בעוד החזית הדרומית עומדת להיכנס למספר ימי רגיעה, שבמהלכם עשויה להתבצע העסקה לשחרור כמה עשרות חטופים, בצפון מסלים בקצב איטי העימות בין צה"ל לחיזבאללה. תעוזתו של ארגון הטרור השיעי, המהווה זרוע איראנית, הולכת וגוברת ככל שנדמה לאנשיו שהסכנה לפתיחת מערכה נרחבת מצד ישראל יורדת. רק השבוע נרשמו עשרות רבות של תקריות בגבול, ירי טילי נ"ט ופצצות מרגמה, ואפילו שיגור כטב"ם שיורט מעל נהריה. קשה שלא לראות בהתגברות התקיפות מהלך מחושב של חיזבאללה, שנועד לשנות מן היסוד את המשוואה הביטחונית שהתייצבה בגבול לבנון החל ממלחמת לבנון השנייה.
נסראללה, זה ברור, מעוניין לחזור לימים שבהם תושבי היישובים הסמוכים לגבול חיו בפחד מתמיד מירי רקטות ופצצות מרגמה ומחדירות מחבלים. פינוי היישובים מנע אומנם נפגעים בנפש, אך העניק לחיזבאללה הישג מורלי גדול, והעלה את שאלת השאלות: כיצד יהיה ניתן להחזיר את התושבים לבתיהם? באיזה אופן תוכל מדינת ישראל להבטיח את שלומם של התושבים ביישובים הללו?
ככל שהימים חולפים נראה שלא ניתן יהיה לסיים את המלחמה ללא מהלך צבאי משמעותי גם בחזית הצפון. חיזבאללה חייב לספוג מכה צבאית קשה מאוד. רק כך תבין הנהגתו ששקט מלא על הגבול הוא בראש ובראשונה אינטרס שלה. בלי מכה כזו לא ניתן יהיה לסיים את מצב המלחמה ולחזור לשגרה בגליל. אכן, יציאה למהלך צבאי בלבנון עלולה להיות בעייתית מבחינה בינלאומית. האשראי המדיני שניתן לישראל למלחמה בעזה נובע במידה רבה מהאכזריות הבלתי נתפסת של המתקפה החמאסית על ישראל בשמחת תורה. מנהיגי מדינות המערב שנחשפו לזוועות הבינו כי ישראל לא תוכל לעבור בשתיקה על מתקפה נוראית כזו. גיוס לגיטימציה דומה למתקפה משמעותית בצפון יהיה קשה הרבה יותר. ואולם, על אף הקושי לנהל שתי חזיתות במקביל, והחשש מלחץ בינלאומי, הגיעה העת לצאת למבצע צבאי משמעותי נגד חיזבאללה.
אורך הנשימה האזרחי איננו בלתי מוגבל. דווקא כדי לחזור ולהשקיע את מרב המאמץ בעזה נדרש הישג צבאי משמעותי בזירה הצפונית. מהלך צבאי כזה, שיגרום לחיזבאללה להבין שיש לו הרבה מה להפסיד מהסלמת העימות, יוכל להחזיר את השקט לצפון, לאפשר את חזרת התושבים לבתיהם, ולהעניק לצה"ל מרחב נשימה גדול יותר לחיסול חמאס.
