תגידו מה שתגידו, זו שעתה היפה ביותר של הציונות הדתית בישראל, החברעלעך האלה, עם הכיפות הסרוגות, שכבר שנים זוכים לקיתונות של בוז ושל לעג, בתקשורת וברשתות החברתיות, נחשפים במלחמה הזו במלוא יופיים והדרם. עזה מלאה בלוחמים סרוגים, אמיצים ונחושים. רשימות ההרוגים במלחמה מלאות בסיפורים מעוררי השראה של חללים מהמגזר. החמ"לים מלאים במזרוחניקים עם לב רחב. בתי החולים מלאים במתנדבים מסורים. מלונות הפליטים מלאים בבנות שירות נדיבות. המלחמה הזו חושפת את הפרצוף האמיתי של המגזר הזה.
ואם כבר מדברים, זו שעתם היפה ביותר של הקיבוצים בישראל. כמה השפילו אותם, כמה ביזו אותם, כמה זלזלו בהם בשנים האחרונות. והנה נוכחנו לגלות, שהיישובים הללו הם יישובי חזית, ושהאנשים האלה הם גיבורים אמיתיים, אחד אחד. כל בית בקיבוצי העוטף מחזיק בתוכו סיפור גבורה של קיבוצניק. ואם זה לא מספיק מרגש, גם בחודשיים שחלפו מאז שבעה באוקטובר, הקהילות של הקיבוצים הללו נחשפות במלוא יופיין, איך הן משתקמות, כמה חמלה וחסד יש בהן. כשנסעתי לבקר בשפיים את הפליטים מכפר עזה, ראיתי בכניסה לקיבוץ שלט ענק – "קהילת כפר עזה מודה מקרב לב לקיבוץ שפיים". אתם קולטים. מישהו בקיבוץ המוכה והאומלל הזה, הפיק שלט תודה! המלחמה הזו חושפת את פרצופם האמיתי של חבורת האנשים המדהימה הזו.
זו גם שעתה היפה של החברה החרדית בישראל. כל מי שפגש חרדי בשבועות האחרונים יודע על מה אני מדבר. הסולידריות עמוקה. האהבה לעם הזה, ולארץ הזו, שוברת שיאים. אנשי החסד הרבים שעובדים ומתנדבים בזק"א, ונחשפו לטראומה הזו בזמן אמת, צריכים לקבל פרס הוקרה, ואז חיבוק ארוך ארוך. גם ליבם הטוב של אנשי החסד החרדים במוקדי הרפואה השונים נחשף במלחמה הזו. ואפילו לא התחלתי לדבר על החרדים שהתגייסו לצה"ל, כדי להיות חלק מהסיפור הישראלי. המלחמה הזו חושפת את פרצופו האמיתי של המגזר הזה.
זו שעתם היפה ביותר של ה"שמאלנים" ה"בוגדים" שעמדו בהפגנות בקפלן בשבועות שקדמו למלחמה. כמה שנאה עפה עליהם בשנה האחרונה, אפילו בעיתון הזה. ותראו איפה הם עכשיו. החמ"ל של אחים לנשק בגני התערוכה משנה את פני המציאות בישראל. כבר חודשיים שהם מספקים אוכל לנזקקים, קסדות לחיילים, בגדים לפליטים ופרנסה לתושבי העוטף. כל הסרבנים התגייסו עם ניצוץ פטריוטי בעיניים. כל קבוצות המחאה משתתפות במאמץ הלאומי. המלחמה הזו חושפת את פרצופה האמיתי של החבורה הנפלאה הזו.
זו גם שעתם היפה של מצביעי הימין, אי אפשר שלא להרגיש את האהבה שלהם בעת הזו. אני חושב על הרגע שבו מאות מתושבי אופקים עומדים בכביש בשעת לילה מאוחרת כדי לקבל את פני החטופים. למי בכלל אכפת מאיזה קיבוץ הם נחטפו. הביביסטים הכי גדולים מקדישים עכשיו את כל מרצם וזמנם, כדי לפנק ולעטוף ולאהוב את החיילים שלנו. וגם ביחידות הצבאיות שנלחמות עכשיו בעזה ובצפון, הפוליטיקה נותרת מאחור. המלחמה הזו חושפת את פרצופם האמיתי של האנשים המדהימים הללו.
זו שעתם היפה ביותר של ערביי ישראל, הפלסטינים שחיים כאן, איתנו, באותה מדינה. אני זוכר את המתח והפחד שהיה כאן בימים הראשונים, את החרדה, שמא גם הם יצאו לקרב נגדנו. אבל זה לא מה שקרה, להפך. המתח העדין נשאר באוויר, לאט לאט הוא מתאזן, אבל היום כבר ברור שהם בצד שלנו, ולא בצד של החמאס. כמה כאב המגזר הזה חווה עכשיו. כאב ישראלי, כאב פלסטיני. יש חטופים ערבים, גיבורים ערבים שהצילו חיים בשבת השחורה ההיא, ורופאים ערבים שמטפלים יום יום בפצועים וניצולים. המלחמה הזו חושפת את פרצופו האמיתי של המגזר הזה.
זו שעתן היפה ביותר של הנשים הלוחמות בצה"ל. כמה בוז ורפש וזלזול הטיחו בהן בשנים האחרונות, עד שבאה המלחמה הזו, והוכיחה את האמת הצלולה, הפשוטה, הנשים הללו הן לוחמות ללא חת. הן הצילו יישובים, הביסו מחבלים, ואם היו מקשיבים להן, אולי המלחמה הזו הייתה נמנעת.
זו שעתו היפה של המגזר הדרוזי, שמוכיח, בפעם המיליון בערך, שברית הגורל הזו, היא ברית ייעוד. ממלחמה למלחמה, תמונת המציאות הזו הולכת ומתבהרת. המלחמה הזו חושפת את פניה היפות של החברה הדרוזית בישראל.
זו שעתו היפה של דור הטיקטוק, של הצעירים הללו, שמובילים עכשיו את הקרבות, כמה צחקנו עליהם, כמה זלזלנו, היינו בטוחים שהם חובבי דרופשיפינג שמרוכזים בעצמם, וביום אחד נדהמנו לגלות שהם גיבורים, נחושים ואמיצים, כמו בני דור תש"ח, כמו החשמונאים.
זו שעתו היפה של מרקם החיים שלנו, זו שעתה היפה של החברה הישראלית כולה, שחושפת עכשיו, בחסות המלחמה, את קשת האורות שפועמת בה. כבר שנים ארוכות שמוכרים לנו סיפורים על שנאת אחים, על ירידת הדורות ועל אובדן הערכים. והנה באה לה המלחמה, והאמת הטובה נחשפת. אנשים אחים אנחנו. יחד ננצח. כל ישראל חברים. יש המון עצב וכאב בימים הללו. אבל יש בהם גם חסד, נחמה, שמחה, תקווה ותום. פרצופה האמיתי, היפהפה, של מדינת ישראל נחשף במערכה הזו. כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן. זוהי שעתנו היפה.
