הדרך לסיום הלחימה העזה ברצועה עוד ארוכה, אבל מתישהו היא תגיע לסופה. בינתיים, הנה פרט שיכול ללמד על המציאות שתיווצר שם בסוף המלחמה: רכזי שב"כ התלוו ללוחמים מכל החילות שפעלו השבוע בשטח רצועת עזה. זו הפעם הראשונה מאז ההתנתקות ב־2005 ששב"כ חזר לשטח בעזה, ואפשר לראות בכך יותר מסגירת מעגל סמלית.
עם סיום ההתנתקות התלבטו במערכת הביטחון ובדרג המדיני אם האחריות המודיעינית על רצועת עזה תופקד בידי המוסד, שאחראי על סיכול טרור במדינות זרות, או בידי שב"כ, שאחראי על המאבק בטרור בישראל ובשטחים. התפיסה הראשונית הייתה שעזה היא שטח זר, אבל בתום דיונים רבים הוחלט להשאיר את האחריות בידי שב"כ בגלל הזיקה בין עזה ובין הטרור ביהודה ושומרון.
אלא שבמשך כמעט עשרים שנה שב"כ פעל בעזה רק מרחוק. הוא הסתמך יותר ויותר על טכנולוגיה, ואיבד בהדרגה – גם אם לא לגמרי – את המגע האינטימי עם הסוכנים האנושיים בשטח. המצב הזה תרם ללא ספק למחדל המודיעיני של 7 באוקטובר, ביחד עם הכשלים של אגף המודיעין בצה"ל. גם בשלבים הראשונים של המלחמה פעל שב"כ בעיקר באיסוף מודיעין מתוך שטח ישראל, אך המצב הזה לא נמשך עוד.
למעשה, כעת פועל שב"כ בצפון רצועת עזה כפי שפעל עד להתנתקות, וכפי שהוא פועל בלב הערים ביהודה ושומרון מאז מבצע חומת מגן ב־2002: רכזים דוברי ערבית מצטרפים לכל כוח מבצעי בשטח, ומשיגים מודיעין חשוב בזמן אמת. לעיתים, מחבלי נוח'בה שנתפסים מספקים מידע שמציל חיי לוחמים תוך כדי לחימה. מעבר לכך נחקרים מובילים את הכוחות ליעדים בשטח, שמאחוריהם מסתתר אוצר מודיעיני בלום. כך למשל, השבוע בבית החולים שיפא הגיעו הכוחות למידע ששווה זהב, שהסתיים במעצרו של מנהל בית החולים ביום חמישי והעברתו להמשך חקירה בישראל.
דוגמה אחרת: בסוף השבוע שעבר הוביל מידע מודיעיני לדירה שבה הייתה מוטלת גופתה של חיילת צה"ל נועה מרציאנו, שנרצחה קודם לכן על ידי שוביה. הגופה הייתה נטושה בדירה ליד שיפא. לולא התגלתה, ייתכן שהייתה "מועלמת" ולא ניתן היה להביא את נועה ז"ל לקבורה לעולם. במקביל לחקירות בשטח, הובאו לישראל עזתים שנחקרו באופן נמרץ ואשר נחשבים למקורות מידע איכותיים. רובם אנשי חמאס.
האם זו המציאות הביטחונית שישראל מתכננת לרצועת עזה ביום שאחרי המלחמה – פעילות צבאית קבועה בכל מקום ובכל זמן שצה"ל ושב"כ ימצאו לנכון כדי לסכל טרור, כמו ביהודה ושומרון? בהחלט כן. אבל בה בעת, עוד ארוכה הדרך לריסוק יכולותיו הצבאיות של חמאס והמעבר לנוהל "ביטחון שוטף", שבו הצבא ושב"כ יערכו מבצעים נקודתיים מדי פעם, ללא תמרון של אוגדות שלמות בשטח, כפי שקורה כעת.
מערכת הביטחון התמקדה במהלך המלחמה עד כה בחטיבה הצפונית ובחטיבת המרכז של חמאס, וזאת מתוך חמש חטיבות מרחביות של חמאס. שלוש החטיבות הדרומיות כמעט לא נפגעו. מיטוט שלטונו האזרחי של חמאס, לעומת זאת, נראה קרוב למדי. השבוע נכבש ונהרס עוד סמל – בית המשפט של ארגון הטרור. חשוב הרבה יותר היה החיסול של יושב ראש הפרלמנט, לצד התחושות בשטח שלפיהן חמאס לא קיים מעל פני הקרקע. בינתיים, צה"ל כבר עמל על קידום המוכנות לכלל היחידות הלוחמות להמשך הלחימה בדרום הרצועה עם תום ההפוגה.
מערך מתפורר
מעל לכול, סוף השבוע הזה עומד בסימן המטרה השלישית של המלחמה, לצד מיטוט שלטון החמאס וריסוק יכולותיו הצבאיות – החזרת החטופים הביתה.
החתימה על ההסכם שיביא לבסוף להשבתם של חמישים חטופים הסתמנה כסופית אתמול, לאחר שיציאתו לפועל נדחתה מיום חמישי. העצבים מרוטים בישראל, אך הדחיות נבעו כנראה מניסיונות אחרונים, משני הצדדים, לשפר את תנאי העסקה.
מאז שהחלו המגעים הרציניים לעסקה כזאת, לפני כשבועיים, ישראל שיפרה את המתווה הראשוני של העסקה מכמה בחינות. כך למשל היה באשר לאורך ההפוגה המינימלי, שנקבע לארבעה ימים בלבד. למרבה הצער, לא הצליחה ישראל למנוע את חלוקת החטופים ל"קטגוריות", וגם לא לכלול את החיילות שנחטפו בקבוצת ה"נשים". החיילים והחיילות הם ה"נכס" הכי גדול של חמאס, וארגון הטרור ישאיר אותם בידיו עד לרגע האפשרי האחרון.
העסקה להחזרת החטופים מנוהלת בשני ערוצים מקבילים. ראש המוסד, דדי ברנע, פועל מול קטאר, ולמרבה המבוכה אף היה במדינה כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו "נסחף" ואמר בפומבי שלשום שהנחה את המוסד לחסל את איסמעיל הניה ואת יתר ראשי חמאס בחו"ל. במקביל, ראש שב"כ רונן בר עובד בצמוד לשר המודיעין של מצרים, עבאס כאמל. אפשר להגיד שהעסקה "בושלה" בקטאר, במעורבות גדולה של הסי־איי־איי האמריקני, והמצרים יוציאו אותה לפועל כשיובילו את החטופים מרפיח למחסום כרם־שלום. המצרים הם גם אלה שימלאו את התפקיד המרכזי בכל מה שקשור לנעשה ברצועת עזה בתום המלחמה, אבל עוד חזון למועד.
ההפוגה, אם תיכנס היום לתוקף ללא תקלות, תשרת גם את צה"ל. הוא ינצל אותה להתרעננות, לאיסוף מודיעין נוסף ולהתארגנות, אבל אין ספק שבגללה יאבד הצבא את המומנטום שלו. אומנם סביר להניח שחמאס ינצל את ההפוגה כדי להתאושש ולהתארגן, מה שעלול לעלות לנו בנפגעים – נקודה שבצה"ל מבינים היטב – אך למרות זאת בצבא מאמינים כי ניתן יהיה לחדש את המערכה מהנקודה שבה היא נפסקה, ואף ביתר שאת.
לראשונה מ-2005: השב"כ פועל ברצועה
היעד הבא צפוי כנראה להיות השלמת כיבוש צפון הרצועה, שבה מנסה צה"ל להשלים עד לכניסת ההפוגה לתוקף את הפגיעה בכמה שיותר כוחות ומנהרות. צה"ל גם מתכנן את הפעילות בדרום הרצועה, שם נמצאים כנראה מרבית החטופים, ואולי גם יחיא סנוואר ומוחמד דף. שחרור של כמה שיותר חטופים לפני הפעולה בדרום יקטין גם את החשש שייפגעו מאש כוחותינו.
האוגדות הסדירות של צה"ל המשיכו גם השבוע לשאת במרב הנטל של הלחימה, מלבד הפעילות החטיבתית בשיפא, שתוכננה במקור ליומיים אך התארכה לשבוע עקב הגילויים הרבים המעידים על כך שבית החולים היה גם בסיס ומפקדה של חמאס. אוגדה 162, שנכנסה לעזה דרך ציר החוף מצפון, המשיכה לכיוון מעוז חמאס בג'בליה, שכותר כולו. במחנה הפליטים שאטי, בסמוך לים, פעלו בין השאר לוחמי יחידת מגלן של חטיבת הקומנדו.
מדרום וממזרח לעזה פעלו השבוע צוותי הקרב החטיבתיים של אוגדה 36, בדגש על הלחימה בשכונה הקרויה על שם עצי הזית שבה, זייתון – עוד מעוז מרכזי של חמאס. ככלל, הלחימה העזה במעוזי חמאס הגבירה את החיכוך עם ארגון הטרור, ולמרבה הצער גם את היקף הנפגעים בקרב כוחותינו. בצה"ל עושים מאמץ עצום להימנע מירי שגוי של כוחותינו אלה על אלה, אך לא תמיד בהצלחה. השטח קטן וצפוף מאוד, ולעיתים מפקדים מקבלים החלטות תוך שבריר של שנייה. חלק מהכוחות כבר עייפים, למרות שהלוחמים יוצאים להתרעננות מחוץ לעזה לעיתים קרובות. לכל זה יש מחיר.
במערך חטיבות הצפון והמרכז של חמאס יש 12 גדודים. בצה"ל ובשב"כ התמקדו השבוע בפגיעה, מהאוויר ומהקרקע, בדרג המפקדים הבינוני – ממפקדי המחלקות ועד לסגני מפקדי גדודים. מרבית מפקדי הגדודים כבר נוטרלו קודם לכן. השבוע גם גברו ההערכות שלפיהן מפקד החטיבה הצפונית – אחמד רנדור, אחד מסמלי הזרוע הצבאית של חמאס, שאפילו "זכה" להיכנס לפני שנים לרשימת הטרוריסטים הבינלאומיים שמפרסמת ארצות הברית – אכן נהרג לפני כשבועיים בהפצצה כבדה על מנהרה. נראה שביחד עימו נהרג גם בכיר חמאס אחמד סיאם.
ארגון הטרור לא אישר או הכחיש את דבר מותם, אבל בגלל שחלף כבר זמן רב מבלי שהתקבל אות חיים כלשהו מהם, ההערכה היא שהם אינם בחיים. אגב, על מותו של מפקד החטיבה המרכזית, איימן נופל, הודיע חמאס מיד עם חיסולו בחודש שעבר. הערכה דומה נוגעת לגורלם של בכירי הזרוע המדינית רוחי מושתהא, עסאם דרלס וסאמח אל־סראג', שכנראה מצאו את מותם בהפצצה כבדה אחרת.
ואכן, ההערכה היא שחמאס ינצל את ההפוגה כדי לחפש אחר אנשיו במנהרות, שרבות מהן הופצצו מהאוויר או על ידי צוותי הנדסה מהקרקע. ככל הנראה במנהרות יש מאות גופות של אנשי חמאס. יש להניח כי מספר ההרוגים הכולל של חמאס במלחמה עומד כעת על כ־5,000, כולל יותר מאלף מאנשיו שנהרגו במתקפת הפתע.
הגדוד שנפגע באופן הקשה ביותר עד כה מכלל יחידותיו של חמאס מקורו בעיירה הסמוכה לשדרות, בית־חאנון – עיירה פלסטינית שתושביה כבר לא יוסיפו לראותה. ניתן יהיה לצפות בחורבותיה במשך שנים מ"מצפה קובי" ליד שדרות, בדומה לתצפיות שנערכות על העיירה הסורית קוניטרה שברמת הגולן, שנותרה חרבה כבר עשרות שנים.
בבית־חאנון מסתתרים עוד לוחמי חמאס בודדים, שמבצעים ירי מפעם לפעם ואפילו שיגורי טילים נגד טנקים. אבל אקורד הסיום של הגדוד שלהם נשמע לפני כמה ימים: המחבלים ניסו לנצל מזג אוויר סגרירי כדי לבצע התקפה מחלקתית על צוות קרב חטיבתי מאוגדת המילואים 252, אך לרוע מזלם העננים לא הסתירו אותם. כאשר המחבלים הגיחו ממסתורם, ניתנה הוראה ללוחמים בשטח להסתתר מאחורי מבנה. באותו רגע שיגר מטוס קרב פצצה במשקל טון, שנחתה 120 מטר בלבד מחיילי צה"ל – הרבה מתחת לטווחי הבטיחות ה"רגילים", אבל בדיוק על ראשם של המחבלים. 19 מהם נהרגו במקום. מפקד הפלוגה שלהם נפצע. אפשר רק לדמיין את הרעש ואת ההדף שחוו כוחותינו, שלא נפגעו.
לא סוף הלחימה
מערך המילואים של צה"ל מהווה עד כה הפתעה ענקית במלחמה – לחיוב, כמובן. מתחילת המלחמה אנחנו שומעים בצדק על רוח הלחימה החריגה של הלוחמים, על התגייסות של יותר מ־100 אחוזים, וגם על התמיכה האזרחית חסרת התקדים בלוחמים בשטח.
אל"מ יותם בורנשטיין, מפקד חטיבת האש 454, אמר לי השבוע כי הרוח הזאת אינה דועכת. בחטיבה יש ארבעה גדודי ארטילריה שפרוסים מסביב לכל הרצועה. הם עובדים בצמוד לכל הגדודים והחטיבות בעזה. כאשר הם מקבלים משימה – הם רק מתמלאים באנרגיה.
עובדה מדהימה עוד יותר היא שאוגדה 252, עוצבת סיני – כולל חטיבה 454 בתוכה – ניצבה בתחתית סדר העדיפויות של צה"ל בכל הקשור לאימונים ולהצטיידות. למרות זאת, החטיבה ערכה אימון חודשיים בלבד לפני המלחמה, והפכה בו מאגד ארטילירי "לחטיבת אש". באופן זה החלה להפעיל מערכי אש אדירים שכוללים את כל אמצעי הנשק של צה"ל, ולא רק תותחנים – הכנה טובה לקרבות כעת. אוגדה 252, ככלל, מבצעת משימות כמו האוגדות הסדירות.
ובכל זאת, אחרי חודש וחצי במילואים, יש כבר לא מעט קשיים לחלק מהמילואימניקים. בעיקר הכוונה לעצמאיים ביניהם, שצריכים להשאיר את העסק חי בדרך כלשהי, וגם להורים הצעירים שבני ובנות הזוג שלהם מאבדים את הסבלנות הרחק בבית.
"אנחנו מבינים את המצב. השתדלנו להאריך את ה'אפטרים' של הלוחמים ל־48 שעות. אנחנו עושים הכול כדי להתחשב במי שמתמודד עם צרות בעסק ובבית", אומר אל"מ בורנשטיין. לדבריו, החשש הגדול ביותר שלו כעת הוא דווקא מפני השלכות ההפוגה. "אני יודע מה המשמעות של הפוגה. זה מצב מאוד לא יציב, ומסוכן ללוחמים", הוא אמר. דווקא בגלל ההפוגה הצפויה, בורנשטיין פרסם מכתב ללוחמיו אתמול, וביקש מהם לשמור על ערנות מרבית.
מה צפוי הלאה בלחימה בעזה? שר הביטחון יואב גלנט אמר השבוע כמה וכמה פעמים בפומבי כי צה"ל יפעל גם בדרום רצועת עזה – כלומר, גם בחאן־יונס. הוא התכוון לכך. כך גם ראש הממשלה ושר הביטחון שאמרו שוב ושוב כי ההפוגה אינה סוף המלחמה.
אתגר הלחימה מדרום לקו נחל עזה יהיה קשה במיוחד בגלל הכמות הרבה של חטופים שתישאר בשטח – גם אם תושלם העסקה הראשונה בהצלחה. מעבר לכך זהו אזור שמצטופפים בו כעת 2 מיליון אזרחים, מעל למעוזים התת־קרקעיים של חמאס. רבים מהם הגיעו לדרום מהצפון ב"מעבר ההומינטרי", על פי ההנחיות של צה"ל. הלחימה, החורף והצפיפות עלולים לגרום בסופו של דבר ל"משבר ההומניטרי" שכולם חוששים ממנו.
הפתעה ביו"ש
אם לשפוט לפי מספר הרקטות ששוגרו לישראל, אתמול היה אחד מימי הלחימה הקשים ביותר מול חיזבאללה מאז מלחמת לבנון השנייה ב־2006, אם לא הקשה ביותר. הייתה זו עליית מדרגה נוספת לאחר התמונה המשפילה שדלפה איכשהו ממוצב צה"ל בגבול הצפון, שחשפה הרס כבד ביותר כתוצאה מפגיעת מטח רקטות שלמרבה המזל הסתיימה ללא נפגעים.
האם חיזבאללה יצטרף להפוגה הצפויה בעזה? עדיין לא ברור. מנגד, בטוח למדי שבמערכת הביטחון טרם מצאו פתרון שיחזיר את תחושת הביטחון לתושבי הצפון מלבד פעולה להרחקת כוחות רדואן של חיזבאללה מהגבול.
אחד המהלכים החשובים של ישראל השבוע היה בכלל מדיני – פנייה למועצת הביטחון של האו"ם בדרישה לאכוף את החלטתה מספר 1701. החלטה זו, שהתקבלה בסיומה של מלחמת לבנון השנייה, קובעת שאסור לכוחות חיזבאללה לשהות מדרום לליטני. רק לצבא לבנון מותר להיות שם.
עם זאת, אפשר להניח שהסיכוי להזיז את חיזבאללה מעבר לליטני באמצעים מדיניים בלבד נמוך מאוד. לכן צה"ל ממשיך לשמור בינתיים על יותר ממחצית כוחותיו בגבול הצפון, ונערך ללפחות שני תסריטים של לחימה בצפון כדי לפתור את הבעיה. צחוק הגורל הוא שייתכן כי בסופו של דבר בסיומה של המלחמה המשולבת עם עזה תיווצר בגבול הצפון רצועת ביטחון חדשה בדרום לבנון. אומנם הרצועה הזאת לא תכלול מוצבים ו"פתיחות ציר" כמו לפני הנסיגה בשנת 2000, אבל היא בהחלט תרתק כוחות גדולים של צה"ל לאזור באופן קבוע, במטרה להרחיק את האיום של חיזבאללה מהיישובים.
מילה קצרה לגבי מהלכי הח'ותים בתימן, שכללו השבוע אפילו השתלטות על ספינה שקשורה בדרך עקיפה לישראל והמשך ירי טילים ארוכי טווח. ישראל וארה"ב עוד יגיבו בזמן ובאופן שימצאו לנכון, כמו שאומרים. פעולה כזאת לא נמצאת בראש סדר העדיפויות כעת. יותר מדאיגה האפשרות של התקפה שאולי תגיע מסוריה, פעולה של מליציות פרו־איראניות.
משהו גם על הגבול עם ירדן: האירועים האחרונים רק מחדדים את המחשבה עד כמה הגבול הארוך הזה – יותר מ־300 קילומטרים – עלול להפוך לסיוט ביטחוני אם כוחות הביטחון של הממלכה יאבדו את השליטה עליו.
לסיום, הפתעה חיובית: כוחות צה"ל ושב"כ פעלו השבוע בלב מחנה הפליטים ג'נין מבלי שנורתה לעברם אפילו ירייה אחת. העובדה הזאת התקבלה בתדהמה, והיא מתחברת למצב שבמסגרתו היקף הפיגועים ופעילות הטרור ביהודה ושומרון, על אף יותר מ־200 הרוגים פלסטינים שם, נמוך אפילו יותר מהתקופה שקדמה למלחמה. לפחות בינתיים, חמאס גם לא מצליח להבעיר את המצב ביהודה ושומרון ובקרב ערביי ישראל.
