ראשי אוניברסיטאות העילית בארצות הברית טענו הלילה בשימוע בבית הנבחרים שקריאות התמיכה בחמאס חוסות תחת הזכות לחופש הביטוי. המיליארדר היהודי ביל אקמן כתב לנשיאת אוניברסיטת הרווארד שהטענה הזו היא בדיחה, משום שבאוניברסיטאות הללו אין היום שום חופש ביטוי. הרווארד עצמה דורגה השנה במקום האחרון בין המוסדות האקדמיים בארצות הברית מבחינת חופש הביטוי, עם הציון אפס. אנחנו כבר לא מדברים על מקרים כמו הדחתו של לארי סאמרס מנשיאות אותה אוניברסיטה, אחרי שאמר בשיחה פרטית שיש הבדלים בין גברים לנשים; בשנים האחרונות ראינו באקדמיה האמריקנית מקרים הרבה יותר קיצוניים, כמו הפרופסור השחור שהודח משום שקרא בהזדהות ובהתלהבות נאום של מרטין לותר קינג. מה הבעיה? מתברר שקינג קרא לעצמו ולאחיו השחורים בכינוי שהיום אינו תקין פוליטית. אם כך, מי שמצטט אותו – אחת דינו.
הקמפוסים האמריקניים הפכו למיני-מדינות-משטרה, שבהן בולשים אחרי מיקרו-אגרסיות, אחרי ביטויי פגיעה זעירים מן הזעירים; מקומות שבהם אדם יכול לאבד את משרתו כי שאל סטודנט לא לבן איפה נולד, או משום שאמר שאנשים שמצליחים בחיים הם בדרך כלל מוכשרים, או משום שקרא לסטודנט בכינוי הגוף הלא נכון. ודווקא בנוגע לטבח יהודים, המוסדות הללו פתאום נזכרו בחופש הביטוי. באקדמיה האמריקנית מותר היום לומר "הידד לחמאסניקים, ששחטו, טבחו ושרפו יהודים". אבל אם הדובר יוסיף: "איזה גברים" – הוא יעוף מהקמפוס באותו יום.
השאלה שמטרידה אותי היא האם הטרלול המוקצן הזה הגיע לנקודה שבה הוא יקרוס על יושביו; האם אנשים סבירים שלומדים ומלמדים באקדמיה יבינו סוף סוף את עוצמת הטירוף של הגישה הפרוגרסיבית הזו. לא רק ביישומיה המסוימים הללו, אלא בשורשיה הרעיוניים. וכישראלי, מטרידה אותי עוד יותר שאלה מקומית: האם האקדמאים בישראל יבינו זאת, ויסירו לפחות מהאוניברסיטאות שלנו את ניצני הטרלול שהחלו ללבלב גם אצלנו.
