מרבית תשומת הלב והמיקוד נתונה כמובן ללחימה ברצועת עזה. שם החלו האירועים, שם הגדירה ישראל את ההישג הנדרש ושם מתקיימת הלחימה בעצימות הגבוהה. שאר הזירות הן זירות משנה, כולל זו ביהודה ושומרון.
מאז תחילת הלחימה מנהל צה"ל פעילות ענפה שתכליתה פגיעה בתשתיות הטרור הפלסטיניות בזירה "משנית" זו שכאילו עוברת מתחת לרדאר המלחמה. אבל בהסתכלות יותר כוללת מדובר בטעות אופטית מאחר ומתקיים דמיון רב, גם אם לא זהות מוחלטת, בין זירת יהודה ושומרון לבין זירת רצועת עזה.
הפעילות הצה"לית ביהודה ושומרון חושפת מציאות ביטחונית קשה בגזרה הזו. בכל פעם שצה"ל מרטיב את אצבעות ידו בכוס המים העכורה של המציאות הפלסטינית ביהודה ושומרון, היד שלו נרטבת לחלוטין. הנמשל של המשל מאוד ברור: ביהודה ושומרון התפתחה בשנים האחרונות מציאות טרור דומה לזו של רצועת עזה.
מדובר בהתפתחות קיני טרור רבים, כמעט בכל המרחב ולא רק באזור השומרון, שמאופיינת בתופעות הבאות: נוכחות של פעילי טרור, כולל גורמי פת"ח המזוהים עם הרשות הפלסטינית; אמל"ח רב בשטח, כולל ניסיונות לפתח נשק תלול מסלול; התפתחות תווך-תת קרקעי של טרור ביישובים הפלסטיניים כמו בג'נין; שיתופי פעולה בין גורמים ביטחוניים ברשות הפלסטינית לבין חוליות טרור בשטח; והחמור מכל – העלמת עין של הרשות הפלסטינית ממכלול התופעות הללו שהשפיעה על התפתחות מפלצת הטרור ביהודה ושומרון.
זו מציאות מקבילה למציאות ברצועת עזה, גם אם יש כמובן הבדלים בעוצמת התופעות. הדבר החמור הוא שלנוכח ההפתעה שאחזה בישראל ב-7 אוקטובר מרצועת עזה, המציאות ביהודה ושומרון הייתה כמו כתובת ענקית החקוקה על הקיר. במשך למעלה משנתיים, זירת יהודה ושומרון פלטה סימנים לכך שמשהו אינו כתמול שלשום.
מאז שומר החומות (מאי 2021), הזירה הזו ייצרה באופן קבוע וכרוני טרור. קראו לזה טרור של "בודדים" שהתנפץ על המתיישבים היהודים וגם על תושביה היהודים של מזרח ירושלים, עוד מוקד טרור העומד בפני עצמו. ולמרות זאת, הדבר שבלט הוא הניסיון למסגר את התופעה דרך המונח המצמצם של "גל טרור", במקום להשתמש במונח המפורש "אינתיפאדה", דבר ששיקף מגמה של הכחשה. הכחשה של תופעה והתפתחות שהייתה גדולה ממידות המסגור התקשורתי-ציבורי שהוענק לו.
הדרג המדיני והצבאי, לצד החברה הישראלית, נפלו במלכודת "הזמן הצהוב" מודל 2023 שמשמעותו התכחשות למציאות ומתן פרשנות עקומה למה שמתחולל בשטח. ההכחשה הזו שירתה רבים: היא שירתה את הצבא שהעדיף להתעסק במב"מ מול איראן בסוריה; היא שירתה את החברה הישראלית שהעיפה את הסוגיה הפלסטינית מהתודעה שלה; היא שירתה את השמאל שבחר להעלים עין מחדלונו של "הפרטנר" הפלסטיני; והיא שירתה את הימין שהעדיף להתעלם מהאותות על קריסת מודל השלום הכלכלי. כולם היו שותפים למעשה ההכחשה שבצלו הפכה זירת יהודה ושומרון לאזור מוכה טרור.
כך צומצמה פעילות הסיכול הישראלית למבצעי נקודה כמו "בית וגן" בג'נין ולניסיונות לדרבן את הרשות הפלסטינית לפעולה שהזכירו מאד את המאמץ הדומה שנעשה בשלבים של האינתיפאדה השנייה. מה שאפשר את המשך ההכחשה וההתעלמות הייתה העובדה כי הטרור כמעט ולא חצה את גבול "הקו הירוק" ונותר בגזרה שניתן היה להדביק לה את המובן מאליו של עוד גל טרור המכוון כלפי מתיישבים. בהיבט הזה, כפסע היה בינינו ובין "מודל" ה-7 אוקטובר בגזרת יהודה ושומרון.
עתה, חושפת הפעילות הישראלית את המציאות הביטחונית העגומה בגזרה זו שניתן להגדיר אותה כ"גזרה הנעלמה" או המוכחשת. יהודה ושומרון היא בעיה ביטחונית עצומה. פיקוד מרכז של צה"ל מבין זאת ומתחילת המלחמה ברצועה מנצל את רוח הקרב ואת שינוי התודעה בישראל ובדרג הצבאי והמדיני, שעד עתה בלם פעילות סיכול משמעותית מחשש לפגיעה ברשות הפלסטינית כדי לפרק את תשתיות הטרור ביהודה ושומרון. הפעילות הזו מלווה במעצרים ובעיקר בפשיטות נקודתיות על מוקדי טרור, שרק חשפו את גודל האתגר.
אין ספק שזירת יהודה ושומרון זקוקה ל"חומת מגן" 2023 שתקביל בטיבה למבצע בעזה. זו אותה מערכה, רק בזירה אחרת, שמנוהלת נגד גורמים דומים בהשקפת עולמם. הפעילות ביממה האחרונה בג'נין שיקפה עליית מדרגה בנכונות של צה"ל להעמיק את מבצעי הסיכול.
זהו מודל שנדרש להכיל אותו גם מול קיני טרור נוספים. בשכם, חברון, טול כרם ועוד כדי לנקות את השטח. בעקיפין, הפעילות הזו שנעשית בעומק בשטח הפלסטיני, מפרקת את הרשות הפלסטינית מבלי להכריז על כך בפומבי. לא בטוח שישראל מודעת לכך. כנראה שלא, בהינתן הוויכוח על הכנסת פועלים פלסטינים לישראל, אבל זו המשמעות בפועל של הדברים ואין בכך שום דבר רע. זאת, בראי התוכניות של ארה"ב ומי מבין האירופאים והערבים להחזיר את הרשות הפלסטינית לעזה.
