מותו הטראגי של יובל קסטלמן ז"ל הפך לוויכוח של ימין מול שמאל, דתיים מול חילונים. העובדה שהצלחנו להפוך אירוע שלכל הדעות הוא מצער ועצוב, לחלק מוויכוחי פוליטיקת הזהויות, מראה עד כמה מצב החברה הישראלית ידרוש עבודה מאומצת בשש אחרי המלחמה.
כדי להכריע את המלחמה נהיה חייבים להמשיך להיות ביחד. כדי להיות ביחד חייבים להיות לנו קודים מוסריים מוסכמים. מוסר משותף הוא לב הליבה של הלכידות. מוסר הוא דבר הכרחי גם ברגעים הקשים ביותר.
נושא חלוקת הנשק הוא עניין רגיש שחייב לעבור הסדרה יותר רצינית, אבל אין קשר בין המקרה הזה לבין הדיון על חלוקת רישיונות נשק לאזרחים, מכיוון שבמקרה הזה היורה היה חייל מילואים.
המקרה הזה קשור לשאלת הוראות הפתיחה באש, לגביהן וחייבים להבהיר בפשטות ובבהירות, בלי אבל ובלי להתבלבל: במדינה יהודית ודמוקרטית אדם שמרים את ידיו בכניעה מוחלטת לזמן יחסית ממושך כמו שעולה מהסרטון – אסור לירות בו.
כל הסיטואציה הזאת היא לא חלק מהחיים הרגילים, ולכן אני לא שופט כרגע את היורים. אבל חייבים לחקור במהירות ולהוציא מסקנות לכלל הציבור הישראלי, לגבי מותר ואסור בשימוש בנשק במצבים של זירת פיגוע ובכלל.
נזכור כולנו – מוסר משותף, בהיר וצלול הוא מפתח להכרעת כל מלחמה ובניית חברה בריאה בעתיד. יהי זכרו של יובל ז״ל ברוך.
