חיילי סוללת התותחנים למול עזה הופתעו מעט. בשעת קפה־שחור־של־שחר נכנסו אל המאהל שבו הם שוהים בחודשיים האחרונים למעלה ממניין יפנים, והחלו לדרוש בשלומם, לדבר עימם בעברית רהוטה, לפנק במתוקים ולרקוד איתם בהתלהבות "הושיעה את עמך" ו"ישראל בטח בה', עזרם ומגינם הוא". לאחר מכן המשיכו האורחים היפנים למפגשים עם חיילים מיחידות נוספות הנלחמות ברצועת עזה, ערכו אזכרה לנרצחי הטבח ברעים מול מיגוניות המוות, ורקדו עם החיילים שהגיעו לתחנת הרענון הקרובה.
היפנים הללו הם נציגיה של מנהיגות תנועת המקויה, שנוסדה ביפן ב־1948. מייסד התנועה, פרופ' אברהם איקוּרוֹ טשימה, האמין שעל היפנים לדבוק ברוח התנ"ך ולקשור את גורלם בזה של עם התנ"ך השב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות. חסידיו ראו בו מורה דגול והוא סחף עימו אלפים, מתוך מטרה לחבר את העם היפני לעם ישראל ולמדינתו הצעירה.
אחרי מלחמת ששת הימים ביקר טשימה בכותל המערבי ונפגש עם הנשיא שז"ר, עם מרטין בובר ועם הוגו ברגמן. לימים נפגשו תלמידיו, בתיווכו של חותני הרב בני אלון, גם עם הרצי"ה קוק ואף השתתפו בהקפות שמחת תורה עם תלמידי מרכז הרב.
לאחר ביקורו בארץ, הקים טשימה את מרכזי מקויה בירושלים ובקיבוץ חפציבה, שלח את צעירי התנועה להשתלם במרכזים אלה בעברית וביהדות, והחל את מסורת ה"עליות לרגל" של חברי תנועתו מדי שנה בשנה. הוא דיבר ללא הרף על כך שהגאולה העולמית סובבת סביב ירושלים ובניינה בידי העם העברי. בראשית מלחמת יום הכיפורים ערך בטוקיו הפגנת ענק בעד ישראל, ונפטר ימים ספורים לאחריה.
הקשר של שרה ושלי עם ידידי ישראל מופלאים אלה הוא קשר תלת־דורי שהחל בין טשימה לבין סבתה וסבה, פנינה והרב פרופ' פינחס פלאי, עבר אל הוריה והמשיך אלינו. בימים האלו נמצאים אלפי יפנים בצו 8 של תמיכה בישראל, הן בעצרות ובאספות תמיכה במרכז טוקיו וברחבי יפן, למול דעת הקהל היפנית שבחלקה הניכר ניזונה משקרי אויבינו, והן בארץ, במשלחות תמיכה שאיתן אנו נוסעים אל חיילינו שבחזית ואל הלוחמים הפצועים שבבתי החולים. מרגשים במיוחד הם הביקורים אצל קהילות המפונים מיישובי העוטף, שם שרים כולנו יחד משירי העם והארץ הזאת, והאורחים היפנים מלמדים את המארחים הישראלים לשיר "ציון הלא תשאלי" ביפנית.
בימים אלו, כשרבים בעולם הנאור תומכים במעשי הזוועות הנוראים ביותר, מרגש ומשמח את הלב להיפגש באהבה שאינה תלויה בדבר, הנשלחת אלינו על ידי רבבות יפנים ומזכירה לנו את פלא היותנו כאן, עַם התנ"ך בארץ התנ"ך, ואת ההכרח הרועם בנו להביא את בשורתנו העתיקה-עכשווית לעולם כולו.
