אירועי שמחת תורה החזירו את ארמי פרג', סגן ראש המועצה האזורית מרחבים, למקצועו הישן כמנהל חברת אוטובוסים בנגב. מאות ממשתתפי מסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים ברחו באותו בוקר לכיוון יישובי המועצה, ותושבים מהיישוב פטיש, היישוב הקרוב ביותר, קפצו מבתיהם והסיעו את הנמלטים תחת אש לתוך המושב.
"ב־7:20 קיבלתי שיחת טלפון מחבר שלי רמי דוידיאן, תושב פטיש", מספר פרג', שמתגורר במושב רנן הסמוך לאופקים. "בכל שבת בבוקר הוא יוצא לשתות קפה בתחנת הדלק של אורים, וכשיצא באותו בוקר מהמושב הוא שמע את היריות בבסיס אורים וראה מראות קשים. כשחזר למושב הוא ראה את הצעירים מהמסיבה רצים בפרדס הסמוך לפטיש, והזעיק את תושבי היישוב לעזור להם. כשהגעתי לשם מאוחר יותר כבר היו שם מאות צעירים. בהתייעצות עם הקב"ט החלטנו להוציא אותם באוטובוסים של המועצה לבאר־שבע כדי להרחיק אותם מאזור הלחימה". פרג' הזעיק שני נהגים של המועצה, ונהג בעצמו באוטובוס שלישי. במהלך אותו יום הוא נסע כמה פעמים מפטיש ומאופקים לבאר־שבע, שם נקלטו הצעירים במתחם שפתחה העירייה.
כביש 241, הכביש המרכזי של יישובי המועצה האזורית מרחבים, זכה בעבר לכינוי כביש הרעב. הכביש, שנפרש מצומת גילת עד צומת מעון הסמוך לקיבוץ מגן, נבנה בשנות השלושים מאלפי אבנים קטנות, על ידי בדואים שגרו באזור ושיוועו לפת לחם. יש מי שמייחסים את שם הכביש לתקופת הצנע של שנות החמישים ולמצוקת העולים החדשים במושבים שהוקמו לאורך הכביש. אחרי מתקפת חמאס בשמחת תורה, ראוי לקרוא לו כביש הגבורה: גבורתם של תושבי היישובים פטיש ומסלול, שהצילו מאות צעירים מהמסיבה כאשר נסעו לתוך התופת ולקחו אותם לתוך היישובים; גבורתם של עשרות מתושבי אופקים שיצאו להילחם במחבלים שחדרו לעירם, וגבורת התיכון האזורי מרחבים שאיבד שמונה מבוגריו מאז פרוץ המלחמה. אחת מהן היא התצפיתנית אביב חג'ג', אחייניתו של ראש המועצה שי חג'ג', שנפלה בקיבוץ ניר־עוז. בצידי אותו כביש עמדו השבוע תושבי המועצה והריעו לשיירה שבה נסעו החטופים ששוחררו, בדרכה מעזה למרכז הארץ.
שישה־עשר יישובים משתייכים למועצה האזורית מרחבים, הממוקמת מערבית למועצה האזורית אשכול. היישובים אינם בטווח שבעת הקילומטרים מרצועת עזה, ולכן אינם מוגדרים כיישובי עוטף. המושב ניר־משה למשל חורג מהטווח הזה ב־300 מטרים בלבד. במתקפת חמאס הגיעו המחבלים גם לכביש 241, ואף שלא חדרו ליישובים, הם רצחו תושבים שצעדו בשבילי ההליכה שמחוץ להם.
עד 7 באוקטובר נהנו התושבים במועצת מרחבים מתחושת ביטחון. פרג', שגדל כל חייו ברנן, מספר שמעולם לא נהג לנעול את ביתו. היישובים אינם מגודרים, וכבר למעלה מעשור אין בהן כיתות כוננות וחדרי נשקים. עכשיו הכול השתנה. "עד היום היה לנו רק קצין ביטחון שאחראי לבדו על הביטחון ב־580 אלף דונם של המועצה", מספר פרג'. "עכשיו הקמנו כיתות כוננות חמושות בכל היישובים. נגדר את היישובים, ואני מקווה שגם נמצא מימון לרכזי ביטחון יישוביים, לפחות בחצי משרה, שיתחזקו את כיתות הכוננות. חייבים להחזיר את תחושת הביטחון לתושבים".
מאות מתנדבים מבשלים במתחם ענק בין 12 ל־20 אלף מנות ביום לחיילים באזור. "אנחנו לא משתייכים לשום ארגון, רוצים רק את החיבורים"
פרג' מותח ביקורת עדינה על תפקודם של משרדי הממשלה. "הדרג הצבאי הצליח לחזור לעצמו אחרי 24 שעות ולהתאפס, אבל למדינה לקח הרבה יותר זמן. לצערי זה קורה כי מנכ"לי המשרדים יושבים במגדל השן בירושלים ובתל־אביב, לא נמצאים כאן ולא מכירים את האזור. בשבוע הראשון נאלצתי להסביר למנכ"ל של משרד ממשלתי שאין שום סיבה שמשאיות של חברת אנג'ל לא ייכנסו ליישובים שלנו לחלק לחם. נאלצנו להוציא את האוטובוסים שלנו לבית־קמה כדי לקחת מהם את הלחם".
מאכילים באהבה
משרדי המועצה ממוקמים סמוך לצומת גילת. מאה מטרים מבנייני המועצה נמצא אחד ממיזמי ההתנדבות הגדולים והמרשימים שנפתחו במלחמה, שמרחיב את ליבו של כל מי שמזדמן לאזור. המועצה הקצתה את השטח החקלאי וסייעה לסלילת אספלט, ומאות מתנדבים מבשלים כאן במתחם אוכל ענק בין 12 ל־20 אלף מנות ביום לחיילים באזור.
הגעתי למתחם בשעת בוקר, כשהמתנדבים הרבים רק החלו למלא את המקום. אסף ומירב אוחיון, בעלי עסק של מזגנים, מגיעים לכאן מדי יום שלישי ומתפעלים עמדה של פינוקים מתוקים לצד האוכל החם. מירב עומדת על עמדת הפנקייקים מעשר בבוקר, "ועד אחרוני החיילים שמגיעים לכאן בלילה". אורלי משה, בוחנת רכב במכון רישוי, מגיעה מירושלים כחלק מצוות מתנדבים המונה 30 איש, כדי לבשל קובה, קוסקוס, בשר ומופלטות לחיילים. יוסי מזוז, פנסיונר ממושב גילת, מגיע לכאן מדי בוקר כבר למעלה מחודש, כדי לסייע בארגון וניקיון המתחם לפני בואם של החיילים הרבים.
המושך בחוטים של המיזם הוא צחי כפרי, תושב רשפון ובעל חברת תיירות גדולה. כפרי ניתב את התסכול מהעובדה שכבר אינו חלק ממערך המילואים, למיזם התנדבות בהיקפים עצומים. יחד עם עוד ארבעה חברים מהמגזר העסקי הם הקימו את קבוצת "צוות לעניין", שהם מגדירים כיחידת קומנדו אזרחית המגייסת תרומות ומתנדבים ומספקת אוכל וציוד לחיילים. לצד אספקת האוכל החם, הם מכניסים לחיילים בשטחי הכינוס גם מקלחות ניידות, מכונות כביסה ומייבשי כביסה. "המטרה שלנו היא לעשות הכול באופן יעיל, מדויק ופרקטי", הוא אומר. מאות מתנדבים לוקחים חלק בעשייה של כפרי וחבריו, וכאן, הוא מדגיש, לא תמצאו פוליטיקה. "אנחנו לא משתייכים לשום ארגון. רוצים רק את העם, את האהבה ואת החיבורים", מצהיר כפרי.
כחלק מהגישה הזו חשוב לכפרי לספר גם על שיתוף הפעולה עם הרב חיים בוקובזה, רב המועצה האזורית מרחבים, כדי להסדיר את הכשרות של האוכל המבושל במתחם. "הרב הגיע לכאן והציע להשגיח על הכשרות. כמובן שהסכמתי, מתוך גישה שאנחנו מסתכלים פה על כולם ולא אומרים לאף אחד לא. כל הכלים שבהם מכינים את האוכל חדשים, ויש פה כל היום משגיח. כשהגיעו לכאן מהרבנות הצבאית כדי לסייע בהשגחה, הם היו מלאי התפעלות".
