איש במיטב שנותיו יושב על כיסא. הוא לבוש בחולצה שחורה שמעליה מעיל עור פתוח, שמאפשר הצצה כמעט מתריסה לשרשרת כסופה התלויה על צווארו – שרשרת דסקית, עליה כתוב "הלב שלנו שבוי בעזה", זו שעשרות אלפי ישראלים עונדים כבר כמה שבועות כדי להפגין הזדהות עם משפחות החטופים. אלא שהאדם הזה אינו ישראלי. הוא גם לא יהודי. שמו אילון מאסק, והוא יושב ומדבר במשך דקות ארוכות בוועידה של הניו־יורק טיימס. האיש העשיר בעולם, דמות כמעט אגדתית שמיליונים בעולם מעריצים, וללא ספק אחד היזמים הבולטים והמוכשרים בדורנו, וכנראה לא רק בדורנו, בעליה של הרשת החברתית X, לשעבר טוויטר – הזירה המקוונת המשפיעה ביותר בעולם מבחינה פוליטית ותקשורתית – לוקח צד במלחמה בין ישראל לחמאס באקט אנושי להפליא אך גם כזה שמסמן אותו כפרו־ישראלי. יומיים קודם לכן ביקר בכפר־עזה, נפגש עם מנהיגים ישראלים ועם משפחות חטופים, והביע סולידריות ברורה עם ישראל.
אבל רגע. רק לפני שבועיים אותו אילון מאסק כתב: "זו אמת לאמיתה" על ציוץ בעל ניחוח אנטישמי שטען כי "קהילות יהודיות מניעות שנאה נגד לבנים". וזה אותו אילון מאסק שנמצא במאבק ארוך מול הליגה נגד השמצה – ארגון יהודי משמעותי בארה"ב. אז מה בעצם קורה כאן? הלנו אתה אם לצרינו?
ברוכים הבאים לעולם המורכב המכונה אנושות. קצת שכחנו את זה, כי אנחנו נמצאים יותר מדי שעות בתוך תיבות תהודה מהונדסות היטב, שמהדהדות לנו שוב ושוב את האמת הסובייקטיבית שלנו, כשרבים מהפרופילים שמניעים את המכונה הזו כלל אינם אמיתיים או אנושיים. בחסות הרשתות החברתיות הפכנו לרובוטים בינאריים שמסוגלים לקלוט רק אפס או אחד. זו שפה שעושה נפלאות בתקשורת בין מחשבים, אבל ממיטה אסון על האנושות. פעם הטלוויזיה הייתה בשחור לבן אבל החיים היו צבעוניים. היום הטלוויזיה צבעונית עד גבול הגרוטסקה אבל חיינו מתנהלים בשחור־לבן. אז לא, זו לא המציאות. אילון מאסק יכול לאהוד באמת ובתמים את מדינת ישראל ולהביע איתה סולידריות בשעתה הקשה, ובד בבד לנהל מאבק מול גורמים ביהדות אמריקה שלטענתו מנסים להזיק לו. האם השפה שבה הוא עושה את זה בעייתית וראויה לביקורת גלויה? ודאי. האם זה אומר שמעתה כל מחווה שלו כלפי ישראל או כלפי החטופים בעזה היא צבועה ומניפולטיבית? ודאי שלא.
היחס הזה של לא מעט ישראלים, בעיקר במחוזות השמאל, לא שמור דווקא לאילון מאסק אלא שזור כחוט השני ביחסם המתלהם לאנשים או לתנועות שמזוהים עם השמרנות האמריקנית או האירופאית ותומכים בישראל. הם מוכנים לשרוף את הגשרים החשובים האלה, שמתייצבים לצידנו בעולם לא פשוט, כי הדעות שלהם לא תמיד מושלמות או לא תמיד תואמות לאלה שלהם.
קחו לדוגמה את האוונגליסטים. עשרות מיליוני הנוצרים הללו, שאהבת העם היהודי זורמת בדמם מינקות, חוטפים מהשמאל הישראלי על ימין ועל שמאל. ברור לכול שהמניע הוא פוליטי – האוונגליסטים תומכים בהתיישבות יהודית בכל חלקי ארץ ישראל – אבל הכסות לביקורת כלפיהם היא דתית, תוך שימוש בטענה הקבועה שהם מעוניינים לקדם את חזון הארמגדון, שבמסגרתו יאולצו היהודים להתנצר או למות.
מדובר בטענה שמעידה על בורות רבה, כיוון שמי שינסה להעמיק טיפה באוונגליזם המודרני, יראה שהארמגדון מהווה חזון רחוק ואוטופי שאין שום דרך לקדם אותו בידי אדם. המקבילה הטובה ביותר לכך היא חזון ארץ ישראל מהים הגדול עד נהר פרת – כן, אי אפשר להתכחש לכך שזהו חלק מהיהדות, אבל האם יש מישהו אחד שמתכנן את כיבוש ירדן? השמאל נלחם באוונגליסטים לא רק בגלל עמדתם הפוליטית מול ישראל, אלא בשל דעותיהם בשלל נושאים שאינם קשורים בשום צורה לאהדתם אותנו. רובם נגד חקיקה פרו־להט"בית, רובם נגד הגירה בלתי מרוסנת, רובם נגד הפלות – שמרנות אמריקנית קלאסית. הראייה צרת האופקים הזו, שלא מסוגלת לקחת את הפן החיובי באידיאולוגיה של אדם שמסייע לך ומביע את אהדתו הבלתי מסויגת במאבק קיומי שלך, רק משום שיש לו גם דעות אחרות שלא מוצאות חן בעיניך, היא טרגדיה של ממש. טרגדיה שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה כרגע.
הוא הדין גם עם תומכינו באירופה. חירט וילדרס ההולנדי הוא אחד מידידיה הגדולים של ישראל, שמביע דעות נחרצות נגד האסלאם הקיצוני שטובח בנו ומנסה להשמיד אותנו. האם דעותיו לגבי אלף ואחד דברים אחרים מסתדרות באופן מושלם עם מה שאני חושב? לא. האם יש אדם אחד כזה, שדעותיו בכל נושא יהיו תואמות לשלי? נראה שלא. יש מקרים מורכבים יותר, כמו של ויקטור אורבן בהונגריה או מפלגות ימין שונות ברחבי היבשת. האם אנחנו מסוגלים לברור את המוץ מהתבן, לברך על תמיכה בנו ולא להסכים לכל מילה שהבנאדם מוציא מהפה?
מעבר לאנטי הפוליטי, יש במציאות שלנו יותר מדי אנשים שבוחנים את המציאות באופן ילדותי של אפס או מאה. כשאתה נער תפנוקים באיזה קמפוס אמריקני שהבעיה הכי גדולה שלו היא באיזה בניין לאכול היום צהריים, עוד אפשר להבין איך אתה מרשה לעצמך להתנהל באווירה דיכוטומית שכזו. כשאתה אזרח של המדינה המורכבת ביותר בעולם, עם אויבים מרים שמאוגדים בקואליציות בלתי אפשריות נגדה, כשהמכנה המשותף היחיד שלהן הוא אנטישמיות ורצון להעיף אותנו מפה – ראייה מורכבת ורב־ממדית של המציאות והאנשים שפועלים בה היא חיונית להישרדות.
