים דילמה לא פחות קשה מזו שעמדה לפניו ביום רביעי, אבל ההחלטה הבאה תהיה בידיו.
חשוב להבין כי לחמאס יש תירוץ מוכן למריחת ההפוגה: לטענתו, הוא מחזיק רק ב־210 חטופים ישראלים. אפשר להאמין לו. זה מתאים להערכה הקיימת בישראל, שלפיה בידי הג'יהאד האסלאמי יש כ־30 חטופים נוספים, כולל ילדים. ישראל מנסה להפיל את האחריות להחזרת החטופים שבידי הג'יהאד האסלאמי על חמאס גם כן, אבל לא בטוח שתצליח בכך.
בכל מקרה, קשה לראות את הממשלה מסיימת את המלחמה בלי לעמוד גם ביעד של ריסוק חמאס ומיטוט שלטונו נוסף על החזרת החטופים הביתה. זה לא יעבור את דעת הקהל בישראל ולכן רוב הסיכויים הם שהלחימה עוד תתחדש.
ואחרי הכול, האם החזרת הנשים והילדים לא מקטינה את הסיכוי להחזרתם בחיים של שאר החטופים, ובהם עשרות חיילים?
מצד אחד, נוצר מנגנון שאולי יביא בהמשך הביתה קבוצות נוספות של חטופים, מצד שני ייתכן שישראל איבדה את המומנטום בדרך להפיל את חמאס על ברכיו ולדרוש את שחרור כל החטופים בלי "סלקציה". מצד אחד, עדיף 50 חטופים ביד מסיכון חייהם של כל ה־240, מצד שני, כשחמאס לא יחזיק בתינוקות ובילדים יקטן מבחינתו הלחץ הבינלאומי. ויש גם חשש שההפוגה תסכן לוחמים עם חידוש הקרבות.
איך שלא מסתכלים על זה, כל אחד מחברי הקבינט עמד השבוע בפני דילמה אנושית בסדר גודל תנ"כי: שאלה של חיי אדם, בתנאי אי ודאות לגבי העתיד. משפט שלמה כפול 50. וכבר בקרוב יידרשו ראש הממשלה והשרים להחלטות קשות נוספות.
