דצמבר כבר כאן, וזה הזמן שבו אנחנו מפנטזים על קניות סוף שנה במחירי רצפה ברשת. גאדג'טים, קוסמטיקה וצעצועים מסין. הכול הולך. אבלֿ הסיכוי שהמוצרים הללו יגיעו בבטחה בזמן הקרוב נראים כרגע קלושים. ולא, הפעם זו לא אשמת דואר ישראל, וגם לא של הקורונה או המלחמה באוקראינה, שבזכותן התוודענו למונח היבשושי "שרשרת האספקה העולמית".
הפעם מי שאשם הם החות'ים, שהפציעו לאחרונה בחיינו, ומאז, בלי שום סנטימנט לחג הרווקים הסיני, חג המולד או בלאק פריידיי, מתעקשים לשבש לנו את התוכניות. בחודש וחצי האחרונים הם הציגו רפרטואר מגוון הכולל ירי טילים וכטב"מים על ישראל, תקיפת אוניות מסחר בים האדום באמצעות רחפנים, והשיא: חטיפה והשתלטות על אוניית הענק "גלקסי לידר" באמצעות צוות מוסק, גרירתה לחופי תימן, והחזקת צוותה כבני ערובה. בימים האחרונים הפכה הגלקסי למוקד עלייה לרגל, לאחר שהחוטפים פתחו אותה לביקורים לאוכלוסייה המקומית, שנוהרת בהמוניה כדי לחזות בפלא המסחרי תוך ביצוע טקס הדריכה המסורתי על דגלי ישראל וארה"ב, לצלילי שירי תעמולה מלחמתית.
החות'ים הם פלג שיעי מורד, המונה כשליש מאוכלוסיית תימן ומנהל מלחמה רבת שנים עם ממשלת תימן. בטהרן ידעו לנצל את זיקתם הדתית לצורכיהם האסטרטגיים. לצד אספקה צבאית ותמיכה כלכלית שוטפת הנאמדת במאות מיליוני דולרים, טיפחו האיראנים את החות'ים והפכו אותם לפלטפורמה צבאית משמעותית, לצד חמאס, חיזבאללה והמיליציות השיעיות בעיראק ובסוריה. אבל החות'ים אינם עוד מיליציה. הם כוח מזוין המונה מאות אלפי לוחמים, מצויד היטב בטילים ומל"טים תוצרת איראן, מפעיל טקטיקות תעמולה ותקשורת, וידוע כמי שמחזיק רשת מרגלים מסועפת במדינות המפרץ, המספקים מידע שוטף לאיראן ועוקבים גם אחרי דיפלומטים ואנשי עסקים ישראלים.
הם מאיימים עלינו כבר תקופה ארוכה, אולם עד פרוץ המלחמה בעזה נראו החות'ים כאיום רחוק ולא משמעותי במיוחד. מי שבעיקר סבלו היו הסעודים, שספגו מהם מכות כואבות במלחמת שמונה השנים עם תימן. בראשן המתקפה המשולבת של רחפנים וטילים בליסטיים על מתקני חברת הנפט הלאומית של סעודיה, ארמקו, ב־2019. מתקפה שהשביתה את תפוקתם במשך חודשים ארוכים, והמיטה על הממלכה לא רק נזק פיננסי אדיר אלא גם השפלה רבתי. טביעת האצבעות האיראנית ניכרה היטב בתכנון ובביצוע.
שינוי נתיבי הסחר הימיים יעלה את מחירי הסחורות ובעיקר יקפיץ את עלויות הביטוח. חברות בינלאומיות בוחנות כעת את המשמעויות הנלוות, ובעיקר את הדרישה להעניק לאוניות־הסחר ליווי צבאי
זה היה קו פרשת מים, ומאז אי אפשר היה שלא להכיר ביכולות הביצוע ובכישורי הלחימה של החות'ים, ובעיקר בפוטנציאל שלהם לשבש את סדר היום האזורי, ואפילו העולמי, באמצעים צנועים יחסית. כל זה בזכות מיקומם האסטרטגי לחופי הים האדום, המאפשר להם לאיים על המסחר הימי המתנהל בו. לרשותם עומד מאגר של טילים בליסטיים, מסוקים, רחפנים וכוח אדם מיומן ומצויד היטב, המאפשר להם לירות טילים למרחקים של עד 2,000 קילומטרים ולהשתלט על ספינות בלתי חמושות.
מאז פרוץ המלחמה בעזה, החות'ים שבים ומממשים את הפוטנציאל, וככוח פרוקסי מצטיין הם עושים זאת ביעילות ובדבקות מרשימות. בקרוב אי אפשר יהיה עוד להתעלם מהם. כבר לפני חודש הודיע הדובר שלהם כי "אנו תוקפים את הישות הציונית למען אחינו הפלסטינים בעזה". מאז הם ירו סדרת טילים וכטב"מים, כולל טיל קרקע־קרקע ששוגר השבוע מתימן, על פי הערכת צה"ל. רובם אומנם יורטו מחוץ לשטחה של מדינת ישראל, אולם עקיצותיהם מתחילת המלחמה הפכו למטרד משמעותי, המאיים לא רק על ישראל אלא גם על הסחר הבינלאומי ועל שרשרות האספקה, ועוד ברגע קריטי, לפני כניסת החורף ועונת החגים.
הבית הלבן מכיל
החות'ים התחילו את מסע התקיפה הימי שלהם עם חטיפת ה"גלקסי לידר", המצויה בבעלותו של איש העסקים הישראלי רמי אונגר. אולם מה שהחל כחטיפה על בסיס ישראלי, התרחב מהר מאוד לעימות בינלאומי. בהמשך תקפו החות'ים עוד שתי אוניות סחר, אחת מהן בריטית, סמוך למצרי באב אל־מנדב, "שער הדמעות", בים האדום. אונייה אחת נפגעה בירכתיים ממוקש או מטען חבלה ימי. אונייה נוספת, בבעלות בריטית, הותקפה על ידי מל"ט מתאבד. במקביל התבצעה תקיפה משולבת של טילים ומל"טים לעבר המשחתת האמריקנית USS קארני. אומנם לא היו נפגעים או נזק בתקיפה, והמשחתת יירטה בקלילות את כל הניסיונות לפגוע בה, אולם באתר פוליטיקו צוטטו השבוע מקורות ביטחוניים אמריקניים שהביעו אי־נוחות ממדיניות ההכלה של הבית הלבן כלפי המטרד החות'י.
ואכן, מראשית המלחמה, המדיניות המוצהרת של הבית הלבן היא להימנע מכל צעד שעלול לייצר אפקט דומינו ולהפוך את המלחמה בעזה מעימות מקומי למלחמה אזורית. השאלה היא עד מתי. האם מה שנראה כמתקפה חות'ית הולכת ומתרחבת היא אכן כזאת, והאם נכון להמשיך ולהכיל אותה. להתרחבות הסיכון לסחר הימי הבינלאומי, ובראשו לאוניות בבעלות ישראלית או עם זיקה ישראלית, יש משמעות רבה. פירושה המיידי הוא שינוי נתיבי הסחר הימיים, כך שאוניות ייאלצו להקיף את כף התקווה הטובה, מה שיאריך את זמן המשלוח ב־30 עד 50 יום – במיוחד כשמדובר באוניות הנוסעות מהמזרח הרחוק לאירופה. אילוץ כזה יעלה את מחירי הסחורות ובעיקר יקפיץ את עלויות הביטוח, מה שאומר בשורה התחתונה התייקרות רבתי. חברות בינלאומיות בוחנות כעת את המשמעויות הנלוות, ובעיקר את הדרישה להעניק לאוניות הסחר ליווי צבאי.
מבחינת החות'ים, לפחות כרגע, זהו ניצחון בולט. העולם יצטרך להתייחס אליהם ככוח משמעותי, ואולי לראשונה תיאלץ הקהילה הבינלאומית להתייחס ברצינות הראויה לפצע המוגלתי של מלחמת תימן על שלל מורכבויותיה. גם מבחינת האיראנים מדובר בסוג של הצלחה. בשימוש בכוח הפרוקסי החות'י, איראן נותרה לכאורה בלתי מעורבת במלחמה בעזה ובהסתעפויותיה האזוריות, זאת בזמן שהיא מייצרת מתיחות משמעותית בזירת הים האדום, המערבת את ישראל וארה"ב ומרחיקה את תשומת הלב מהמפרץ הפרסי וממצרי הורמוז.
באותה נשימה, לא מן הנמנע כי מה שנראה השבוע כמתקפה רבתי של החות'ים על הסחר הימי העולמי, אינו אלא טעות. אחת הסברות הנבחנות כרגע היא שלפחות שתיים מתוך ארבע המתקפות בטעות יסודן. אתר TradeWinds, המתמחה בסחר ימי, העלה השבוע את ההשערה המפתיעה כי שתיים מהספינות הותקפו בעקבות שימוש במאגר מידע בלתי מעודכן בעניין בעלות עכשווית על אוניות. אם כך, ייתכן שמדיניות ההכלה של הנשיא ביידן היא דווקא ברירת המחדל המתבקשת.
אבל זו לא הסיבה היחידה לכך שהאמריקנים מעדיפים להבליג בשלב זה. באופן מפתיע התברר שחברת האם של אחת האוניות שהותקפו היא לא אחרת מאשר ממשלת סין. "ספינה מספר 9", שנשאה את דגל פנמה, הותקפה על ידי רחפן מתאבד במרחק 101 ק"מ מנמל חודיידה בתימן. החות'ים איימו עליה במתקפה שנייה אם היא לא תשנה כיוון לעבר חופי תימן. האונייה, שהפליגה מסינגפור לאירופה, נשאה משלוח ענק של מכוניות. ההערכה היא כי מדובר באירוע גיאו־פוליטי משמעותי שלא יאפשר למשטר הסיני להתעלם מהסיכונים והמשמעויות, ומכניס את סין לזירה בים האדום.
בחלוקה הגיאו־פוליטית, סין אומנם נמצאת על הציר הכולל את רוסיה ואיראן, אבל השיקול העיקרי שלה לאורך זמן הוא הבטחת נתיבי השיט והיכולת לסחור ללא הפרעות מיותרות. לכן, אף שבתמונה הגדולה סין וארה"ב נמצאות משני צידי המתרס, כאן האינטרסים המיידיים נפגשים. גם המפגש בין ביידן לשי ג'ינפינג לפני שבועות אחדים, שהיה טוב בסך הכול, מספק בסיס לאפשרות שברמה הגלובלית התופעה החות'ית היא סוג של טעות אופטית, אף שמנקודת מבט ישראלית הם יכולים להמשיך להציק בירי כטב"מים וטילים. אבל לצד הנזק יש לתופעה החות'ית פוטנציאל משמעותי לחזק לאורך זמן את הקואליציה הישראלית־אמריקנית־סעודית. המלחמה בעזה לא תימשך לנצח, ולא מן הנמנע שביום שאחרי, המזרח התיכון כולו יעבור שינוי משמעותי, שהנורמליזציה המיוחלת בין ישראל לסעודיה תהיה חלק ממנו.
