שחורה, טרנסג'נדרית ומוסלמית נכנסות לקלפי. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל אלו הם פניה החדשות של המפלגה הדמוקרטית בארה"ב החל מהשבוע. בארבע מדינות התקיימו ביום שלישי פריימריז מפלגתיים לקראת בחירות האמצע בנובמבר, ובשלוש מהן החליטו הבוחרים הדמוקרטים לתת קריאת כיוון ברורה לעתיד המפלגה כפי שהם רואים אותו – כמה שיותר רדיקלי, ליברלי ופרוגרסיבי, כך יותר טוב.
בקונטיקט, מדינה דמוקרטית עמוקה, נבחרה ג'אנה הייז השחורה למועמדת המפלגה לקונגרס. הייז ניצחה מועמדת אחרת, אישה גם כן, שנחשבה למתונה. הייז צפויה להיות השחורה הראשונה שמייצגת את קונטיקט בקונגרס, באם כאמור תצליח להיבחר בנובמבר.
ורמונט היא מדינה קטנה בצפון מזרח ארה"ב, שהמועמד הרפובליקני האחרון לנשיאות שזכה בה לרוב היה ג'ורג' בוש האב ב-1988, כלומר לפני שלושה עשורים. אבל פרט יותר מעניין נוגע לבחירות שהתקיימו בה השבוע במפלגה הדמוקרטית: מאז אמצע שנות ה-60 נבחרים בורמונט מושלים דמוקרטים ורפובליקנים בשיטת שתי וערב. כלומר, מזה כחמישים שנה, לאחר מושל רפובליקני מגיע דמוקרטי, וההיפך – אחרי תקופת כהונה של מושל דמוקרטי נבחר מושל רפובליקני. כיום מכהן בורמונט המושל הרפובליקני פיל סקוט, ואם תימשך המסורת, בנובמבר הקרוב תבחר לראשונה בהיסטוריה האמריקנית מושלת טרנסג'נדרית. זוהי קריסטין האלקוויסט, שבעשור האחרון שימשה במדינה בתפקיד מקביל למנכ"ל חברת החשמל בישראל. מעבר לעובדת היותה טרנסג'נדרית, הרי שהאג'נדה אותה הובילה לאורך מסע הבחירות הייתה כמעט סוציאליסטית, וכללה בין השאר התחייבות לביטוח בריאות עבור כל תושבי המדינה – אחד מנושאי המחלוקת הקשים ביותר בין המפלגות בארה"ב, שיתכן והיה לראש החץ האידיאולוגי שהוביל את טראמפ לבית הלבן.
אילען עומר היא מוסלמית אמריקאית שנולדה במוגדישו בירת סומליה ב-1982. עומר היא פעילה פמיניסטית ידועה במדינת מינסוטה, וב-2016 נבחרה לבית הנבחרים המדינתי. השבוע היא עשתה צעד נוסף קדימה ונבחרה כמועמדת המפלגה הדמוקרטית לקונגרס. סיכוייה לא רעים כלל; מדינתה הצביעה הפעם האחרונה בה מינסוטה הצביעה למועמד רפובליקני במרוץ נשיאותי הייתה בשנת 1972.
התחדשות וחידוד אידיאולוגי אינם דבר מגונה בפוליטיקה. במפלגה הדמוקרטית מתרחש בימים אלו שידוד מערכות מקיף, שהוא תגובה מאוחרת ומובנת להפסד הטראומטי של הילארי קלינטון לנשיאות לפני כשנתיים. הילארי, בשר מבשרו של הממסד הדמוקרטי המתון ששלט במפלגה שנות דור, הוכיחה לצעירים כי המסלול הזה נכשל. כעת הם רואים כמטרה להפוך את המפלגה לשמאלית יותר, בוטה יותר ומושכת עוד לכיוונים פרוגרסיביים. השאלה הגדולה היא כמובן האם מדובר במהלך נכון שיחזיר את הצבע ללחיי המפלגה ואת הבוחרים המתנדנדים לזרועותיה, או שמא יגרום לה להיות מפלגה אקסצנטרית שהמרכז מנסה לברוח ממנה כל עוד נפשו בו.
את התשובה לשאלה המעניינת הזו נקבל בבוקר ה-7 בנובמבר עם תוצאות הבחירות לקונגרס, לתפקיד מושל ב-36 מדינות ולשליש הסנאט, אבל ייתכן שאפשר לקבל מציוץ טוויטר אחד של אישה רביעית, גם היא כוכבת חדשה ורדיקלית במפלגה הדמוקרטית. מדובר באלכסנדריה אוקסיו-קורטז, הברמנית בת ה-28 מניו יורק שהדהימה וניצחה בפריימריז הדמוקרטיים בסוף חודש יוני את אחד מבכירי המפלגה, ג'וזף קראולי, שכמו קלינטון היה מזוהה עם הממסד הישן והמתון מדי.
קורטז זכתה לחיבוק חם ומיידי מצד התקשורת הליברלי, אלא שבשבועות האחרונים החלו לצוץ סימני שאלה סביב פרטים שונים בביוגרפיה המתוקשרת שלה, יותר מדי גמגומים בראיונות, ובעיקר כתבה אחת ב"וושינגטון פוסט" שנוטה דווקא לתמוך במועמדים דמוקרטיים. כתב העיתון גלן קסלר לקח ציטוטים והצהרות של אוקסיו-קורטז, וניפץ אותן אחת אחרי השנייה אל קרקע המציאות. השבוע צייצה קורטז בטוויטר כי "אחרי שבעה שבועות מטורפים מאז הבחירות אני לוקחת מספר ימי חופש בכדי לנוח". פרשנים פוליטיים ראו בציוץ הזה הודאה בכך שהמועמדת הטרייה צריכה לרדת כרגע מהמוקד התקשורתי, לסדר את מחשבותיה והאג'נדה שלה לכדי משהו בהיר וקוהרנטי יותר, לפני שהנזק התדמיתי שהיא גורמת לעצמה יהיה חמור מדי.
אין זה אומר שהיא אינה ראויה להיות חברת קונגרס. מותר לאנשים צעירים לעשות טעויות ולתקן תוך כדי תנועה. השאלה היא האם המפלגה הדמוקרטית מנסה לגדל קצת יותר מדי "אלכסנדריות" בבת אחת, באופן שיעלה להם ביוקר ביום הבחירות. בוחרי המפלגה אולי רוצים שינוי, אבל הדמוקרטים צריכים יותר מכל דבר אחר את הבוחרים המתלבטים. בכלל לא בטוח שארבע הנשים האלו מגלמות את השינוי אליו הם מייחלים.
