מתן, בן הזקונים שלנו, נולד וגדל ביישוב הקהילתי חרמש בצפון השומרון, וכבר מגיל קטן אפשר היה להבחין בכך שמדובר בילד מיוחד. בדיעבד התברר שהוא ילד מאוד קל לגידול והצדיק את השם שנתנו לו "מתן" משום שנולד בחג מתן תורה.
התכונה הבולטת אצלו מגיל מאוד קטן הייתה האומץ שלו להתמודד עם מצבים שגדולים עליו בכמה מידות, והוא עשה את זה בנחישות ועם הרבה אמונה שהוא יצליח. היה לו שקט פנימי עמוק שמשדר עוצמה. אפשר היה להבחין בזה כשניהל שיחה בארבע עיניים עם כל אחד. הייתה לו צניעות מובנית והיינו צריכים לשאוב ממנו מידע על מה שעבר עליו בכל פעם שהגיע לחופשה, מעט מאוד סיפר ביוזמתו. הייתה לו אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה ותמיד היה שם לב לסביבה מי צריך עזרה כלשהי ומיד מציע אותה גם לאנשים שאינו מכיר. ילד מנומס שמכבד מאוד כל אדם, אהוב מאוד על כל מי שהכיר אותו בכל המסגרות שהיה פעיל בהן וגם על בעלי תפקידים בכל הרמות.
בגיל 17 כבר הגיע לעצמאות כלכלית כשלמד את תחום ההשקעות בבורסה / ביטקוין / קריפטו וכדומה, ויותר כבר לא ביקש כסף או שנקנה לו משהו, הוא פשוט ידע להסתדר לבד.
בחג הראשון של סוכות הוא התקשר אליי להתייעץ מה כדאי לעשות, הוא היה אמור להישאר בחג הראשון ולצאת בשמחת תורה אבל נפתחה לו אפשרות להחליף ולצאת בחג הראשון ולהישאר בשמחת תורה. אמרתי לו אוטומטית שבצבא אם יש אפשרות לצאת יוצאים "כי לך תדע מה יהיה בשבת הבאה". הוא שמע בעצתי, יצא בחג הראשון וכשחזר ליחידה בראשון בבוקר שמתי לב שבניגוד למנהגו לא נכנס לחדרנו כדי לתת נשיקה וחיבוק לפני שהוא יוצא מהבית.
כשפתחתי את הטלפון ראיתי ממנו הודעה: "לא הספקתי להגיד שלום כי השעון המעורר לא עבד לי אז קמתי בלחץ, שבוע טוב". הפעם הבאה שדיברנו בהודעות הייתה כבר ב־7.10. בבוקר. מיד כשראינו מה קורה בגזרת עזה, בידיעה שמתן נמצא ממש שם, שלחנו לו הודעה: "מה קורה מתן. איפה אתה?" והוא ענה ש"יש מצב מורכב ממש תוקפים בהרבה חזיתות". וכששאלנו איפה הוא נמצא, הוא השיב "אני בחיפוי". זאת הייתה ההודעה האחרונה ממנו. בשאר היום הוא לא ענה. ניסינו להעביר לו הודעה דרך אמא של אחד הלוחמים ולשאול לשלומו, התשובה הייתה "שהוא בסדר ויחד עם כולם". עד יום שלישי בלילה עוד קיווינו שהוא בסדר ואז הגיעו אלינו עם הבשורה הקשה מכול.
התברר שבבוקר השבת השחורה מתן וחבריו היו בכוננות בגזרת ניר־עם ומיד עם תחילת השיגורים והאזעקות הוקפצו לעבר הגדר לנקודת הפריצה והחלו להיתקל בעשרות מחבלים שהסתערו עליהם עם טילי נ"ט, מטעני השלכה, ירי נק"ל ופצמ"רים שלא הפסיקו ליפול מסביבם. הלוחמים ניהלו קרב אמיץ, הרגו ודרסו מספר מחבלים. בשלב מאוחר יותר הוריד המ"מ את מתן ועוד שלושה לוחמים למטרת טיהור מבנה בסמוך למדגרה של קיבוץ ניר־עם ולאחר מכן חזרו לנמ"ר. המ"מ חבר למ"פ לניהול קרב נוסף עם מחבלים נוספים ובנמ"ר נשארו מתן ועוד שישה לוחמים.
ואז הנמ"ר איבד את היכולת לנוע משום שנפגע מטיל נ"ט או מטען וגם הקשר לא עבד. מתן ולוחם נוסף עלו לפתחי הנמ"ר וניהלו קרב יריות עם מחבלים שהיו מסביב. הלוחם שהיה ליד מתן נפגע בכף יד ימין, למתן נגמרה המחסנית, הוא ירד והתחלף עם לוחם נוסף שעלה. הפצוע קיבל כדור נוסף לכתף שמאל והלוחם השני ירד למטה לאחר שנגמרה לו המחסנית. הושלך רימון לתוך הנמ"ר שהתברר כרימון־נפל שלא ממש התפוצץ ולאחריו נזרק רימון נוסף. מתן צעק "רימון", רכן לעברו וניסה להרים אותו ולזרוק אותו החוצה. אך הרימון הסתבך ברכיב של הנמ"ר ומתן איבד זמן יקר. לאחר שנייה הצליח לשלוף אותו אך הבין שאין לו הרבה זמן, צעק "פאק", הבן הגיבור שלי הצמיד את הרימון לחזהו וספג את הפיצוץ.
הוא נפצע באורח אנוש וגסס כשבע דקות ובשארית כוחותיו הצליח לומר לחבריו: "עשיתי כל מה שאני יכול להגן על המדינה ועל החברים".
מתן אברג'יל היה לוחם גולני ונהרג בקרב ב–7 באוקטובר
