מה-7 באוקטובר החלה ישראל בתהליך דה־נאציפקציה לארגון החמאס, ואולם לא עשתה דיי להעמיקו. על ראשי המדינה ואנשי ההסברה לצקת בו תוכן ממשי כדי לממש שתי מטרות מרכזיות: גדיעת מגמה אפשרית של הלבנת הארגון בעתיד הקרוב והכשרתו שוב כפרטנר למו"מ, ובד בבד, הכשרת דעת הקהל הבין-לאומית ללגיטימיות השמדתו במנהרות בכל אמצעי שישראל תמצא לנכון להשתמש בו.
ההשוואה בין השלטון הנאצי לארגוני טרור כמו חמאס ודעאש – במקומה. דומה שיש קו מחבר בין הנאצים שבחרו להילחם עד חורבנם המוחלט לבין שאיפות הג'יהאד הקנאי של סינוואר, דף ותומכיהם. אחת הסוגיות שזכתה להתייחסותם של היסטוריונים רבים של תקופת מלחמת העולם, הייתה האם דרישת בעלות הברית מגרמניה ל "כניעה ללא תנאי" קידמה את האינטרס המערבי לסיום מוקדם יותר של המלחמה קודם לכן, או שמא דווקא לליכוד פנים גרמני סביב הפיהרר ובכך להתמשכותה.
צ'רצ'יל עצמו דחה לימים את הטענה כי דרישה זו הייתה הגורם שעיכב את סיום המלחמה. גם העם הגרמני והנהגתו הצבאית ששמרו אמונים להיטלר והתלכדו שוב סביבו בעיקר לאחר קשר ה"עשרים ביולי" שאירע ב-1944 ממנו נחלץ היטלר בעור שיניו, התחילו להתנער ממנו. גם המפלגה הנאצית, כפי שהודה גבלס בעצמו בראשית 1945, הייתה שנואה ומשוקצת ו"הגיעה לקצה כוחה". הלחץ הצבאי עשה שמות בלגיטימציה הציבורית שלה.
פרט לסוגיית החטופים, לישראל שני אתגרים מרכזיים כרגע, דעת הקהל הבין-לאומית ושעון הלחימה המתקתק, והטיפול במנהרות.
דעת הקהל: מונח חמקמק, גמיש ואמורפי, הפושט ולובש צורה במהירות הבזק. הכול מבינים שמצבה של ישראל בראשית המערכה שונה לחלוטין מהאשראי המדיני שהיא מקבלת כעת. גם ידידיה הקרובים של ישראל נעים עכשיו בחוסר נוחות הולכת וגוברת לנוכח המחיר הגבוה בחיי אדם כלפי אוכלוסייה "לא מעורבת", לשיטתם. לכך יש להוסיף את המאפיינים הגאוגרפיים והדמוגרפיים של דרום הרצועה שמכתיבים מספר רב של נפגעים, לצד החורף המתקרב והולך, שיעמיק את עוצמת המשבר ההומניטרי. יתכן שישראל שגתה כשאיבדה זמן רב במקום לתקוף בכל הרצועה כבר מהיום הראשון, והמסרים שלפיהם זמנה של ישראל בידה נראים כתלושים מהמציאות.
לאור כך, ובניסיון לבלום את המגמה השלילית של דעת הקהל העולמית, על ישראל להסיט ככל הניתן את תשומת הלב העולמית ותפיסת הפלסטינים בעזה כאנדרדוג על ידה, ולהתמקד בעקב האכילס האירופאי -זיכרון השואה וחלקה העגום של אירופה בו, בעזרת כמה פעולות:
האחת, קמפיין אגרסיבי בינ"ל שהסלוגן שלו יהיה "כניעה ללא תנאי". שכוכביו יהיו צ'רצ'יל, רוזוולט ואפילו רוצח ההמונים סטלין, אשר הביסו את הנאצים, אל מול סינוואר ודף.
השנייה, קידום ביצוע משפט פומבי בגין ביצוע פשעים נגד האנושות לבכירי חמאס "בפני טריבונל בין-לאומי מיוחד", כפי שהגה בזמנו, באוקטובר 1942, שר החוץ הסובייטי ויאצ'סלב מולוטוב, שהוביל למשפטי נירנברג, וכפי שנשפט נשיא סרביה סלובודן מילושוביץ בפני בית הדין הבינלאומי בהאג. העברת המקל המשפטי לטריבונל בין-לאומי תעביר את האחריות המשפטית והמוסרית לידי הקהילה הבין-לאומית למרות ביקורתה של ישראל כלפיה, תהפוך אותה לשותפה לציד משפטי של אנשי חמאס ותוריד בהדרגה לחץ מישראל.
השלישית: חקיקת חוק הזהה בתוכנו לחוק "עשיית דין בנאצים ובעוזריהם" לאנשי החמאס, לתומכיהם ולמממניהם. החוק יסמן טריטוריה, הן פנים ישראלית והן בין-לאומית, ישלול מחמאס כל לגיטימיות כלשהיא כפרטנר עתידי, וימנע באיבו כל ניסיון לנהל עימו מו"מ להסדרה. חמאס מחזיק בעשרות רבות של חטופים, ועם זאת, אין בכך כדי לערער את עיקרון העל: כניעה ללא תנאי.
הרביעית: הפצתו של סרט הזוועות מה-7 לאוקטובר ללא כל צנזורה ובכל פלטפורמה ושפה שהיא.
המנהרות: האס הגדול של המערכה. בהיעדר פתרון אינסטנט לחיסולן, ובהנחה כי שעון הלחימה אינו אינסופי, בניגוד למוצג ע"י קברניטי הביטחון הישראליים, כל שנדרש מראשי חמאס הוא לשרוד בהן לתקופת מה כדי לנצח את המלחמה, ובכך לשלול את ההישג המרכזי שהגדירה ישראל בראשית הלחימה. גורם הזמן עשוי להיות מחולל ההפסד הישראלי למרות ההצלחות הטקטיות, ומנגד מקור ההצלחה האסטרטגי של חמאס למרות נחיתותו הצבאית.
על כן, ובאופן המתכתב עם קמפיין הדה־נאציפיקציה המוצע כלפי חמאס: ישראל חייבת להתייחס למנהרות החמאס כאל נשק בלתי -קונבנציונלי ולטפל בו לא בסוף התמרון בדרום אלא בתחילתו ככל הניתן.
לסיכולן של אלו כל האמצעים יהיו כשרים: הפצצות מהאוויר, הצפה במי ים, ובמקרה הצורך והאפשר, גם הזרמת גז קטלני. בהעדר חיסולן על יושביהם בקול רעש גדול, ישראל עלולה לסיים את המערכה בכישלון גם אם תשלוט לכאורה בחלק מהשטח העילי ברצועה.
הלחימה בחמאס ותוצאותיה, שאליהן נושא כל המזה"ת את עיניו, חייבת להחזיר לעולם המושגים שלנו ושל העולם הפוסט-מודרני את מושג "המלחמה המוחלטת" של ההוגה הצבאי קרל פון קלאוזביץ, על כל המשתמע ממנו. המחויבות להרס טוטאלי של האויב ולנשק יום הדין שלו ,היא גם הדרך ההומנית ביותר למניעת פגיעה בחפים משפע, וגם תיצור באמת את השינוי הנדרש בגבול הדרומי, בלי טריקים ובלי שטיקים. לא תהיה לנו הזדמנות שנייה.
