קיבוץ מירב יושב צפון מזרחית לקו הירוק. בימים כתיקונם יש בקיבוץ כ- 750 תושבים. אבל כ-50% מהגברים בקיבוץ במילואים ברגע זה, מגינים על גבולותיה של ישראל בדרום ובצפון.
הבעיה של מירב, הנושקת לקו הירוק, היא שהגבול שלהם עם שכניהם האלימים בג'לבון, שמעברו השני של הקו – פרוץ – בהוראת אלוף הפיקוד.
למי שלא זוכר, ישובי קו התפר בצפון מזרח השומרון, מעלה גלבוע, מלכישוע ובמיוחד מירב סובלים מחדירות ומתקריות ירי מכיוון ג'לבון וסביבתה שהולכות ומסלימות. ירי על בתים הפך לניסיון התנקשות ישיר בתושבים וגם מטיווח רכבים צבאיים המחבלים בסביבה אינם מניחים ידם.
תושבי מירב, שלמען הסר ספק אינו "התנחלות". בעיני המחמירים ביותר בקרב המאמינים בזכות ישראל להתקיים, הם אזרחים שומרי חוק. לפני המלחמה, הם בחרו להגיב להתקפות עליהם בהפגנת נוכחות בג'לבון – באופן נחרץ אך לא אלים. הם התפללו שחרית בפאתי הכפר כדי להדגיש בפני צה"ל והשכנים שההתקפות עליהם חייבות להפסק – וחזרו הביתה.
השקט שקנתה להם ההפגנה השקטה והמנומסת הזו נמשך שבועיים לתוך המלחמה. ב-20 באוקטובר, ביצעו מחבלים פיגוע ירי נוסף לתוך הקיבוץ, שגרם נזק לאחד מבתי המגורים ובנס לא פגיעות בנפש. במקביל, גדר ההפרדה בקו שבין מירב למלכישוע נפרצה באמצעות מטען חבלה. חוליית המחבלים האחראית לנזק לגדר נמלטה עם הגעת כוח צה"ל למקום.
בפיקוד מרכז טוענים שהבעיה איננה תושבי ג'לבון ושהמפגעים יוצאים מג'נין או טולכרם בכלל. אבל באמת – בהעדר חקירה יסודית וטיפול שורש בבעיה, זו תשובה שטחית וחסרת משמעות שעה שהאזור כולו על סף רתיחה וברור שתושבי ג'לבון אינם מונעים התקפות משטחיהם על הישובים היהודים.
הזירה הפלסטינית כולה על סף רתיחה מאז שלהי נובמבר 2021 וביתר שאת מאז שמחת תורה. קשה לפספס את התמיכה האלימה והקולנית שמעניקים הרש"פ, על בכיריה ותושביה, לחמאס ולטבח שביצע בדרום. מן הסתם שמתם לב לעימותים הגוברים של אוכלוסיית נפת ג'נין עם כוחות צה"ל. כנראה גם קראתם על פיגועי הירי רחבי ההיקף והנפגעים במחסום המנהרות, תרקומיא, פאתי איתמר וירושלים. אולי גם ראיתם את כמויות הנשק האוטומטי הלא נתפסות בכלל שמככבות בכל הלוויה בג'נין וטולכרם.
"המוסיקה" שמפיקים באיו"ש ברורה להחריד. היישוב היהודי בישראל, כולו, ללא הבדלי קווי שביתת נשק ותאריך הקמה, הוא "התנחלות". הפלסטינים באיו"ש רוצים לשחרר את "פלסטין" מיהודיה מהנהר עד הים. ההעדר המוחלט של הבדל בין האויב בעזה והאויב באיו"ש – שברור לכל מי שאפילו קצת שם לב, אמור להיות מאד ברור למי שמופקדים על הבטחת הגזרה.
חשוב לזכור שההפתעה בעזה היתה בעיקר תוצאה של נרמול ארוך שנים של התנהגות מאיימת ולא נורמלית בעליל. של הנחות, שאין מופרכות מהן, שאין לפלסטינים כוונה לפגוע בישראלים, הם רק רוצים לחיות איתנו בשלום. של התייחסות להמון מוסת ומתקיף המסתער על הגבול כאל מפגינים לגיטימיים ושל סירוס הוראות הפתיחה באש עד למצב הפסיכוטי שבו בבוקר ה-7.10 טנק ישראלי שעמד על גדר המערכת בגבול עזה לא ירה על ההמון התוקף – כי ההתניה שלא לירות על "לא חמושים" גברה על ההגיון הבריא ושיקול הדעת.
הקונספציה, כאילו הצד השני הוא "יריב" שצריך לטפח ולהבין אותו ולא אויב מסוכן שיש להשמידו ללא מצרים, הופרכה בצורה מזעזעת באכזריותה רק לפני חודש וחצי. אבל בפיקוד מרכז לא הפנימו את לקחי ההתקפה. אפילו לא שוקלים את זה למעשה.
חשוב לציין, יש בגזרה עכשיו גדוד שעושה עבודה מצוינת ברמה הטקטית. יוזם, מבצע מעצרים, יורה לעבר מתקרבי גדר ומסנוורי לייזר. אבל מדיניות ההכלה והשמירה על "השקט" חיה ובועטת ומסכנת ישראלים חפים מפשע בכל רחבי איו"ש. עד כדי הדחה של מפקדים במילואים שנתפסים בעיני אלוף הפיקוד כיעילים מדי בשמירה על הביטחון בגזרה במקום בהגנה על ישובים ערבים מפני "אלימות מתנחלים" – שאפילו אלוף הפיקוד פוקס הודה שהיא עלילת דם.
מי שמרגיש כאילו נפלנו לספר של דבורה עומר על הישוב היהודי בתקופה העות'מנית – לא מאד טועה. היום, התבשרו תושבי מירב שאלוף הפיקוד הורה לאפשר לתושבי ג'לבון לחצות את גדר ההפרדה כדי למסוק זיתים באזור ממנו מתבצע בחודשים האחרונים ירי על הישוב.
עשרות מקרים של ניצול לרעה של "המסיק", ממש בחודשים האחרונים, כדי לתקוף ישראלים חפים מפשע – בירי, בבקת"בים או באבנים, היו אמורים לעזור לצה"ל לראות שהפלסטינים שחונכו לשנאה עמוקה ותהומית של ישראל ושל יהודים הם אויב מסוכן. אבל פיקוד מרכז הוציא הנחיה לאפשר "מסיק" השבוע בכל מרחב התפר. בדרום לפחות נדרשה פריצתה של הגדר. במרחב התפר באיו"ש, היא בכלל לא תהיה רלוונטית השבוע– צה"ל החליט לאפשר ולאבטח את חדירתה במו ידיו.
במירב, שכיתת הכוננות הרגילה שלה, כמו, כאמור, מרבית נושאי הנשק שלה במילואים בגזרות אחרות בימים אלו, החליטו לא לשתוק. התושבים הגיעו לפתח הגדר המרוחק מאות מטרים ספורים מהכניסה לישוב במטרה ברורה שלא לאפשר את החדירה המסוכנת. משטרת בית שאן שהוזעקה למקום קיבלה בהבנה את מצוקת הנשים, הנערים, והמילואימניקים הספורים שנאלצו לנצל את החופשה הקצרה שקיבלו לניסיון להגן על משפחותיהם מפני אירוע בטחוני חמור נוסף. אבל כוחות הצבא היו נחושים. בצהריים איפשר צה"ל למוסק בודד להעריך את מצב העצים ולתושבים הובהר שמחר בבוקר, תתאפשר כניסתם של המוסקים להשלים את המלאכה.
כאן אנחנו מגיעים לחלק המטורף ביותר בסיפור שלנו עד כה. אני מנחשת שכמוני, לא ידעתם שיבול הזיתים השנה לא מזהיר או שזיתי "בעל" אלו שצומחים פרא במטעים הפלסטינים, יש עוד פחות. צה"ל שמתעקש לסכן את חייהם של תושבי מירב, שגם מטה לחמם נגדע בשל המלחמה ושירותם של רבים מהם במילואים, לא באמת יסייע לפרנסתם של תושבי ג'לבון. אין על העצים פרנסה באמת. המוסקים של ג'לבון, כמו אלו המתגוררים במירב, שגם בו מתפרנסים מייצור שמן זית, יודעים את זה.
המודיעין הצה"לי – לא התעדכן. לא מעניין אותו. הוא רוצה כל כך לשמור על השקט ועל מעמדו כ"הומניטר השנה" שלא עלה בדעתו לתהות הייתכן, לנוכח כל האמור לעיל, שה"מוסקים" מחפשים מודיעין והזדמנויות לרצח – לא זיתים.
למי שעוד לא הבין מה עושים גדודי צה"ל רבים באיו"ש, בעיצומה של המלחמה כנגד המרצחים בדרום ולנוכח אתגרי ביטחון עצומים גם באיו"ש, למרבה הזוועה, ההנחיות שצה"ל קיבל הן לאבטח את המוסקים. בכל מרחב התפר. כאילו לא למדנו כמה אוולת יש במחשבה שהבטחת פרנסתם של הפלסטינים על חשבון ביטחונם של ישראלים.
אל תטעו, כמובן שיש קשר בין המצב הכלכלי ורמות היאוש של האוכלוסיה הפלסטינית. אבל לא היאוש דוחף אותם לרצוח. הנחישות להשמיד את ישראל והבטחות הרש"פ למשכורת קבועה בכלא הישראלי המפנק עושים את זה. קשיי הפרנסה, שהם נחלתם של ישראלים לא פחות מפלסטינים לנוכח המלחמה הנמשכת, הם בקושי התירוץ.
במירב לא מוותרים. צה"ל ממשיך להעמיד פנים שניתן עוד להחזיר לחיים את חלום שתי המדינות אותו רצחו שלושים שנות חינוך פלסטיני לשנאה ורצח. האדישות הפושעת שבה הוא מתעדף את העמדת הפנים שיש אפשרות להסדרה אם רק נרצה מספיק, על פני ביטחון ישראלים, תאלץ את תושבי הקיבוץ הנותרים לעמוד על המשמר שצה"ל נטש ולוודא שהמסיק חסר התועלת שכוחותינו מאבטחים לא הופך להתקפה רבתי נגדם.
אבל לכל מי שחשבו שהפנמנו, שהלקח הובן ושמעכשיו יהיה יותר בטוח להיות יהודים בארץ ישראל, מצטערת מאד לאכזב – אבל לא. למי שלא שם לב, חמאס בפועל כבר שולט בחלקים רבים של איו"ש. הפסקת האש – לא חלה שם. הסכנות האורבות לישראל משני עברי הקו הירוק באזור זה, גדולות פי כמה והקונספציה ההזויה, שלא ברור למה לא נס ליחה, מסוכנת בו פי כמה.
