ביום הרביעי של מלחמת ששת הימים הפעילו תושבי היישובים בעמק החולה לחץ כבד על שר הביטחון משה דיין: הסר את איום ההפצצות מעלינו. דיין הקשיב, וכך יצא לדרך המבצע לכיבוש רמת הגולן ביומיים האחרונים של המלחמה הקצרה בתולדות ישראל. הכיבוש, שלא תוכנן מראש, הרחיק את התותחים הסוריים, ועליו נכתב בשירו של יובב כץ "בתי, את בוכה או צוחקת".
בחלוף יותר מ־56 שנים, ובעיצומה של המלחמה הארוכה בתולדות ישראל שסופה עוד לא נראה באופק, פסל האריה השואג בחצר כפר־גלעדי מספר את הסיפור ההפוך, הנורא: כבר שמונה שבועות שיישובי גבול הצפון נטושים. סמל הגבורה הוא כעת עדות לבושה.
קשה להאמין, אבל הנסיעה בכביש שמחבר את היישובים הקרובים ביותר לגבול, משלומי שבמערב ועד למנרה ומשגב־עם שבאצבע הגליל, דרך אביבים, יפתח ואינספור יישובים נוספים – אסורה כבר חודשיים. בצידי הדרכים הפנימיות יותר, שאינן נמצאות על הכוונת הישירה של חיזבאללה, אפשר להבחין בהיערכות הצבא – גדוד אחרי גדוד, חטיבה אחרי חטיבה, עשרות אלפי חיילי מילואים וסדיר ערוכים לפקודת יציאה למלחמה שעדיין לא ניתנה.
ברמה הטקטית, השבוע החולף לאורך גבול הצפון היה שקט כמעט לגמרי, בהשפעת ההפוגה בדרום, אף שלוחמי חיזבאללה חזרו להפגין נוכחות מתריסה מול הגבול. אך לאחר שבועות ארוכים של לחימה בחיזבאללה שהוגדרה "מתחת לרף המלחמה", כל האפשרויות שעומדות לפני ישראל לטיפול במצב גרועות. אחת מהן היא לחכות שחיזבאללה יסיג את כוחותיו אל מצפון לנהר הליטני, בהתאם להחלטה 1701 של מועצת הביטחון באו"ם, שהתקבלה אחרי מלחמת לבנון השנייה. הסיכוי לכך – נמוך.
אם ישראל מעוניינת שתושבי הצפון ישובו לבתיהם לאחר מה שקרה בעוטף עזה בשמחת תורה, היא חייבת להסיר את האיום הישיר מעליהם, בכוח. וזה, פחות או יותר, מה ששמע הרמטכ"ל מראשי היישובים כשנפגש איתם במפקדת פיקוד הצפון ביום שלישי.
ממגננה למתקפה
לא קשה להעריך כי לצה"ל יש תוכניות מבצעיות להרחקת חיזבאללה מהגבול, מפעולה מוגבלת דוגמת מבצע ליטני ב־1978, ועד למלחמה כוללת להשמדת חיזבאללה בסגנון הלחימה בעזה. צבאית, חיזבאללה חזק יותר מחמאס, ותא השטח בלבנון גדול ומורכב הרבה יותר. אף על פי כן, בצבא מעריכים ש"כמו מול חמאס – זה לא כוחות. לצה"ל יש יכולת לטפל בחיזבאללה, ואם צריך גם להשמיד אותו".
הדילמה האסטרטגית מתקרבת לנקודת הכרעה שתשפיע על דימוי ההרתעה של ישראל באזור למשך עשורים קדימה, ומחדדת גם הכרעה נדרשת בין הגנה להתקפה
כפי שנחשף בתקשורת, כבר ב־11 באוקטובר שקל קבינט המלחמה לצאת למלחמה מול חיזבאללה בעקבות התגרויותיו. נטען כי שר הביטחון יואב גלנט תמך, וכך גם מפקדי השטח בצפון, אך הקבינט החליט להתמקד בלחימה בעזה, גם בגלל העמדה האמריקנית. אחרי חודשיים, הדילמה האסטרטגית מתקרבת לנקודת הכרעה שתשפיע על דימוי ההרתעה של ישראל באזור למשך עשורים קדימה, ומחדדת גם הכרעה נדרשת בין הגנה להתקפה.
צחוק הגורל הוא שממש בימים האחרונים פרסם מכון ז'בוטינסקי מאמר במלאות 100 שנים למאמרו המפורסם של זאב ז'בוטינסקי על תפיסת "קיר הברזל" שנדרשת לביטחון ישראל. המחברים, אנשי גולני לשעבר, אל"מ במיל' גבי סיבוני ותא"ל במיל' יובל בזק, כמעט השלימו את העדכון שלהם לקיר הברזל לפני מתקפת הפתע של חמאס. ואז, בבוקר 7 באוקטובר, יצא תא"ל בזק למפקדת עוצבת הגליל, אוגדה 91 המופקדת על הלחימה בצפון, שם הוא משמש ראש המטה. בערב, כשהוא בחמ"ל, קיבל את הבשורה המרה על נפילת בנו גיא, לוחם בגדוד 51 של גולני, בקרבות בכיסופים. בתום השבעה יצא המאמר לאור עם עדכונים קלים.
עוד קודם לכן הובילו בזק וסיבוני את "המעבדה התפיסתית" במטה הכללי עד שנסגרה לפני כשלוש שנים בידי הרמטכ"ל לשעבר אביב כוכבי.
אחד הדברים שהטיפו לו, גם בתוך הצבא, היה מעבר ממגננה מתמדת למתקפה. הם טענו שוב ושוב כי מֵעבר לתפיסה הטקטית שלפיה "קו ההגנה לעולם ייפרץ" הרי שגם מבחינה אסטרטגית, גישה הגנתית נועדה מראש לכישלון. ניסיון העבר הוכיח זאת הרבה לפני קריסת הגדר המתוחכמת בעזה, מקו מאז'ינו הצרפתי ועד לקו בר־לב הישראלי, כולל אינספור דוגמאות נוספות.
לעומת זאת, כשישראל עברה מגישה הגנתית – שכבה נוספת של שריון וגדרות – ליוזמה התקפית, לרוב זה השתלם לה. כך היה כשדוד בן־גוריון יזם את תוכנית ד' לאחר תפיסת השיירות המשוריינות שנטבחו בזו אחר זו במרץ 1948, וכשצה"ל יצא למבצע חומת מגן רק אחרי הפיגוע במלון פארק ויותר מאלף נרצחים באינתיפאדה השנייה.
בצה"ל יש ויכוחים תפיסתיים, וטוב שכך. המעבדה התפיסתית נסגרה גם כי הייתה מזוהה עם הרמטכ"ל גדי איזנקוט, גולנצ'יק כמו סיבוני ובזק, ולא איש צנחנים כאביב כוכבי. בהתאם לדימוי המקובל על ההבדלים בין גולני לצנחנים, איזנקוט הוביל תוכנית שעסקה בחשיבות התמרון הקרקעי ו"חיזוק החטיבות בשטח". כוכבי, מצידו, הוביל קו של שימוש ברובוטים והכרעה גם מרחוק, ודיבר רבות על הצורך ב"הכרעה מהירה" וב"העברה של הלחימה לשטח האויב".
כך או כך, מול חיזבאללה בצפון אין כעת לא תמרון, לא הכרעה וגם לא "העברה" של הלחימה. להפך. חיזבאללה גרר אותנו ללחימה בלי סוף, עם שטחי ענק נטושים בצד שלנו. אז איך מחזירים את תושבי הצפון לבתיהם בלי מלחמה ומשקמים ולו חלק מן ההרתעה? לא ברור. בשטח, עדיין אי אפשר לראות סימנים לשינוי המשוואה שכפה עלינו חסן נסראללה.
