הסרט המדובר 'הבלתי רשמיים', המגולל את סיפור הקמתה של תנועת ש"ס, עורר מחדש את הדיון על התהליכים שהביאו להקמתה של המפלגה החרדית הספרדית ועל השפעותיה על המערכת הפוליטית. הצופים בסרט חווים בעיקר את המתח בתוך הציבור החרדי, בין אשכנזים לספרדים, את האפליה הבוטה במוסדות הלימוד ואת הפטרונות הפוליטית של הציבור הליטאי על החרדים הספרדים. הציבור הדתי־לאומי אינו נוכח בסרט, אבל מי שמכיר את ההיסטוריה של ש"ס יודע שחלק לא מבוטל מהמנדטים של המפלגה בשנותיה היפות הגיעו מהציונות הדתית.
במהפך של בחירות 1977 היו למפד"ל 12 מנדטים. ארבע שנים לאחר מכן איבדה המפלגה מחצית מכוחה. שלושה מנדטים הלכו כנראה למפלגה הימנית החדשה 'התחיה', שקלטה את מי שהתאכזבו מתמיכתם של רוב חברי המפד"ל בהסכם השלום עם מצרים. שלושת המנדטים האחרים נדדו כנראה למפלגה המסורתית־ספרדית תמ"י, שהקים אהרון אבוחצירא שפרש מהמפד"ל. המנדטים הללו מעולם לא חזרו למפלגה הדתית־לאומית. בבחירות של 1984 ירדה תמ"י למנדט אחד, והמפד"ל ירדה לארבעה מנדטים. לפחות שני מנדטים של דתיים ומסורתיים ספרדים נדדו כנראה לש"ס, שהתמודדה בפעם הראשונה לכנסת וזכתה בארבעה מנדטים. מאז הופעתה של ש"ס הצטמצם מאגר המנדטים של המפד"ל. התוצאות שלה בקלפי הושפעו בעיקר ממספר המפלגות שהתמודדו מימין לליכוד. המסורתיים שהצביעו למפד"ל עד הקמתה של ש"ס מצאו מפלגה שבה הרגישו פחות אורחים והרבה יותר בבית.
לפני כעשור, כשלש"ס היו יותר מעשרה מנדטים, היה לי דיון מעניין בנושא עם אורי אורבך ז"ל. אני האמנתי שאם יוצאי עדות המזרח יהיו שותפים אמיתיים בהובלת הבית היהודי, אפשר יהיה להחזיר למפלגה הדתית־לאומית חלק ניכר מהמנדטים המסורתיים שנדדו ממנה לש"ס. אורבך, לעומת זאת, טען שאם תהיה נדידת מנדטים מש"ס היא תהיה לכיוון הליכוד ולא לבית היהודי, ולכן את הקולות המסורתיים שעשויים להגיע לציונות הדתית צריך לחפש בליכוד ולא בש"ס.
היום ברור לי שאורבך צדק. ארבעת המנדטים המסורתיים שעזבו את ש"ס בבחירות האחרונות לא הגיעו לבית היהודי, שאיבדה גם היא ארבעה מנדטים. לצערי, רוב המסורתיים הספרדים כבר מזמן לא רואים במפלגה הדתית־לאומית בית פוליטי. חלפו ארבעים שנה מאז שהם הצביעו למפד"ל. בדרך מהרב עובדיה יוסף לנפתלי בנט, הם עצרו אצל נתניהו.
הקו הירוק
לפני 17 שנים, כשערן דורון היה מנהל בית ספר שדה בשדה־בוקר, הוא נסע עם רכז מחוז הדרום של החברה להגנת הטבע להיפגש עם גרעין המשפחות שהתעתד להקים ברמת־נגב את היישוב הדתי מרחב־עם, במטרה לשכנע אותם לוותר על הרעיון. דורון דגל אז בתפיסה הירוקה הקיצונית, שמתנגדת לכל הקמה של יישוב חדש. הוא טען בפני התושבים העתידיים של מרחב־עם שהיישוב שלהם יפגע ביישובים הוותיקים בנגב, והטיח בפניהם: "אתם עומדים להחריב את ירוחם".
היום, כראש המועצה האזורית רמת־נגב, דורון מדבר אחרת לגמרי. "טעיתי אז, חד־משמעית", הוא מודה. "ירוחם עשתה קפיצה מדהימה, והיישובים הדתיים החדשים שהוקמו באזור לא רק שלא פגעו בה אלא להפך. יש הפריה מחזקת בינה ובין היישובים". מול הטענה שהיישובים החדשים בנגב מושכים אוכלוסייה מהישובים הוותיקים שלצידם, מציב דורון נתון מעניין: 90 אחוזים מתושבי היישוב הדתי רתמים, שהוקם בהר הנגב, הגיעו ממרכז הארץ.
את הסיפור הזה סיפר לי דורון, בעקבות החלטת הממשלה ביום שני על הקמת היישוב החדש נווה־תמרים סמוך לקיבוץ רביבים שברמת־נגב. למעשה, מדובר באישור מחדש של יישוב שעל הקמתו הוחלט כבר ב־1999. נווה־תמרים הוכתר בעבר כיישוב שעומד להיות 'קיסריה של הנגב'. כמו קיסריה, הוא עומד לקום על אדמות פרטיות שנרכשו בידי יזם, וכמו קיסריה, היזמים חולמים להקים בו בתים מפוארים עם מגרשי גולף. ובכל זאת, ואף שמדובר ביישוב שכבר אושר בעבר, ואף על פי שהפיתוח והתשתיות לא ימומנו כלל על ידי המדינה, גופים ירוקים וחלק מהארגונים החברתיים שמתנגדים להקמה של כל יישוב חדש, מתנגדים כצפוי גם לנווה־תמרים.
דורון מבהיר שנווה־תמרים לא בא על חשבון היישובים הקיימים במועצה שלו, מכיוון שבכולם מתקיים תהליך הרחבה. "רק בשנת 2018 נגיע לשיווק של 388 מגרשים בשבעה יישובים במועצה". בנוסף, הוא מתאר את נווה־תמרים כהרחבה של אגן התיישבותי. "אם היה מדובר בעיר, היו אומרים שיש פה שכונה נוספת, אבל בגלל שקוראים לזה יישוב חדש כולם נעמדים על הרגליים האחוריות". באגן ההתיישבות של רביבים מתגוררים כיום כ־1,500 תושבים יהודים בקיבוץ רביבים וביישוב רתמים, ועוד כ־7,500 תושבים בדואים ביישוב ביר־הדאג'. "המצב הנוכחי לא סביר", אומר דורון. "אם יהיו באגן הזה עשרת אלפים תושבים יהודים ועשרת אלפים תושבים בדואים, ייווצר גוש אורבני של עשרים אלף איש, וזה יהיה נכון יותר מכל הבחינות".
דורון דוחה את הטענה הירוקה שבמקום להקים את נווה־תמרים אפשר לשלוח את התושבים החדשים להרחבה בקיבוץ רביבים. "להגדיל יישוב כמו רביבים, שהוא אגודה שיתופית שאין לה הרחבה, זה אומר לדרוש מכל מצטרף להיות תושב קיבוץ וחבר באגודה שיתופית, ולא כולם רוצים בכך. בנוסף, רביבים ורתמים מוגבלים ל־500 יחידות בלבד, ונווה־תמרים מתוכנן להכיל 1,500 יחידות דיור".
עד שתושבי נווה־תמרים יתחילו לשחק גולף ליד הבית יעברו לפחות חמש שנים, אבל דורון מבקש לחשוב רחוק. "אם מסתכלים 30 שנה קדימה, במדינת ישראל יחיו 15 מיליון תושבים. זה אומר שגם ההתיישבות בנגב צריכה להתרחב באופן משמעותי. אנחנו פועלים לאישור יישובים חדשים ולהרחבת הקיימים, מתוך הבנה שעם התחזקות הכוחות הירוקים במוסדות התכנון, מה שלא נשיג היום אין סיכוי שנשיג בעוד חמש שנים. לממשלה הזאת חשובה ההתיישבות. מי שהביא את אישור נווה־תמרים לשולחן הממשלה היה השר אורי אריאל. מבחינתנו מדובר בחלון הזדמנויות שעלול להיסגר". 
