המאמר הזה נכתב לאחר התלבטויות רבות. עד כה נמנעתי מכך, מפני שרבים בציבור הישראלי מבקשים שלא לשמוע ביקורת בימים אלו. עכשיו מלחמה, חיילינו בעזה, סף הרגישות נמוך. הגישה הזו, אף שהיא מובנת, איננה מועילה, במיוחד בחירום. לא החיילים מרוויחים מתרבות השקר שפושה בפוליטיקה ובמערכת הביטחון, אלא אותם בכירים שמכתיבים את ה"נרטיב". הם השולטים במידע, הם המעצבים את דעת הקהל, הם הנהנים מהסתרת האמת, לא חיילינו. לכן אני כותב. עם זאת, מי שיודע שסף רגישותו נמוך כרגע, כדאי שיעצור כאן.
כידוע, בעשורים האחרונים עוסק צה"ל באופן אובססיבי ב"תודעה". לצמרת צה"ל יש גם כלי אסטרטגי שנועד ל"תמרון הדעת" של הציבור הישראלי עצמו – דוברות צה"ל. השינויים הדרמטיים שעברו על הצבא מתבטאים באופן סמלי ועמוק בדוברות שהתעצמה וגדלה, פועלת כגַיס אוטונומי בשירות המטכ"ל, ומשמשת בפועל כמשרד פרסום של צמרת הצבא.
במה עוסק גוף היח"צ של המטכ"ל במהלך המלחמה? למשל, פליטת פה של כתב צבאי חשפה שיש הסכם בין דובר צה"ל לערוץ 12 וידיעות אחרונות, ולפיו כנראה גם נשמרים להם חומרים בלעדיים. משרד פרסום או לא? אבל בישראל הכול מותר, משרד יח"צ של מטכ"ל אוטונומי, מי יגיד לו משהו.
זו כמובן רק אנקדוטה. חשובה ממנה השיטה: בכל פעם שנשמעת ביקורת על הפיקוד, דובר צה"ל יוצא בקמפיין להכחשתה והעלמתה. למשל, חיילים זיהו שההפצצות מהאוויר ירדו בהיקפן, ונראה שזו האמת. צילומים מהשטח מראים לוחמה בשטח בנוי, וגם הגידול במספרי הרוגינו לפני הפסקת האש העיד על כך. ניכר שמשהו השתנה. אבל דובר צה"ל ארגן מיד שלל סרטונים וכתבות יח"צ על סיוע אווירי לכוחות, והסיט את הקשב הציבורי. אין די הפגזות לסיוע? תראו, פצצה.
איך אפשר לזהות כשעושים לנו "תמרון דעת"? ישנם שני סימנים בדוקים. ראשית, גם כשמדובר בעניין מדיד לא מציגים מדדים מלאים, אלא זורקים מספרים מבודדים, קלישאות וסיסמאות. שנית, מפנים את תשומת הלב לאירועים נקודתיים מוצלחים, כדי ליצור את הרושם שזה הכלל. מי אמר שבצה"ל שכחו מה זו תחבולה?
סיפרו לנו שמערך השליטה של חמאס בצפון הרצועה קרס. ואז הגיעה הפסקת האש, ומתברר שחמאס מתפקד שם בהחלט
סיפרו לנו עוד סיפורים. למשל, שהפו"ש (פיקוד ושליטה) של חמאס בצפון הרצועה קרס. המשמעות היא שחמאס הפסיק לתפקד בצפון כארגון, שזה יסוד חשוב להכרעה. אבל הנה הגיעה הפסקת האש, ומתברר שחמאס בצפון מתפקד בהחלט. מעביר הוראות, מחלק ציוד, נערך מחדש, מתקיף ומוסר שבויים – מצפון הרצועה. אז סיפרו. מחר יהיה סיפור אחר.
מה עוד יוזם דובר צה"ל? יח"צ פרסונלי נמרץ. זו כבר מסורת בדו"צ לפרסם תמונות של אנשי צבא בכירים לבדם, ללא דרג פוליטי, ולספר איך הם מבצעים "הערכות מצב" ו"מאשרים תוכניות מבצעיות". הרמטכ"ל, אלוף פיקוד דרום, דו"צ עצמו ככוכב ההצגה, ועוד. ריאליטי צבא.
אפשר להעריך בבטחה שהצבא גם מסתיר נתונים שליליים וכשלים מבצעיים, חלקם משמעותיים מאוד, שכמעט לא תשמעו עליהם בתקשורת. הצנזורה לא תאשר, או שהדוברות תניא את הכתבים מלפרסם. מימין מאגף היח"צ, משמאל הצנזורה – כיתור מושלם של האמת. מי אמר שאין תמרון בצה"ל?
אבל הנה למשל סיפור אחד שחמק בין הסדקים. מ"פ וסמ"פ הודחו לאחר שתקפו יעד, אבל במהלך הקרב לא קיבלו סיוע באש. הם החליטו שהכוח בסיכון מוגבר ומיותר, נסוגו והודחו (מתברר שאפשר להדיח תוך כדי מלחמה). מקריאת המקרה יש סיכוי שהמ"פ צדק. הצבא עצמו מודה בפירוש שהקרב הוכן בצורה לקויה, אבל המג"ד והדרגים שמעליו, שכשלו מקצועית וסיכנו חיילים, בטוחים בתפקידיהם. הם רק "מפיקים לקחים", בזמן שהקצינים הזוטרים מודחים, וחיילים רבים, כמדווח, חווים משבר אמון. כך מתנהלת חונטה מעמדית, לא צבא מקצועי.
על כל פנים, בינתיים אין ספק שהיח"צ של המבצע מרשים. צה"ל של ימינו הוא צבא יח"צ נפלא. יש יח"צ קדמי התקפי, יח"צ עורפי תחבולני, יח"צ בינלאומי בשפות שונות ויח"צ אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי. מערכות יח"צ משולבות, מתמרנות דעת ומאוחדות פיקודית, עובדות שעות נוספות כדי לשכנע את הציבור שהכול עובד נפלא, ולאפשר לצמרת להסתיר את העובדה שאין לה אסטרטגיית ויכולת הכרעה.
הגענו לבעיית הבעיות: האסטרטגיה הצבאית. להערכתי, ואני אומר זאת בצער גדול, בתוואי הנוכחי שלו המבצע לא יכריע את חמאס. התוכנית לא מתאימה. אם בוחנים את המבצע באופן מקצועי, במונחים אסטרטגיים, ה"תמרון" איננו תכליתי. במשך יותר מחודש של מבצע קרקעי, אחרי הפצצות מסיביות, כבשנו רק חלק מצפון הרצועה הקטנה ממילא. יש עדיין מוקדים משמעותיים מאוד של חמאס שלא נכבשו גם מעל הקרקע, ובתת־קרקע, היתרון העיקרי של חמאס, המצב עוד פחות טוב.
באופן עקרוני, תמרון נועד להשיג הכרעה. הוא דורש זיהוי נקודות תורפה אסטרטגיות וסדר פעולות יעיל להשמדתן. נראה שלא כך קורה. דרישת הרמטכ"ל לשנה של "תמרון" – כאשר ברור שמבחינה מדינית, כלכלית, צבאית ופוליטית הסיכוי לכך נמוך – היא עצמה עדות לכישלון בתכנון האסטרטגי. כך גם העובדה שפועלים רק בצפון, כשברור שנתקשה לעשות מהלך דומה בדרום (שבו מרכז הכובד), אחרי שריכזנו שם כמעט את כל תושבי עזה. ועוד דוגמה קטנה אבל משמעותית: אחרי שבודדו צבאית את צפון עזה, נתנו לגברים בגיל לחימה לעבור מהצפון לדרום באופן חופשי. לא כך עורכים מלחמה, לא כך מכריעים.
אלא שצמרת צה"ל עסוקה במשהו אחר. היא בונה נרטיב ציבורי שאומר כך: נכון, היה כשל מודיעיני, ונכון, היה כישלון נקודתי בתפיסת ההגנה בעוטף, אבל מאז, אג"מית הכול מעולה. יש "תמרון", יש שיתוף פעולה בין הזרועות כמו ש"לא היה אף פעם", יש תוכנית מצוינת, צה"ל בנוי לתלפיות, הכול פנומנלי.
האמת הפוכה. צה"ל קיצץ אנושות ביכולות המלחמה שלו, וצמרת הצבא איננה מתאימה לניהול מלחמה. החיילים נהדרים, ראויים להערצה, אבל יכולות המלחמה הכלליות של צה"ל מוגבלות. הביצועים בעזה, במונחי אופרציה, לקויים. אפשר לזהות כשלים מהותיים. המלחמה מתנהלת כמו סבב נרחב, ולא מתקדמת בקצב שצה"ל בעצמו הציב.
ניצחון דורש הרבה יותר ממה שיש לנו. כדי לנצח צריך לבנות כוח מתאים, גדול, איכותי ומאומן, תוכנית שמזהה נכון את נקודות התורפה וההכרעה ויודעת איך להשיג אותן במהירות, ופיקוד בכיר שהוא לא חלק מתרבות השקר והיח"צ, אלא מקצוען צבאי.
כמובן, ניצחון דורש גם דרג פוליטי אחר. דור הפוליטיקאים הנוכחי אחראי להידרדרות בבניין הכוח ולמינויים בצמרת. הממשלה גם כשלה במהלך המלחמה בשלל נקודות מפתח. למשל, ההכרזה מיד בפתיחה שישראל לא תשלוט ברצועה, שמעמידה בספק גדול את האפשרות להשמיד את חמאס, ונכנעה ללחץ מדיני בנקודות מפתח אסטרטגיות. וכמובן, הפוליטיקאים עושים יד אחת עם צמרת הצבא בתרבות השקר.
כמה דוגמאות לכך. הבטיחו שלא ייכנס לרצועה דלק, שיש לו משמעות אסטרטגית גדולה, אבל מאז מכניסים כמות גדולה, בקצב עולה. הבטיחו שיהיה פיקוח, בידיעה שאי אפשר לפקח. גם בעסקאות החטופים אפשר להסיק שיש היבטים שלא מדווחים לציבור. מסתירים את הלחצים, האילוצים והתלות הגדולה שלנו בארה"ב. הרהב החליף את האמת והיכולות.
השילוב של השקר והיח"צ עם חובבנות אסטרטגית בדרג הצבאי והמדיני הוא מסוכן. מאחורי מעטה של סודיות, שמגינה לא על הביטחון אלא על מערכת הביטחון והפוליטיקאים, מתרבים הכשלים והמחדלים. רובם לא יתגלו בזמן המלחמה אלא אולי בוועדת החקירה שאחריה, כשהכושלים כבר ייהנו מהפנסיות התקציביות שלהם.
הנה עוד אמיתות קשות: הפיקוד שאיתו נכנסנו למלחמה לא השתנה מ־6 באוקטובר. זו אותה צמרת ביטחונית שלקחה חלק משמעותי בתנועה האנטי־דמוקרטית והלא־חוקית שהתחוללה כאן בתקופת הרפורמה המשפטית, מתוך אינטרסים פוליטיים, מערכתיים ומעמדיים. זו אותה צמרת שבשנה האחרונה גיבתה בקול אחד את "הסכם הגז", שיקרה לציבור שחיזבאללה "מורתע", האמינה באמת שחמאס "מורתע", וכעת תומכת בהפסקת האש. שורת כשלים מהדהדים, הנובעים מפוליטיזציה חמורה על חשבון המקצועיות.
וזו הנקודה החשובה ביותר: זו אותה צמרת ביטחונית שמבחינה מקצועית זנחה מזה שנים רבות את יכולות התמרון והמלחמה ואת בניין הכוח, בשם תיאוריות פסאודו־צבאיות פוסט־מודרניות (שהיא אפילו לא מבינה שהן כאלה). זו אותה צמרת ביטחונית שהכשרתה ותודעתה אחוזות יחב"ל, מדע המדינה, מב"מ (המערכה בין המלחמות), "תודעה", אקלים, וכל אופנה אחרת ששמעה בהכשרותיה האקדמיות.
מי שסבור שאפשר להזניח במשך עשורים את יכולות המלחמה של צה"ל, הן בבניין הכוח והן בהכשרה המעשית והאינטלקטואלית, ואז לשלוף משום מקום התקפה מדהימה, יש לי עוד מסיבת עיתונאים של דו"צ למכור לו. תוכנית התקפה אמיתית נבנית בשגרה, לא בחירום. היא דורשת עבודת מטה סדורה ועדכון שוטף. הוצאתה לפועל דורשת בניית כוח מותאם, מתורגל ומאומן, במשך שנים.
מלחמה איננה משחק. זה לא יח"צ, זה עניין של חיים ומוות. אנחנו יכולים לשקר לעצמנו בשגרה הנינוחה. בשעת מבחן לאומית האמת היא מצרך הישרדותי. המערכות חייבות שינוי דחוף וגדול, באופן שלא נראה שמישהו במערכת הביטחון ובזירה הפוליטית מבין. אבל הציבור חייב להפנים, למרות "תמרון הדעת" שעושים לו כעת, ואחרי המלחמה להציב מנהיגים ישרים שפועלים באופן ענייני, יודעים לזהות כשלים ולהודות בטעויות, ומסרבים לתת למערכות גיבוי אוטומטי, מתוך תועלת הדדית שבשתיקה והסתרה.
אין קיצורי דרך בביטחון. בדברים התשתיתיים, הלאומיים, המהותיים לקיומנו, יש רק דרך ארוכה. אם חפצי חיים אנחנו, נהיה חייבים ללכת בה.
