לאחרונה הגיע התובע הכללי של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג (ה-ICC), קרים חאן, לביקור "לא-רשמי" חסר תקדים בארץ. הביקור, שלא הוכרז מראש, תואם עם מדינת ישראל במשך לפחות חמישה חודשים. במהלך ביקורו, נפגש התובע עם מחמוד עבאס ובכירים פלסטינים אחרים ברמאללה, וכן עם כמה ממשפחות קורבנות הטבח שבוצע בשמחת תורה. אחרי יציאתו מהארץ, הכריז חאן כי הביקור לא היה חלק רשמי של המהלך המשותף בין ה-ICC לבין הרשות הפלסטינית, מהלך שמתנהל כבר יותר מתשע שנים במטרה לקדם חקירה על "המצב בפלסטין" שתתמקד בפשעים שבצעו כביכול ישראלים ובעיקר צה"ל. עם זאת, הוסיף חאן כי לשכתו ממשיכה לקדם חקירה פלילית נגד "פשעים" שכביכול ביצעו יהודים ישראלים. לגבי פשעי הטרוריסטים הפלסטיניים – הוסיף שראוי שייחקרו.
הנזק הניכר לישראל מביקורו של חאן כפול. הוא מתבטא הן בסיוע לחקירות פליליות נגד ישראלים והן בהחלשת האפשרות של ישראל להתנגד לחקירות. חאן נחוש לקדם הליכים פלילים נגד ישראלים ולא יהסס לנצל כל פריט מידע או קשר אישי שקיבל בביקורו למטרותיו. קניה, למשל, הוכיחה את חוסר היכולת של ה-ICC לחייב מדינות לשתף פעולה בחקירות, לאסוף ראיות ולפגוש עדים. אך עבורנו, קשה לראות איך ישראל יכולה להימנע מהשתתפות בחקירה, זאת במיוחד לאור טעויות העבר.
המהלכים נגד ישראל החלו כבר ב-2009, כאשר שלושה ימים אחרי סיום מבצע עופרת יצוקה הודיעה הרשות הפלסטינית שהיא "מסמיכה" את בית הדין לחקור את "פשעי" ישראל. התובע דאז הודה שנדרשת הסכמה של מדינת ישראל, ולאור העובדה שהרשות הפלסטינית אינה מדינה – ל-ICC אין סמכות לפעול נגד ישראלים. עם זאת, התובע בישל תירוץ מפוקפק בשיתוף עם הפלסטינים, לפיו העצרת הכללית יכולה להפוך את הרשות הפלסטינית לישות מספיק קרובה למדינה. בכך היא תוכל להסמיך את ה-ICC לפעול בנושא באמצעות הכרזה כי "פלסטין" מהווה מדינה לא-חברה באו"ם. כעבור שנתיים, הפעילה הרשות הפלסטינית את העצרת הכללית, והתובעת החדשה שנכנסה לתפקיד פעלה יחד עם הרשות לאשר חקירה של ה"מצב בפלסטין" החל מ-2014. חקירה מקדמית נפתחה על ידי התובעת דאז כבר ב-2015, ומדי שנה דיווחה על חקירת פשעים מדומיינים של ישראלים לצד אפשרות תיאורטית להעמיד לדין פלסטינים השייכים "לפלגים מזוינים".
כבר אז ישראל הכריזה שלא תשתף פעולה עם ה-ICC. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה, המשנה ליועץ למשפט בינלאומי והיועץ המשפטי למשרד החוץ דאז אימצו קונספציה נאיבית, לפיה ה-ICC פועל בתום לב כגוף משפטי לא פוליטי ולפיכך הסברים משפטיים יוכלו להניח את דעת ה-ICC. כך ניהלו הבכירים שיתוף פעולה "לא רשמי" עם צוותי התובעת שכלל ביקור משלחת של בכירי ה-ICC בישראל ובערים הפלסטיניות באוקטובר 2016. כצפוי, לפחות בעיני מי שלא היה שבוי בקונספציה, קבעה התובעת ב-2019 שיש לקדם את קדם-החקירה לחקירה מלאה נגד ישראלים לקראת הגשת כתבי אישום. התובעת אף ביקשה וקיבלה את הסכמת שופטי בית הדין עצמם לדרישתה, המנוגדת לדין הבינלאומי, לאשר את קיום "מדינת פלסטין" וריבונותה על מזרח ירושלים, יהודה, שומרון ורצועת עזה, ואף להסמיך את המשך חקירת "המצב בפלסטין".
אחרי החלטת השופטים ב-2021, ארה"ב יחד עם שבע מדינות החברות בחוקת רומא הוציאו גינוי חסר תקדים לטענת הסמכות של ה-ICC, וממשלת ישראל חזרה על הכרזתה כי לא תאפשר כל מגע ושיתוף פעולה עם בית הדין. אולם חסידי הקונספציה בשלהם. רועי שיינדורף, המשנה ליועץ המשפטי למשפט בינלאומי, התראיין אחרי פרישתו ב-2022 והודה שהמגעים הלא רשמיים נכשלו אבל התעקש שהיה פועל כך שוב. הוא גם טען שהמשך כיבוד הדין הבינלאומי יחד עם שמירת סמכויות ההיתר של משפטני ישראל – יספקו הגנה מלאה לישראלים ב-ICC, על אף שהניסיון הפריך זאת. עם פרוץ המלחמה בעזה, התראיין אביחי מנדלבליט, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, וחזר על דברים דומים.
קשה להבין את התעקשותם של בכירים במערכת המשפט לסכן את עתידם של חיילי צה"ל וישראלים אחרים, תוך אמונה עיוורת בתום הלב של ה-ICC. במשך שנים, הרשות הפלסטינית פונה ל-ICC כחלק מאסטרטגית בינאום הסכסוך, כלומר הזמנת לחץ בינלאומי על ישראל לוויתורים חד צדדיים. אף ללא כתבי אישום, החקירות עצמן משמשות למסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל, וההתבטאויות של התובע חאן מוכיחות זאת.
לפני כחודש, אחרי ביקור במעבר רפיח, חאן כינס מסיבת עיתונאים בקהיר בה התעקש שיש ל-ICC סמכות, ואז הדגיש שהוא מגנה חלק מפשעי חמאס "לכאורה" וזאת רק "אם יוכחו". לעומת זאת, קבע חאן כי ישראל אשמה בהפרת הדין הבינלאומי אלא אם תוכיח אחרת באמצעות אספקת ראיות שיצדיקו כל תקיפה ישראלית בעזה. זאת, על אף שחאן הודה שהצבא פועל בלוויית ייעוץ משפטי צמוד, בתוך מערכת שהפנימה את כללי הדין הבינלאומי. זה כנראה לא יספק את ה-ICC.
מדינת ישראל מצהירה מעל כל במה שהיא דוחה את ההתערבות של ה-ICC, ובצדק. ברור לכולם שישראל מצייתת ותמשיך לציית לדין הבינלאומי משום שהיא מדינה שומרת חוק, אך אין לישראל דרך לספק את ה-ICC, כי המשחק מכור מראש. יש הטוענים שיש סיכוי שחאן, בניגוד לקודמיו, ישקול הגשת כתבי אישום גם נגד טרוריסטים מחמאס, אך גם זה לא יפצה על הפקרת חיילי צה"ל למשפטים פוליטיים ב-ICC.
על ישראל למנוע כל שיתוף פעולה של כל ישראלי עם בית הדין. בנוסף, עליה למנוע כל גישה של ה-ICC לנתיני ישראל ושטחי ישראל, ולחשוף את הערכאה כגוף מוטה ועוין. לא קיים גורם רשמי בישראל שמודה בטעות של שיתוף הפעולה עם חאן, והציבור חייב לדרוש תשובות. הגיע הזמן לקבור את הקונספציה ולהגן על חיילינו.
