זה השבוע הזה בשנה שבו, בהשראת הסיפורים של יהודית והוליפורנס ושל חנה ושבעת בניה, שתי נשים שהקריבו את עצמן על מזבח אמונתן, המורות היו מבקשות מאיתנו לכתוב על "גבורה נשית בת ימינו". כתבנו על שרה גיבורת ניל"י, חנה סנש, חביבה רייק ועוד דמויות היסטוריות. השנה נדמה שהחיבורים האלה צריכים עדכון.
גבורה יהודית בת זמננו זו גבורתה של הגר ברודץ' שחזרה השבוע מהשבי כשעל ברכיה אביגיל עידן, שכנתה בת הארבע שאיבדה ב־7 באוקטובר את שני הוריה. במשך 50 ימים הגר הייתה לה לאם, בזמן שהיא מטופלת בשלושת ילדיה שנחטפו איתה, ובטוחה שאביחי, האיש שלה, נרצח.
זוהי גבורתן של הסבתות המבוגרות. גבורתה של עדינה משה, שאיבדה את בעלה סעיד, ורגע לפני שהשתחררה השבוע מהשבי ניסתה לשכנע מחבל להחליף אותה עם אישה מבוגרת או חולה ממנה. או גבורתה של יפה אדר בת ה־85 מנחל־עוז, "הסבתא על הקלנועית", שלמרות גילה והמחלות שהיא סובלת מהן שרדה את תנאי השבי, ושבה השבוע לחיק משפחתה. "בלילות סבתא הייתה חושבת על הנינים ואומרת 'יש לי בשביל מה לחזור'", סיפרו בשמה.
זו גבורתן של הנשים שגופן חולל ובנשמתן נפער בור, ובכל זאת הן בוחרות בכל יום בחיים. את הבור הזה לא נוכל למלא, אך נהדהד את הפשעים שנעשו להן ונדרוש בעבורן הכרה וצדק.
זו גבורתן של נשות כוחות הביטחון – התצפיתניות שהתריעו וקולן לא נשמע, לוחמות השריון הראשונות בעולם שפעלו במלחמה, הרגו עשרות מחבלים והצילו קיבוץ שלם, אלה השוטרות שהגנו על ערי הדרום, הרבש"צית של קיבוץ ניר־עם שהצילה את תושביו, החיילות העומדות על משמר ארצן והמילואימניקיות שהתייצבו למערכה.
זו גבורתן של נשות המילואימניקים, שזה שבועות ארוכים הן אם וגם אב, מבשלות ומחבקות, מקלחות ומרגיעות, תוך שהדאגה מרחפת מעל.
זו גבורתן של האימהות שלא עוצמות עין ובכל זאת מצליחות לתפקד, חלקן מפעילות חמ"לים, מבשלות לחיילים שאינם בניהן ומכבסות עבורם. זו גבורתן של הנשים, בנות הזוג והילדות שאיבדו את היקר להן מכול, ולנצח יישארו עם חלל בליבן.
בבוקר שמחת תורה קראתי לבתי הקטנה, הראיתי לה את הגברים עטויי הטליתות נכנסים לכלי רכב עם קיטבגים, את המתפללים שעמדו ברחבת בית הכנסת והתייעצו בטלפון בעיצומו של חג, ואמרתי לה שהיא רואה היסטוריה. ההיסטוריה הנשית של מדינת ישראל נכתבת בשעות אלו, הסיפורים מתחילים להישמע ולהיאסף. לא נשכח אתכן, גיבורות, ולנצח נספר על גבורתכן.
