הסרט וונקה מגולל את סיפור המקור של וילי וונקה, בעל מפעל השוקולד המסתורי מספרו הנודע של רואלד דאל "צ'רלי בממלכת השוקולד". הספר כבר זכה בעבר לשני עיבודים קולנועיים – הראשון מ־1971 בכיכובו של ג'ין ויילדר והשני מ־2005, שהיה אחד משיתופי הפעולה המוצלחים בין הבמאי טים ברטון וג'וני דפ. למרות הצלחתה הקופתית של הגרסה של ברטון, וונקה החדש מתייחס דווקא לגרסה הראשונה כעוגן, וטוב שכך, שכן גרסה זו נהנית ממעמד פולחני קנוני מוצדק, הרבה בזכות הופעתו המבריקה, ובסופו של דבר מחממת הלב, של ויילדר.
טימות'י שאלאמה מגלם את וונקה הצעיר והעני שמגיע לעיר להגשים את חלומו לפתוח חנות שוקולד ייחודית, אלא שקרטל יצרני השוקולד המרושע רוקם מזימה לשבש את תוכניותיו בכל מחיר. כדי להתגבר על המכשולים וונקה יצטרך לרתום את כל כישרונותיו המופלאים ולהיעזר בחבריו החדשים.
הטריילר של וונקה לא ממש הלהיב ויצר תחושה שמדובר בעוד פנטזיה הוליוודית עתירת אפקטים, חלולה ומיותרת. ראשית, עולם הסרט הציג יותר מדי אלמנטים פנטסטיים ולא נראה עקבי בכלל עם העיבוד הראשון הריאליסטי למדי. שנית, היות שעיקר קסמו של וילי וונקה היה במוזרות ובמסתורין שאפפו אותו, חשיפת עברו ועמו המוטיבציה הרגשית לבחירותיו קצת חותרת תחת מהותה של הדמות. עם זאת שמחתי לגלות שוונקה מציע חוויה די מקסימה ומאוד מומלצת לילדים (לא קטנים מדי). הבמאי פול קינג ("פדינגטון" 1 ו־2) שב ומדגים טוב טעם ואיפוק מבורך ברוב בחירותיו.
עולם הסרט צבעוני וססגוני בהרבה מהמקור וקינג שולט במינונים ומותיר את הסיפור מעוגן לקרקע בתוך עולם צ'רלס דיקנסי עם מלחמת מעמדות תמידית בין עשירים לעניים ושלל טיפוסים, טובים ומרושעים, שכמו קפצו היישר מתוך אוליבר טוויסט. גם הדמויות המרכזיות מוצלחות – שאלאמה מעורר האמפתיה, אוליביה קולמן וטום דיוויס שממש גונבים את ההצגה בתפקידי גברת סקרביט ובליצ'ר המרושעים וגם יו גרנט נהדר בתפקיד האומפה לומפה. עוד נקודה משמחת היא השמירה על נוכחות של אלמנטים אפלים – רואלד דאל לא חשש להפחיד ולטלטל את קוראיו, וגם כאן וונקה נתקל בלא מעט רוע, ניצול וסכנה. זה יוצר עניין ומעמיק את החוויה אך בהחלט עשוי להפחיד ילדים קטנטנים. בכל זאת, לא הכול שוקולד. האכזבה העיקרית היא איכות השירים שנעים בין החביב לסתמי. מיוזיקל גדול מוכרח לייצר לפחות שיר אחד כובש שנצא עמו מפזזים מהאולם, אבל יוצרי השירים ניל הנון וג'ובי טלבוט לא סיפקו את הסחורה. עניין נוסף הוא אופיו הלבבי מדי של וונקה. אנחנו כבר יודעים כי בבגרותו מדובר באדם אנטיפת למדי. כאן הוא עוד צעיר ומלא בתקווה, אך היה נחמד לו התסריט היה זורע אי־אלו ניצנים לאותה מיזנתרופיות (מקסימה בדרכה) שתאפיין את האיש.
אם תצפו היום בסרט מ־1971 תגלו שהוא לא רק עומד היטב במבחן הזמן, אלא גם משעשע מאוד. "וונקה" לעומתו הרבה יותר סכריני, מצועצע וילדותי, אך עבור הילדים מדובר בחוויה מהנה ביותר.
וונקה אנגליה, ארה"ב 2023, בימוי: פול קינג 116 ד'
