יוכבד סיימה את העדות שלה, באותו ערב של 'זיכרון בסלון' במאי 2016. יצאנו מהבית הקטן ברמת־אשכול לערב ירושלמי צונן, רועדים ולא מקור. התגלמות הרוע האנושי, אם אפשר בכלל לכנות את זה אנושי, של לפני שבעים־שמונים־תשעים שנה באירופה. כשעליתי לרכב ושלפתי את הטלפון, גיליתי שסגן הרמטכ"ל של המדינה היהודית הקטנה שהקמנו חושב שאנחנו בדרך לשם. לאותה התנהגות שתוביל לאותה יוכבד.
"כי אם יש משהו שמפחיד אותנו בזיכרון השואה", אמר האלוף יאיר גולן בנאומו הקצר, "הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז לפני שבעים, שמונים ותשעים שנה, ומציאת עדות להם כאן בקרבנו, היום, ב־2016". קראתי את הנאום אינספור פעמים, שמעתי גם פרשנויות בלי סוף. את המילים הפשוטות שבחר סגן הרמטכ"ל דאז להגיד דווקא בעיתוי של ערב יום השואה, את התמונה הכוללת הזאת, קשה לפרש אחרת. אחת ועוד אחת לא שוות שלוש, וסגן הרמטכ"ל, אדם משכיל, כנראה ידע לאן הוא מוביל.
יאיר גולן צריך להתנצל. הוא צריך היה להתנצל מזמן. קודם כול כי הדברים שלו לא נכונים ומעוותים. הוא לא המציא את הגישה האוניברסלית כלפי זיכרון השואה, אותה גרסה שרוצה להזכיר לנו שבכל אחד מסתתר נאצי רדום ושזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. המקלט היהודי, המלחמה שצריך לנהל מול האנטישמיות הכרונית, ה'לעולם לא עוד', הולכים ונשחקים איכשהו בזיכרון השואה של ימינו. אבל גולן בחר דווקא להשוות בין גרמניה ההיא לבין ישראל הזאת. איך שלא נסובב את זה, זו ההשוואה והיא לא תיאמן. אובדן פרופורציה מוחלט כלפי המציאות וכלפי ההיסטוריה. יש מה לתקן בישראל, יש גזענות, יש תופעות מדאיגות, אבל גרמניה? זו של לפני שואה? באמת באמת?
יאיר גולן צריך להתנצל, גם אם הוא מאמין בדבריו במאת האחוזים, כי זה לא תפקידו. גולן הוא פקיד ציבור שמשימתו היא לשמור על הביטחון של המדינה, ולא להטיף מוסר לחברה הישראלית ובעקיפין לממשלת ישראל. בטח ובטח בצורה כזו ובעיתוי כזה. יש לו הפריבילגיה לקום וללכת, להניח את המפתחות על השולחן ולנצל את הרקורד המרשים שלו כדי למנוע את ההידרדרות במדרון החלקלק שהוא מזהה. לפשוט מדיו, לרוץ מבית לבית ולהתריע מפני תהליכים. הוא בחר אחרת, ומאותו רגע גם לציבור יש זכות לבקר אותו. בחריפות.
מעטות ההתבטאויות שחורצות חריצים בליבו של הציבור הישראלי. יאיר גולן נכנס לרשימה, זו שלא צריך לפשפש בגוגל פשוט כי זוכרים אותה טוב מדי. אלה התבטאויות שהחברה הישראלית מתקשה לסלוח עליהן, מתקשה לראות מעבר להן. ברשימה הזאת אפשר למצוא גם את התבטאותו של הנשיא ריבלין "בני עמי בחרו בדרך הטרור", אחרי הרצח בכפר דומא. אלה התבטאויות, בדרך כלל מכלילות, שקשה לתאר כמה עלבון הן מייצרות.
יאיר גולן פגע בחברה הישראלית, הוא העליב אותה ולא בצדק, והיא מצידה מתקשה לסלוח, במיוחד כשלא ביקשו ממנה סליחה. מאותו רגע, ירצה או לא, בצדק או לא, פניו הן פני ההתבטאות. יש מועמדים אחרים שנויים במחלוקת פוליטית־אידאולוגית במרוץ הנוכחי לרמטכ"לות. ניצן אלון לדוגמה, דמות לא אהודה בהתיישבות בהיותו אלוף פיקוד המרכז. ועדיין, הוא לא מעורר את אותן אמוציות כמו גולן. עלבון הציבור מכה בגולן, שוכח מהישגיו הביטחוניים, מהתרומה העצומה שלו, עיוור להצלחות. אפשר להאשים את הציבור, אבל רצוי, לפני כן, שגם גולן יבצע בדק בית. וכמה חבל שלא התנצל.
כן, נוהל שכן
אינני יודעת אם יש קמפיין נגד גולן, או שכרגיל עשו פיל מעכבר. היה מכתב של משפחות שכולות, אבל קמפיין? לא בטוחה. לא היו פה שלטים ממומנים, גרפיקות מתוחכמות או מודעות בעיתונות. היה מכתב, שיכול היה לשקוע די מהר אם לא היו קופצים בראש. אני מודה שגם אני נעתי באי־נוחות נוכח המכתב הפומבי שנשלח מטעם המשפחות השכולות. בישראל הקטנה שלנו משתמשים בשכול בכל סוגיה בוערת. כך במרוץ לרמטכ"לות, כך בוויכוח סביב חוק הלאום (שם הובלטו המשפחות השכולות הדרוזיות), וכך גם סביב מינויו (הכושל) של גל הירש למפכ"ל המשטרה. ככה זה.
ועדיין, תנו לי ללמד זכות על גולן. "מהתבטאויות אלו עולה תמונה מדאיגה של מפקד המוכן לקחת סיכונים מיותרים של חיי חיילינו", כתבו המשפחות. הן כיוונו לשיחה של גולן עם תלמידי מכינה קדם־צבאית לפני 12 שנים, אז דיבר גולן על המורכבות בשירות צבאי בתוך אוכלוסייה אזרחית עוינת. הוא דיבר על מוסר, על הדילמות ועל החלטות קשות שצריך לקבל. השיחה הייתה תחת כובעו כמפקד אוגדת איו"ש. זה אותו מפקד שהחליט בראש צלול וברור להפעיל את "נוהל שכן", בניגוד להוראות בג"ץ שאסר על כך. הוא שילם על כך מחיר אישי מיידי – הוא ננזף ודרגתו עוכבה בכמה חודשים. יכול מאוד להיות שהוא הציל חיי חיילים רבים בהחלטה הזאת. זה מפקד שמוכן לקחת סיכונים מיותרים של חיי חיילינו? ההפך.
הכלב כמובן לא קבור באותה שיחה במכינה הקדם־צבאית אי אז ב־2006. הוא קבור ביום השואה 2016. הקצף הציבורי לא יצא בגלל אותה שיחה שכוחה, אלא בגלל "נאום התהליכים".
וחבל. כי אנחנו עלולים להפסיד קצין מצטיין ומקצועי. יותר מאדם אחד העיד, באוזניי וגם בתקשורת, שגולן הוא המועמד הכי התקפי והכי מקצועי כיום מבין המועמדים לתפקיד. אדם עם רקורד מרשים ואסרטיבי, שנותן גיבוי לחייליו גם על חשבונו האישי, שטען ולא פעם אחת שדווקא הפיצול בין חמאס לפת"ח הוא אינטרס ישראלי. קצין בעל תעוזה ומעוף, שלא מהסס להציע תוכניות התקפיות, כזה שבכל צומת שאליו הגיע רצה להיות התקפי יותר ונועז יותר.
הרמטכ"ל צריך להיבחן לפי תבחין אחד: האם יצליח להוביל את הצבא לניצחון על האויב. האלוף יאיר גולן הוא מועמד רציני מאוד ואדם רב־זכויות. ראוי היה שיתנצל ויסיר את המשקולת המעליבה של הנאום ההוא. נרצה או לא נרצה, יש לה משקל ציבורי בהכרעה מי יעמוד בראש הצבא. 
