המשנה בפרקי אבות (ב, ד) מביאה את דבריו של הלל הזקן: "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו". יש בינינו אלפי חברים שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להיות במקומם, ולכן אסור לנו לדון את משפחות החטופים שנמצאים בידי מרצחי חמאס.
אם חלילה הייתי אבא, סבא, סבא־רבא או גיס של חטוף בעזה – הייתי פועל בדיוק כמו שפועלות משפחות החטופים. הייתי מנסה להשפיע על קובעי המדיניות ועל סדר היום הציבורי, להיפגש עם כל מי שאפשר בארץ ובחו"ל, לקיים הפגנות ועצרות, לנסוע לאו"ם, לדבר עם ראשי מדינות, לשבת עם חברי קבינט המלחמה ביחד ולחוד, ולעשות כל מה שאפשר כדי להחזיר אותם הביתה. זו זכותם המלאה, והייתי עושה כמותם אם חלילה הייתי במצבם. אסור לנו לדון אותם, רק לחבק אותם חזק חזק.
היום אמורה לצאת לדרך העסקה הראשונה עם חמאס. היא כוללת הפוגה בלחימה ושחרור מחבלות וטרוריסטים צעירים, תמורת השבת נשים וילדים החטופים בעזה. היא הגיעה אחרי רעש תקשורתי ולחץ גדול על מקבלי ההחלטות. כאמור, אין לי טענות לבני משפחות החטופים. אבל ברעש הזה יש צד מסוכן שמחליש את המאמץ המלחמתי וגם מסכן את החטופים עצמם, אלה שלא ישוחררו בהפסקת האש הצפויה.
אביגדור ליברמן כיהן בעבר כשר ביטחון, והוא יודע דבר או שניים על איך הדברים מתנהלים בחדרי חדרים, על משאים ומתנים ועל מערכת הביטחון. בריאיון לעיתון זה בשבוע שעבר הוא הסביר: "כמה שיותר מדברים בתקשורת, ככה אנחנו מעלים את המחירים. חמאס מסתכל על כל דבר שעושים פה. מבינים שם היטב שאלה העצבים החשופים של החברה הישראלית ומנצלים את זה בצורה צינית".
הצדק עימו. נושא החטופים הוא העצב החשוף ביותר של המערכה הזו בעזה. הוא אחד מהגדרות יעדי המלחמה – מיטוט שלטון חמאס, והשבת החטופים. אבל דווקא משום שמדובר בנושא כל כך חשוב, אסור לנו לדבר על כך ולעשות רעש סביבו. מיד אחרי השבת השחורה, חמאס העביר מסרים שכדי להשיב את החטופים, על ישראל לרוקן את בתי הכלא הביטחוניים. התגובה הישראלית הייתה מתקפות אוויריות חסרות תקדים, ובהמשך גם תמרון קרקעי נרחב ברצועת עזה. חמאס נאלץ לשנות את עמדותיו במו"מ. זהו כלל בסיסי בכל משא ומתן: להגיע מעמדת מיקוח כמה שיותר גבוהה, ולא להתנדב להעלות את ערך הנכסים שהצד השני מחזיק בידיו.
יחיא סינוואר דובר עברית טובה, בעקבות השנים הרבות שבילה בכלא הישראלי. הוא מודע היטב לשיח המתנהל כאן. במידה מסוימת, מבחינתו הרעש הציבורי והניסיון לייצר טריז בתוך החברה הישראלית הוא כבר הישג במשא ומתן, עוד לפני שמחבל אחד שוחרר.
כיצד ישפיעו על המערכה תמונות הילדים המשוחררים, ואיך תתנהל הלחימה אחרי שישראל תחזור מהפסקת האש? האם לא נאבד מומנטום התקפה חשוב? ללחימה יש דינמיקה משלה, ועצירה עכשיו עלולה לשבש את המהלך הקרקעי כולו ולסכן את הכוחות.
על כיסא ראש הממשלה יושב בנימין נתניהו. אחיו, יוני ז"ל, נפל במבצע הרואי לשחרור החטופים באנטבה. האתוס המכונן אז היה שלא נושאים ונותנים על שבויים או חטופים. למרבה האסון, היה זה אותו בנימין נתניהו שהוביל את עסקת שליט האומללה. אני זוכר את אביו של גלעד שליט, נועם, מתחנן במפורש לשחרר מחבלים עם דם על הידיים. אני לא בא אליו בטענות; אני בא בטענות למי שהיה אמור להדוף את הלחץ, וכשל. ראש הממשלה נתניהו.
המלחמה הנוכחית היא תוצאה ישירה של עסקת שליט. סינוואר עצמו שוחרר בעסקה ההיא. קשה לאמוד כמה דם יהודי נשפך על ידי משוחררי עסקת שליט, וכמה עוד ישראלים נרצחו על ידי מחבלים נוספים שהעסקה ההיא הוכיחה להם שהטרור משתלם.
המערכה עוד לא הסתיימה. לא הצבאית, לא המדינית, וגם לא המאבק על הלגיטימציה הבינלאומית למהלכי ישראל. מן הסתם אחרי העסקה הזו תבואנה אחרות, והדילמות עלולות להיות קשות אף יותר. אנחנו צריכים לזכור עם מי יש לנו עסק. אנחנו מנהלים משא ומתן עם רוצחים צמאי דם.
בעסקת שליט דובר על חייל אחד. העסקה הנוכחית מדברת על כ־50 חטופים. יש עוד 186 חטופים בשבי חמאס. אם ישראל תמשיך בדרך זו, מכפלות ההרוגים עלולות להמיט אסון קיומי על מדינת ישראל. לא מתקנים עוול בעוול. על חרפת עסקת שליט אי אפשר לתקן בעסקאות נוראיות אחרות.
אני לא דן ולא מקנא במשפחות החטופים. אם הייתי במקומן הייתי עושה בדיוק את מה שהן עושות. אני לא מבקש מהן לעצור. אני מבקש מהמנהיגים שלנו: גלו מנהיגות. עמדו בלחץ. ומכלי התקשורת אני מבקש: גלו אחריות, אל תשחקו לידי חמאס.
