הטבח המחריד של 7 באוקטובר, ומעשי הרצח, האונס, העינוי והחטיפה שביצעו מחבלי חמאס, הותירו רבים מאזרחי ישראל עם רצון עז לעשות משהו: לבקש צדק, לחשוף את האמת לעולם, להעניש את האשמים. כחלק מהרעיונות צף ועלה שוב רעיון ישן – צדק בינלאומי. אף שרבים בעולם מצטרפים לביקורת נגד ישראל, ישנה מחשבה שאם נביא את העובדות בפני טריבונל בינלאומי, תהיה זו הזדמנות לא רק להציג את טענותינו לעולם, אלא גם לקבל גינוי ברור עם חותמת משפטית.שיהיה בגדר מנה צנועה של צדק.
לאור זאת מתארגנות כמה יוזמות המבקשות לייצג את הנרצחים והחטופים במוסדות ובבתי הדין הבינלאומיים, כמו גם קולות המבקשים לייצג את קורבנות הפשיעה המינית הנתעבת של חמאס, נוכח השתיקה הרועמת של ארגוני הנשים ברחבי העולם.
אין ספק שחמאס ביצע פשעים איומים ונתעבים, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. את הקביעה הזו אכן יש להדהד בכל הזדמנות על כל במה בינלאומית – בתקשורת, ברשתות, בפרלמנטים, באוניברסיטאות. אין צורך בהכרת רזי המשפט הבינלאומי כדי להבין ולהדהד את המסר.
לצד השאלה המשפטית, מכחישים אויבינו גם את עצם העובדות ומתכחשים למעשי הזוועות. גם במקרה הזה, כל אדם שיבקש בכנות לברר את השאלה העובדתית יוכל לגשת בקלות לשלל הראיות הקיימות. כלומר, הבעיה של ישראל אינה נובעת משאלות מורכבות, לא מבחינה ראייתית ולא מבחינה משפטית. האמת הכואבת ברורה וידועה לכל מי שמעוניין להכיר בה.
אם כך, מדוע מוסדות האו"ם אינם מגנים באופן ברור וחד־משמעי את הפשעים החמורים של חמאס ופועלים כנגדו? התשובה אינה נעוצה בפרקטיקה, אלא בפוליטיקה שסובבת את המוסדות הללו ובריקבון המוסרי שמאפיין אותם.
המציאות הוכיחה שככל שמדובר במוסדות הבינלאומיים, אין לישראל סיכוי לקבל משפט צדק. ההפך הוא הנכון. ההיסטוריה של המוסדות הללו מלמדת שבכל הנוגע לישראל אין אבסורד, צביעות ועיוות של המציאות העובדתית או המשפטית שהם לא מסוגלים אליו.
גם במוסדות המשפטיים של האו"ם, כגון בית הדין הפלילי הבינלאומי או בית הדין הבינלאומי לצדק, חוותה ישראל את אותה אפליה בוטה, כשבית הדין מוכן לקבל החלטות המבוססות על עקרונות הפוכים מאלה הקיימים במשפט הבינלאומי. החלטות שבכל מערכת שונה של נסיבות היו גורמות לרעידת אדמה במערכת הבינלאומית, אך לא כך הדבר בכל הנוגע לישראל. ניתן להכשיר את השרץ בכל אמצעי, והוא מקדש את המטרה.
משום כך, למרות הרצון העז לפנות למערכת הבינלאומית ולדרוש שתבצע את התפקיד הבסיסי שלמענו הוקמה, חשוב שנבין שזו שאיפה עקרה במקרה הטוב ופוגענית במקרה הרע. אמירותיו הנוראיות של מזכ"ל האו"ם משקפות נאמנה את פניו של המוסד.
אדרבה, ייתכן שפניות ישראליות יעניקו לבית הדין זריקת מוטיבציה, כאילו הישראלים מכירים בו וכביכול שני הצדדים מבקשים ממנו לשמש גורם מכריע בעניינם. כך עלול בית הדין לפתוח בחקירה נגד בכירי חמאס, ובמקביל נגד בכירי מערכת הביטחון והממשל בישראל. מבחינת ישראל זו תהיה קטסטרופה.
התועלת הפוטנציאלית של מהלך כזה תהיה זניחה עד חסרת משמעות, אך העלות עלולה להיות אדירה. אף בכיר של חמאס לא ידרוך לעולם בבית הדין בהאג ויעמוד שם למשפט. חמאס אינו תלוי במערכת הבינלאומית כמונו, ואינו מבקש לעצמו את שיתופי הפעולה הדיפלומטיים והכלכליים. אך המשוואה שתיווצר אל מול העולם היא הגרועה ביותר: אלה גם אלה פושעי מלחמה. כאילו חמאס ומדינת ישראל ניצבים על אותו מישור מוסרי.
אפשרויות אחרות הן שבית הדין לא יעשה דבר עם התלונות הישראליות, או שתיפתח חקירה רק נגד ישראל. האפשרות שתיפתח חקירה רק נגד חמאס אינה קיימת לצערי. חשוב מאוד שנכיר בכך, נעצור כל פנייה כזו ונחליפה בדרכי מאבק אחרות נגד הצביעות והאפליה של המערכת הבינלאומית.
