כמה תעלה לנו המלחמה? בשבועות האחרונים נזרקים לאוויר הרבה מאוד מספרים. קשה להעריך זאת במדויק, במיוחד כאשר איננו יודעים עדיין כיצד תתפתח המלחמה וכמה זמן היא תימשך. ההערכות הנוכחיות נעות בין 150 ל־200 מיליארד שקלים, והן כוללות את העלות הישירה של הלחימה – ההוצאות הצבאיות וגיוס המילואים – לצד תשלום פיצויים על פגיעה ברכוש, סיוע כלכלי לעסקים ומשקי בית ובהם עשרות אלפי מפונים, ואובדן הכנסות המדינה ממיסים בשל פגיעה בפעילות הכלכלית.
השאלה הגדולה היא מהיכן יגיע הכסף. נניח כרגע בצד את הבטחת הסיוע האמריקני, שאישורה מתעכב בשל ויכוח בבית הנבחרים ובסנאט, ובכל מקרה יכסה רק חלק מההוצאות. ככלל, ניתן למנות שלוש דרכים עיקריות לכיסוי גירעון כזה. הראשונה היא גיוס חוב – המדינה מנפיקה אגרות חוב, שהן למעשה הלוואות. רוכשי אגרות החוב מלווים למדינה כסף, והמדינה מתחייבת להחזיר להם את ההלוואה על פני תקופה במסגרת תנאי האגרת, בתוספת ריבית ולעיתים גם הצמדה. יש מגוון של אגרות חוב שהמדינה מנפיקה, בשקלים ובמט"ח. מאז תחילת המלחמה גויסו בדרך זו כבר עשרות מיליארדי שקלים.
הבעיה היא שהלוואות צריך להחזיר, וההחזר הזה מלווה גם בריבית שמשקפת את רמת הסיכון של מדינת ישראל – רמה שנמצאת כרגע במצב לא משהו. בקיצור, מדובר במימון יקר. ובכלל, מימון באמצעות הלוואות צריך להיות במינון. ככל שהמדינה מממנת יותר ויותר מהוצאותיה בדרך זו, היא רק מחריפה את הבעיה.
אחת מהטבות המס שבאוצר שוקלים לבטל או לצמצם היא הפטור ממע"מ על רכישות בחו"ל, מהלך שיכניס עד שני מיליארד שקל בשנה
אפשרות שנייה לכיסוי הגירעון היא באמצעות קיצוצים בתקציב המדינה, שעומד על קרוב ל־500 מיליארד שקל בשנה. יכולת התמרון לא גבוהה; יש הרבה מאוד לחץ, פוליטיקה ואמוציות. צריך לזכור שאם מקצצים בתקציב מסוים המשמעות עלולה להיות צמצום השירותים לאזרח. ועדיין, אין ספק שיש הרבה דברים שאפשר וצריך לקצץ בהם, ובחלקם ההשפעה על כלל הציבור שולית, אבל זה לא יהיה קל.
האפשרות השלישית לכיסוי הגירעון היא באמצעות מערכת המס. המיסים השונים הם מקור ההכנסה העיקרי של המדינה. אם יעלו למשל את מס ההכנסה, הכנסות המדינה לכאורה יגדלו וכך ניתן יהיה לממן את הגירעון. אבל זוהי בחירה גרועה, לפחות בנוגע למשקי הבית ומעמד הביניים, החווים קושי כלכלי שהחל עוד טרם המלחמה, על רקע הריבית הגבוהה, העלייה בהחזרי המשכנתא והאינפלציה המטפסת. אם נוסיף לכך את השלכות המלחמה, העלאת מיסים תהיה מכה אנושה ובלתי מתקבלת על הדעת. אגב, העלאת מיסים הוכחה כמדכאת צמיחה ולא כמחוללת צמיחה.
באוצר מודעים לכך ומבקשים לבחון חלק אחר במערכת המס – ההנחות והפטורים. מדינת ישראל מעניקה הטבות מס בשווי עשרות מיליארדי שקלים מדי שנה. כך למשל, סך הטבות המס שהעניקה המדינה בשנת 2022 הסתכם ב־80 מיליארד שקל, קרוב ל־20% מהכנסות המדינה ממיסים.
ההטבות הללו כוללות שלל תחומים במגוון מיסים, ישירים ועקיפים, כגון הטבת מס בפנסיה ובקרנות ההשתלמות; פטור ממע"מ על פירות וירקות; פטור מהכנסה משכר דירה עד תקרה של 5,471 שקל לחודש; הטבה במס הכנסה לגרים בפריפריה; פטור ממע"מ על רכישות בחו"ל עד תקרה של 75 דולר, ועוד.
על הכוונת
השבוע פורסם כי במשרד האוצר בוחנים מחדש את הטבת המס על קרנות ההשתלמות. נזכיר כי בקרן השתלמות, גם הפקדות הכספים וגם משיכות הכספים מזכות בהטבות מס, ובניגוד לחיסכון לפנסיה, אין צורך לחכות לגיל הפרישה כדי ליהנות מההטבות הללו; הכסף זמין לשימוש כבר אחרי שש שנים.
קרנות ההשתלמות, המנהלות כיום כ־330 מיליארד שקל מכספי החוסכים, הן פריווילגיה שלא כולם זוכים לה. לא סתם מנסים במשרד האוצר כבר שנים לבטל את הטבות המס הללו, שגורעות מקופת המדינה כ־5 מיליארד שקל בשנה.
בדיקה שערך אגף תקציבים לפני ארבע שנים העלתה כי שני העשירונים העליונים בישראל נהנים מ־83% מהטבות המס שמעניקה המדינה על הפקדות בקרנות השתלמות. ככלל, הטבות המס במקרים רבים נגזרות מההכנסה: ככל שההכנסה גבוהה יותר, כך הטבת המס גבוהה יותר. לטענת האוצר, העשירון העליון לבדו נהנה מיותר מ־50% מההטבות.
ניסיונות שנעשו בעבר לבצע שינויים במיסוי קרנות ההשתלמות נתקלו בהתנגדות עיקשת, בעיקר מצד ארגונים כמו ההסתדרות. האם הפעם יצליחו באוצר למצוא נוסחה שתעבור את כל ההתנגדויות? ההערכות מדברות על מתווה מרוכך ומדורג לצמצום הטבות המס בקרנות (בעיקר לבעלי השכר והצבירות הגבוהים יותר), שאולי הפעם יצליח.
אבל זה לא הכול. הטבה נוספת ורוויית מאבקים שעומדת כעת שוב על הכוונת, היא הפטור ממע"מ על רכישות בחו"ל. רק השבוע סיימנו את חגי הקניות הבינלאומיים של חודש נובמבר – יום הרווקים הסיני, בלאק פריידיי וסייבר מאנדיי – שקצת נדחקו מתוך רצון להעדיף בימים אלה רכישות בישראל. החל משנת 2012 קיים בישראל פטור ממע"מ על ייבוא אישי בסכומים הנמוכים מ־75 דולר. המטרה הייתה להוזיל את יוקר המחיה, אלא שמאז חוזרת ועולה הדרישה מצד סוחרים ויצרנים בישראל, בעיקר בתחום הביגוד והטקסטיל, לבטל את ההקלה הזו. לטענתם, הפטור המדובר יצר עיוות מול חנויות הרחוב ואתרי האינטרנט הישראליים, שמשלמים מע"מ על כל מכירה החל מהשקל הראשון. "ממש כאילו אומרים תשלמו קנס על זה שאתם קונים בארץ", קובלים הסוחרים המקומיים, שהמלחמה הרעה עוד את מצבם. אליהם מצטרפים פקידי האוצר ואנשי רשות המיסים, שטוענים כי הפטור הזה גורע מקופת המדינה סכום שנע סביב 1־2 מיליארד שקל בשנה.
תומכי הפטור טוענים שהסיבות למתן ההקלה לא נעלמו ובראשן הצורך להוריד את יוקר המחיה, במיוחד עבור השכבות החלשות. עוד הם מציינים שמי שבעיקר ייהנו מביטול הפטור הן חברות הטקסטיל הגדולות והעשירות דוגמת רשת פוקס. כלומר, ביטול הפטור לא יגביר את התחרות ויעצים את העסקים הקטנים, אלא יחזק בעיקר את החברות החזקות. התחרות הקשה של חנויות הרחוב הקטנות מול הרשתות הגדולות לא תשתנה, אך מהלך כזה עשוי בהחלט להקל גם עליהן.
באוצר רוצים לנצל את ההזדמנות, ואולי גם כאן זה ייסגר באמצע הדרך: הפטור ממע"מ יבוטל, אך גובהו לא יהיה 17% אלא שיעור נמוך יותר; למשל, מע"מ מופחת של 8%. מהלך כזה עדיין יכניס לקופת המדינה יותר מחצי מיליארד שקל בשנה, יצמצם את אפליית הסוחרים הישראלים ויהיה נסבל איכשהו גם על ידי חובבי הקניות ברשת.
