ב-7 בדצמבר 1941 בוצעה התקפת פתע אדירה של הצי היפני על בסיסי צבא ארה"ב בפרל הארבור שבאיי הוואי. כ-2,500 אמריקנים נהרגו וארה"ב נאלצה להיכנס כצד פעיל למלחמת העולם השנייה, תוך הכרזת מלחמה על יפן ושאר מדינות הציר. מדובר במחדל מודיעיני ומבצעי עצום של צבא ארה"ב, אשר הופתע בלב האוקיינוס השקט ולא שת ליבו לכך שצי יפני אדיר (שכלל בין היתר 6 נושאות מטוסים) תמרן חצי אוקיינוס מתחת לאפו. נשיא ארה"ב דאז, פרנקלין רוזוולט, אשר ללא ספק היה האחראי העליון למחדל הכביר בהיותו המפקד העליון של צבא ארה"ב, כבר היה באותה עת באמצע כהונתו השלישית. אולם לאחר שלוש שנים, בהיותו חולה מאוד, לא שילם בקלפי על המחדל הקולוסאלי אלא נבחר לתקופת כהונה רביעית (אגב הוא נותר הנשיא היחיד שכיהן יותר משתי קדנציות).
מנגד, בבריטניה הגדולה הכיר ראש הממשלה נוויל צ'מברלין בנזקי מדיניותו הרופסת כלפי גרמניה הנאצית והתפטר מכהונתו ב-10 במאי 1940, יום פלישת הנאצים להולנד, בלגיה וצרפת. מחליפו, וינסטון צ'רצ'יל, אשר הבטיח באותה עת לאומתו רק דם, יזע, עמל ודמעות, הנהיג בעוז רוח את אומתו עד לניצחון בעלות הברית ב-1945. והנה, בבחירות שנערכו בסמוך לאחר תום המלחמה, בסוף יולי 1945, הפסיד צ'רצ'יל את השלטון, אשר עבר למפלגת הלייבור בראשות קלמנט אטלי. מסתבר שבמדינה דמוקרטית ראוי כי מי שיקבע את האחריות והאשמה של השלטון היוצא, כמו גם את זהות השלטון הנכנס, הוא העם, ולא ועדות, מומחים, פרשנים ואנשי תקשורת.
גם במדינתנו הקטנה נערכו בחירות כלליות ביום האחרון של שנת 1974, בסמוך לאחר תום מלחמת יום הכיפורים (הן נדחו בחודש ממועדן המקורי עקב המלחמה עצמה). למרות שמחדלה של ממשלת גולדה היה גלוי לעין הציבור, הוא החליט כי הוא מבכר את המשך כהונתה, ומפלגתה זכתה ב-51 מנדטים. ב-1 באפריל 1974 פרסמה ועדת אגרנט, הוועדה הממלכתית שהוקמה לחקר מחדל מלחמת יום הכיפורים, דו"ח ביניים שבו ניקתה את הדרג המדיני וקבעה שגולדה פעלה בצורה שקולה ונכונה והחלטותיה היו נכונות. חרף כך, ובגלל הלחץ הציבורי על גולדה היא התפטרה ב-11 באפריל והוחלפה ביצחק רבין, ואז גם הוחלף שר הביטחון הכושל משה דיין בשמעון פרס. אחר כל זאת, תוך פחות מ-3 שנים מונה דיין לשר חוץ בממשלת בגין הראשונה. תעתועי ההיסטוריה.
גם ועדת כהן, ועדת חקירה ממלכתית לאירועי הטבח שביצעו הנוצרים במחנות סברה ושתילה אשר בלבנון, אשר הטילה ב-1983 אחריות מסוימת לטבח על כתפי שר הביטחון אריאל שרון המליצה לפטרו והביאה להפסקת כהונתו כשר ביטחון, לא הצליחה לשכנע את עם ישראל ולמנוע ממנו את בחירתו של שרון לראש ממשלה הן בשנת 2001 והן בשנת 2003. כך צריך להיות במדינה דמוקרטית. לא משפטנים ולא כל אליטה אחרת היא שתקבע על מי העם סומך ומי העם סבור כי הוא ראוי אלא העם בעצמו, מכוח בחירתו בקלפי.
לעניות דעתי יש לחקור היטב את המחדלים המודיעיניים והמבצעיים שהביאו לתוצאות העגומות של אירועי הטבח בשמחת תורה, אך לא על ידי משפטנים כי אם על ידי מומחי צבא ומודיעין בדימוס שכבר נמצאים לאחר השלב הפוליטי בחייהם ואין להם עוד יומרות בתחום, לדוגמא גיבור ישראל תא"ל אביגדור קהלני. אולי אף כדאי לצרף לוועדה גנרל אמריקני, כדי להביא זווית ראיה שונה.
לגבי המחדלים הקונספטואליים, אין צורך לחוקרם על ידי ועדת חקירה ממלכתית שבראשה עומד נשיא בית המשפט העליון או שופט אחר, וזאת מכמה סיבות.
ראשית, שופטי בג"ץ צריכים להיות נחקרים בעצמם בתור אלה שהתערבו פעמים רבות, ישירות ובעקיפין, בשיקולים הביטחוניים של מערכת הביטחון, כגון: ביטול נוהל שכן במעצרים, נוהלי הפתיחה באש, הדרך לפיזור ההפגנות על בגבול עם רצועת עזה, נוהל הקש בגג, עיכוב או צמצום הריסת בתי מחבלים, מניעת גירוש מחבלים ובני משפחותיהם, התערבות בנהלי הכליאה של מחבלים ועוד כיוצא בזה.
שנית, דעתם האישית של השופטים, ועוזרי המחקר שימונו על ידיהם, היא ממילא זו שתכריע את הכף.
שלישית, אין לשופטי עליון חכמה יתירה בחקירות מסוג זה, כמו גם בכל תחום אחר שאיננו משפט. קרוב לודאי שמי שתמך בהסכמי אוסלו לא יודה שזו קונספציה מוטעית מיסודה, וכך גם מי שתמך בהתנתקות, בהעברת כסף קטארי לחמאס, בבריחה מרצועת הביטחון בלבנון וכיוצא בזה.
רביעית, אם השופטים אגרנט ולנדוי, היו שופטים נשואי פנים שאיש לא ידע את דעתם הפוליטית, הרי שאין זה המצב בימינו, כאשר ברור לכל (כמו בכל תיק בג"צי שנוגע בעניינים מדיניים ופוליטיים) שתוצאות החקירה יהיו שונות לחלוטין בין הרכב בראשות השופטים פוגלמן וברק-ארז לבין השופטים סולברג ואלרון. אפשר לחסוך מהעם את הפארסה הזו, מה גם שכאמור ממילא העם הוא שיחליט מי צדק בעבר ועל מי הוא סומך בעתיד. אם נתניהו, גנץ וחבריהם לא יתפטרו בשל אחריותם רבת השנים לקונספציות שקרסו, יהיה זה העם שיחליט מה יהיה בהמשך דרכם הפוליטית ולא שופטי עליון אשר ממילא העם לא ישעה לדבריהם, כפי שלמדנו גם מהעבר.
