אם תשאלו את נשיא מצרים עבד אל־פתאח א־סיסי או את יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמאן, אין אדם שהם מתעבים יותר מאמיר קטאר, השייח' תמים בן חמד א־ת'אני. גם שליט האמירויות, מוחמד בן זאיד, ממש לא סובל אותו. בעצם את כל משפחת א־ת'אני ואת הנסיכות הזערורית המכונה קטאר. נקודה שחורה על המפה בין סעודיה לאיראן, שעושרה, השפעתה והצרות שהיא עושה עומדים ביחס הפוך לגודלה.
כיצד הפכה קטאר ממדינת חסות בריטית נחשלת, שתושביה התמחו במלאכות קלאסיות של שליית פנינים ודיג, למדינה שבה התל"ג הגבוה ביותר בעולם – כמעט 100 אלף דולר לנפש, כפול מזה של בריטניה הגדולה? המהפך הגדול בנסיכות הקטנה התרחש בסוף שנות השלושים, עם גילוי הנפט בשטחה. חלפו עוד שלושים שנה, ובקטאר התגלו מאגרי גז אדירים. וכאשר ב־1971 קיבלה הנסיכות עצמאות מבריטניה, החל הטיפוס לצמרת הכלכלה העולמית.
הזינוק האמיתי התרחש רבע מאה מאוחר יותר, כאשר חמד בן ח'ליפה א־ת'אני, בנו של שליט קטאר, תפס את השלטון בהפיכה שקטה מאביו. מנקודה זו החלו השינויים לצבור תאוצה אדירה. עם ההפיכה הגיע גם פיתוח כלכלי של שדות הגז, השקעות חכמות בנדל"ן, בטכנולוגיה, בחינוך ובתקשורת, ובראשן הקמת ערוץ אל־ג'זירה, שהפך למכפיל כוח של ההשפעה הקטארית. לפני כעשור העביר האמיר את השלטון לבנו האמיר הנוכחי, השייח' תמים בן חאמד א־ת'אני. העשור האחרון הביא את קטאר לשיא של צמיחה כלכלית והתפתחות, ובעיקר השפעה עולמית הולכת וגוברת.
עם כל עושרה, בשורה התחתונה קטאר היא מדינה קטנטנה, שמיקומה הגיאוגרפי בין שתי מעצמות אזוריות, סעודיה ואיראן, חושף אותה ללחצים פוליטיים ומדיניים אדירים. לכן, בתפיסתו העצמית של בית המלוכה הקטארי היה עליו לפתח לאורך זמן טכניקות הישרדות שיאפשרו לו לייצר עוצמה והשפעה מעבר לגבולותיו כדי לשמור על כוחו. זה אומר לפתח יחסים טובים עם סעודיה ואיראן, אבל לא רק איתן. המהלך המנצח של בית המלוכה הקטארי היה הזמנת האמריקנים להקים על שטח הנסיכות את בסיס אל־עודייד, הבסיס האמריקני הגדול ביותר במזרח התיכון.
לשחד את השטן
ואולם, מה שהחל כצעד הישרדותי כדי לחפות על פגיעוּת צבאית וגיאוגרפית, הפך עם הזמן למהלך לאגירת עוצמה והשפעה בטכניקות שמזכירות יותר שיטות של משפחות פשע גדולות מאשר התנהלות פוליטית ודיפלומטית מקובלת. בתרגום חופשי: קטאר הביאה לעולם ופיתחה בעקביות את שיטת הפרוטקשן הפוליטי. ומי ששכלל והפך אותה לקלף מנצח הוא האמיר הנוכחי.
כדי להבין זאת צריך להסתכל מנקודת מבט קטארית על העולם העוין שסביבה. אחד מהפחדים הכמוסים הגדולים של קטאר בעשורים האחרונים הוא שעושרה הרב עלול להפוך אותה טרף לקבוצות רדיקליות בעולם הערבי. כדי להקדים תרופה למכה ולהפוך את הקערה על פיה, אימצו הקטארים אל חיקם גלקסיה שלמה של ארגונים אסלאמיסטיים וקבוצות טרור, והעניקו להם תמיכה מורלית, כספית, דתית ופוליטית. בקיצור, קנו אותם. לחלקם, כמו לתנועת האחים המוסלמים, חמאס והטליבאן, אף העניקה קטאר בית חם ומפנק לצמרת ההנהגה. כך קיוו הקטארים לא רק לחסן את עצמם מפני נגע הטרור, אלא להפוך את התמיכה שסיפקו לאותם ארגונים למנוף השפעה על המרחב כולו.
אחד הפחדים הגדולים של קטאר היה שעושרה הרב יהפוך אותה טרף לקבוצות רדיקליות בעולם הערבי. כדי למנוע זאת, היא הקדימה תרופה למכה
היום, בשנת 2023, זה כבר נראה ברור וידוע, אבל לפני כעשור זה לא היה המצב. כאשר בראשית מלחמת האזרחים בסוריה טען בשאר אל־אסד שקבוצות אסלאמיסטיות רדיקליות חודרות בחשאי לסוריה ומבצעות פעולות טרור, התקבלו תלונותיו בלעג ובחוסר אמון. וכאשר הוא הפנה אצבע מאשימה כלפי קטאר כמי שעומדת מאחורי אותה פעילות, התקבלו תלונותיו בלעג גדול אף יותר ונתפסו כאמירות של דיקטטור שמנסה לפגוע באזרחיו המתקוממים על ידי תיאורם כאסלאמיסטים רדיקלים. אבל גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום, ובמקרה הזה אסד לא טעה. קטאר הייתה מנוע הצמיחה של אותן קבוצות כמו ג'בהת א־נוסרה. ומי שליוותה אז את תהליך ההתקוממות האזרחית בסוריה נגד עריצותו של בשאר אל־אסד, אך ליבתה אותו בכיוונים אסלאמיסטיים רדיקליים, הייתה לא אחרת מרשת אל־ג'זירה. אולם באותה תקופה הרשת עוד נתפסה כמי שמביאה את קול החופש והחירות לעולם הערבי.
התהליך חזר על עצמו ברחבי העולם הערבי כולו, אך שני המקומות שבהם ניכרה ההשפעה הקטארית יותר מכול היו מצרים ולוב. במצרים הפיל "האביב הערבי" את שלטון מובארכ והעלה לשלטון את מוחמד מורסי והאחים המוסלמים. זה גם היה תור הזהב של אל־ג'זירה. עם נפילת מורסי וכניסתו של א־סיסי לזירה, אסרו המצרים את עיתונאי אל־ג'זירה וגירשו את אנשי הערוץ מהמדינה. בלוב הייתה המעורבות הקטארית לא פחות מדרמטית. מטוסים קטאריים נחתו בלוב באישון ליל, עמוסים בכמויות אדירות של נשק לקבוצות אסלאמיסטיות. הקבוצות הללו הביאו להפלת קדאפי ולהריגתו, אך יצרו בלוב כאוס ואלימות המלווים אותה עד היום.
לא יהיה מוגזם לומר שקטאר ואל־ג'זירה היו המנוע שהאיץ את מהפכות האביב הערבי. טורקיה, סוג של אחות ואם, שימשה שותפה־מלווה, החולקת עם קטאר את האהדה המשותפת לתנועת האחים המוסלמים. נשק, תחמושת, מזון וציוד זרמו ברכבת אווירית מקטאר לסוריה דרך טורקיה. כסף קטארי הוזרם לבנקים טורקיים, ומשם חולק באמצעות מנגנונים כספיים לקבוצות אסלאמיסטיות שונות. החיבורים היו קרובים, והעידו על מעורבות אישית של צמרת בית המלוכה הקטארי.
קצה קצהו של התהליך נחשף בתהליכים משפטיים שהתקיימו בבריטניה ובהולנד. פליטים מסוריה שעונו על ידי הארגונים האסלאמיסטיים שקטאר תמכה בהם, הגישו תביעות משפטיות נגד בית המלוכה. בתהליך המשפטי נחשפו לא רק תרשימי הזרימה של העברות הכספים הקטאריות דרך רשת ארגוני צדקה שנועדו לטשטש את מקור הכסף, אלא גם את פעילותו של הביון הקטארי על אדמת אירופה, והשימוש בשגרירויות כבסיסי פעולה לפעילותו ולרדיפה אחרי אותם פליטים שתביעתם איימה לחשוף את הקשר הקטארי.
לפעילות הזאת בקרב הארגונים האסלאמיסטיים בסוריה היו פנים נוספות, פחות מוכרות. כך למשל, אחד התחומים שהקטארים עסקו בו כבר לפני עשור, כאשר מלחמות הרחפנים עדיין היו בחיתוליהן, היה מימון של מחקר וייצור רחפנים מסחריים והפיכתם לחימוש משוטט על ידי הקבוצות האסלאמיסטיות בסוריה.
התיקים הסודיים של צ'ארלס
כל הזמן הזה, בשעה שקטאר בחשה במלחמות בסוריה ובלוב, היא דאגה לפעול במקביל בשני ערוצים: הגלוי והחשאי. וכך, בעודה תומכת ומממנת בחשאי ארגוני טרור, דאגה קטאר להלבין את קשריה עם אותה גלקסיית טרור באמצעות השקעות עתק במדינות המערב – בבנקאות, בנדל"ן, בתרבות ובספורט. החל ברכישת קבוצת הכדורגל המצליחה פריז סן־ז'רמן, עבור בבניית מגדל השארד בלונדון, רכישת כל־בו הרודס ומלון אינטרקונטיננטל בפארק־ליין, וכלה בתרומות עתק לארגוני צדקה ולאוניברסיטאות המובילות בעולם המערבי, במיוחד בארה"ב ובבריטניה. כך הצליחו הקטארים לחדור ללב ליבה של האליטה הפוליטית, התרבותית והכלכלית באירופה ובארה"ב.
אחד ממקרי הקצה הידועים הוא תיקי המזומנים שהעביר ראש ממשלת קטאר, השייח' חאמד בן־ג'אסם א־ת'אני, ליורש העצר הבריטי דאז ומלך בריטניה הנוכחי, צ'ארלס. השיטה הייתה פשוטה. בפגישות בין יורש העצר לראש ממשלת קטאר, המכונה גם "האיש שקנה את לונדון", הועברו מזומנים בסכום כולל של שלושה מיליון לירות שטרלינג, בתוך תיקים. באחת הפעמים זה נעשה בתיקים של רשת הכל־בו שסיפקה את המוצרים למשק הבית של צ'ארלס; במקרים אחרים הועברו המזומנים במזוודות. על פי הדיווחים בעיתונות הבריטית, הכספים הופקדו בחשבונות של קרן הצדקה של הנסיך. תשאלו, למה לא בהעברה בנקאית מקובלת. ובכן, שאלה מצוינת. ככלות הכול, כפי שיודעים בישראל, הטכניקה של העברת מזוודות כסף עבדה היטב גם במרחק אלפי מיילים מלונדון, בכל הנוגע לחמאס ולעזה. גם כאן לא ברור למה דווקא בשיטה הזו.
וכך, בזמן שבכירים קטארים נפגשים עם שמנה וסולתה של החברה האירופית והאמריקנית, מתרועעים בארוחות צדקה, בנשפים של קולג'ים יוקרתיים ובאירועי איסוף תרומות למחקר אקדמי, הלכו והשתכללו כישורי המשא ומתן הקטאריים, בדרכם להפוך למתווכי־על בזירה הבינלאומית. וכשהגיעו מקרי המשבר, והיו לא מעט כאלה, קטאר הייתה שם כדי להציע את שירותיה. הבולט שבהם הוא העזרה שהגישו הקטארים לארה"ב כאשר הטליבאן חזרו וכבשו את קאבול. קטאר ניצלה את הקשרים והאמון שרכשה בקרב אנשי הטליבאן, שהיא אירחה ופרנסה בדוחא. וכך, כאשר ממשל ביידן נתפס עם המכנסיים למטה עם כיבוש קאבול, זכו הקטארים בהכרת התודה של האמריקנים כאשר העמידו לרשותם רכבת אווירית לפינוי משדה התעופה של קאבול. העובדה שהקטארים היו שם קודם לטובת הטליבאנים איכשהו נשכחה.
תהליך זהה קרה גם כעת. אחרי 7 באוקטובר מעמדה של דוחא היה אמור להיפגע, כמי שהזרימה בעשור האחרון מיליארד וחצי דולר לשלטון חמאס בעזה ומארחת את צמרת הארגון. אך הכול נשכח לאחר שהקטארים הציעו שוב את שירותי התיווך שלהם מול חמאס. המקרה העזתי ממחיש היטב עד כמה שיטת הפעולה הקטארית, שעטופה במעטה נוצץ של קשרים דיפלומטיים ותרבותיים, לקוחה למעשה מעולם הפשע. דמי לא יחרץ. כאשר ישראל חיפשה שקט בעזה והאמינה שאפשר לקנות אותו בכסף, חמאס הוא שסחט, ואילו קטאר אִפשרה לישראל לקנות את השקט המדומה הזה, תוך הפיכת ממשלת ישראל לשותפה לדבר עבירה על ידי העברת מזוודות הכסף, ממש כמו במקרה של הנסיך צ'ארלס. כך הפכו הקטארים את ממשלת ישראל למי שנותנת גושפנקה להעברת דמי החסות.
אבל הקטארים השיגו הפעם הרבה יותר. ב־56 הימים שחלפו מרגע ששירותי התיווך שלהם התקבלו, הפכו הקטארים לשותפים שווי ערך המארחים בבירתם את ראש ה־CIA ולצידו את ראש המוסד הישראלי וראש המודיעין המצרי. בעולם הערבי צופים בהשתאות במסע הקסם הקטארי. אבל אין ארוחות חינם. אם עזה לא תהפוך בקרוב לסומליה 2.0 ביום שאחרי שלטון חמאס, הרי שישראל, ארה"ב והקהילה הבינלאומית יגישו לקטאר את החשבון, ועיקר המעמסה של שיקום עזה תיפול עליה. והפעם לא עם מזוודות מזומנים, אלא בתוכנית מרשל אמריקנית מוסדרת היטב.
