בעולם שאחרי 11 בספטמבר 2001, המאבק בטרור העולמי הוא חלק בלתי נפרד מתפיסת הביטחון של הקהילה הבינלאומית. הרשויות הלאומיות למעקב אחר כספי טרור והלבנת הון הן חוד החנית במאבק האינסופי הזה, המתחקה כל העת אחרי העברות כספים בין ארגונים וחברות ברמה הפרטית, המדינתית והגלובלית. כל העברת כספים במערכת הבנקאית הגלובלית מתועדת, והן הצד השולח הן הצד המקבל נדרשים להעיד על מקור הכסף.
אבל מסתבר שהקונספט הזה רחוק מלהיות מושלם.במסגרת משחקי החתול והעכבר התפתחה מתחת לאפו של המערב נישה ייחודית להעברות כספים במיליארדים, באמצעים חוקיים לחלוטין, המשרתים אג'נדה מפוקפקת ביותר.
מחקר פורץ דרך של המכון למחקר ומדיניות אנטישמיות גלובלית (ISGAP), מפנה זרקור לתופעה של התבייתות תרומות עתק מבית המלוכה הקטארי על אוניברסיטאות היוקרה בארה"ב ובבריטניה, כאסטרטגיה ארוכת טווח לקידום האג'נדה של תנועת האחים המוסלמים. במערב הליברלי היחס הפורמלי לתנועה הוא כאל תנועה חברתית לגיטימית. לעומת זאת, במדינות כמו מצרים, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין, שבהן יש לתנועה היסטוריה של פעילות רדיקלית, היא מוגדרת כארגון טרור. בין שני הקצוות הללו נמצאת תפיסה המגדירה את התנועה כ"ארגון טרור היברידי" הפועל באמצעות שלוש זרועות – חברתית, פוליטית וצבאית. המודל הזה מוכר היטב לציבור הישראלי מתנועת חמאס, שהיא כזכור תנועה־בת של האחים המוסלמים.
מאז פרוץ המלחמה בעזה אנו עדים להתפרצות אנטישמית חסרת תקדים בהיקפה ובעוצמתה בקמפוסים האקדמיים ברחבי ארה"ב ובריטניה, לצד הפגנות ענק אנטישמיות בחוצות אירופה. התופעה שמסרבת לגווע הכתה בתדהמה את הסטודנטים היהודים בארה"ב, במיוחד באוניברסיטאות יוקרה כמו הרווארד, ייל וקורנל, שנחשפו לאלימות ולשנאה אנטישמית ברמות הגורמות להם לחשוש לחייהם. בניסיון להתחקות אחר שורשי התופעה אף זומנו בשבוע שעבר הנשיאוֹת של אוניברסיטאות הרווארד, פנסילבניה ו־MIT לשימוע בקונגרס.
השימוע קיבל תפנית דרמטית כאשר נשיאת אוניברסיטת פנסילבניה ליז מקגיל, ונשיאת הרווארד קלודין גיי, נשאלו על ידי חברת הקונגרס אליס סטפניק אם קריאה לרצח־עם של יהודים מפירה את הקוד האתי במוסדותיהן, והתקשו לתת תשובה של "כן" או "לא". תשובותיהן המתפתלות על כך ש"זה תלוי בהקשר" ו"תלוי אם המילים עוברות למעשים", הפכו ויראליות ועוררו זעם עמוק וקריאה להתפטרותן.
מה גרם להתפתלות האקדמית המביכה הזו? התשובה מורכבת משני חלקים. חלק אחד קשור להשתלטות רבת שנים של קו מחשבה פרוגרסיבי, אנטי־קולוניאליסטי, המחלק את העולם למדכאים ומדוכאים. בחלוקה הזו, היהודים, בשל צבע עורם הלבן, נמנים עם המדכאים ואיבדו את מעמדם כמיעוט נרדף. בחשיבה הזו אנטישמיות נתפסת כתופעה שולית, וזכות הקיום של מדינת ישראל מוטלת בספק. קו המחשבה הזה נוצל לאורך שנים כדי להפעיל את השמאל הפרוגרסיבי ואת מה שמכונה הברית האדומה־ירוקה ותנועת ה"ווק" האמריקנית, הקוראת לצדק חברתי, גזעי ומגדרי, כדי לקדם על כתפיה את הנרטיב הפלסטיני.
הסכם ההתקשרות בין קרן קטאר לאוניברסיטת טקסס מעניק לקטאר שליטה טוטלית על הסטנדרטים האקדמיים והתקציב ב־502 פרויקטים, חלקם בתחומים ביטחוניים רגישים
החלק השני קשור למעמדן של אוניברסיטאות הצמרת כמוסדות שנחשבים לעמוד התווך של ההשכלה הגבוהה. מטרתן המוצהרת של האוניברסיטאות היא לקדם מצוינות אקדמית ומחקרית ולתפקד כשומרי הסף של הדמוקרטיה, הפתיחות והקדמה החברתית. אולם במהלך השנים הפכו אוניברסיטאות היוקרה ממוסדות אקדמיים שמייצרים את דור המנהיגים הבא לגופים כלכליים רבי עוצמה, שהמבנה הבסיסי שלהם מושתת על תורמים גדולים, עמותות וקרנות נאמנות. כך למשל, קרן הנאמנות של אוניברסיטת הרווארד מוערכת בכ־50 מיליארד דולר, זו של ייל בכ־40 מיליארד, אוניברסיטת פנסילבניה בכ־20 מיליארד וקורנל בכ־10 מיליארד. סך כל הקרנות של אוניברסיטאות "ליגת הקיסוס" – שמונה האוניברסיטאות האמריקניות הנחשבות ביותר – נאמד בכ־200 מיליארד דולר. עד 2048 הן צפויות להגיע לטריליון דולר ואף לעבור את הרף הזה. מה שהופך את ראשי האוניברסיטאות ממי שמופקדים על החינוך האקדמי למי שמנהלים בפועל מוסדות פיננסיים בסכומים אדירים ומופקדים בעיקר עך שמירת נכסיהם. בסיטואציה הזו, לתורמים הגדולים לאוניברסיטאות היוקרה יש השפעה פוטנציאלית עצומה על ראשי האוניברסיטאות ועל המתרחש בקמפוסים.
דו"ח ISGAP, המכון לחקר האנטישמיות הגלובלית, המתפרסם עתה, חושף בהקשר זה כי קטאר היא התורמת הזרה הגדולה ביותר לאוניברסיטאות בארה"ב. על פי הדו"ח, שמחבריו עשו שימוש באמצעי חקירה שונים ובהם איסוף של ביג־דאטה ואמצעי ראיית חשבון פורנזיים, קטאר מעבירה באמצעות קרן העושר שלה סכומי עתק למוסדות וארגונים ברחבי ארה"ב ואירופה, בסכום כולל שנע בין 500 מיליארד לטריליון דולר. מתוכו מועברים סכומים אדירים לאוניברסיטאות העילית האמריקניות. הטענה כעת היא כי החיבור בין כספים אלו ובין השתלטות הקו הפרוגרסיבי אינו מקרי, וכי הפעילות הפלסטינית הרוכבת על הנרטיבים האמריקניים של דיכוי, שעבוד, עבדות ואנטי־קולוניאליזם, היא שמייצרת את תופעת האנטישמיות המתפרצת בקמפוסים.
כדי להבין את הקשר של כל זה לקטאר, צריך ללכת לשנות החמישים של המאה הקודמת. נסיכות קטאר לא הייתה אז מעצמת הגז העשירה שהיא היום, אלא פרוטקטורט בריטי עני ונחשל, שתושביו התפרנסו בעיקר מדיג ושליית פנינים. ניצנים ראשונים של שינוי החלו להתרחש בנסיכות הזערורית כאשר פעילים של תנועת האחים המוסלמים שנמלטו ממצרים הגיעו לקטאר והשתלבו במשרד החינוך, ודרכו החלו להנחיל בהתמדה וביסודיות את האידיאולוגיה של תנועתם. חלק ניכר התבסס על כתביו של סייד קוטב, שכתב כי יש להרוג את כל היהודים עד האחרון שבהם, וכי היטלר היה העונש שהטיל הבורא על היהודים.
השינוי הגדול הגיע עם גילוי מרבצי הגז והנפט האדירים בתחומי הנסיכות. מהרגע שקטאר קיבלה עצמאות בתחילת שנות השבעים החל גם השגשוג הכלכלי, שהפך את קטאר למה שהיא כיום. אולם במקביל לפיתוח הכלכלי האדיר חלחלו עקרונות הפעולה של תנועת האחים המוסלמים לתוך ההיררכיה הממשלתית. חשוב מזה: הם הפכו לחלק בלתי נפרד מדרכי החשיבה של בית המלוכה הקטארי, שתורגמו לתוכנית אסטרטגית ארוכת טווח. הבחירה בתרומות עתק לאוניברסיטאות העילית האמריקניות היא חלק בלתי נפרד מקו החשיבה הזה.
נדיבות עם תג מחיר
למרות ההזדהות המחשבתית והאידיאולוגית עם תנועת האחים המוסלמים, בבית המלוכה הקטארי חששו שתנועות אסלאמיסטיות רדיקליות ינסו לנצל את עושרה האגדי של משפחת א־ת'אני כדי לסחוט אותה בדרכי טרור. הפתרון שמצאו השליטים בדוחא היה אימוץ של אותם ארגונים חזק אל חיקם, והענקת מימון שיבטיח את נאמנותם. כך הפכה קטאר למקלט הבטוח של ארגונים אסלאמיסטיים ודמויות מפתח בגלקסיה האסלאמיסטית ובראשם השייח' יוסף קרדאווי, שנודע באמירותיו האנטישמיות הארסיות.
השלב הבא בתהליך הפיכתה של קטאר לשחקנית בעלת השפעה אזורית וגלובלית התרחש עם עלייתו לשלטון של חאמד בן־ח'ליפה, אביו של האמיר הנוכחי, בראשית שנות התשעים. אז החל גם עידן השקעות העתק במדינות המערב, פיתוח אסטרטגיית התרומות, ומשחקי צבירת העוצמה הרכה ובראשם הקמת תחנת אל־ג'זירה. כל זה תוך תמיכה בארגונים וקבוצות טרור המקורבות לתנועת האחים המוסלמים ובראשם חמאס. במקביל דאגו הקטארים לפתח ולשמר את יחסיהם עם המערב, ארה"ב ואפילו ישראל, שאפשרה להם להעביר במשך שנים תמיכה לעזה במסגרת מדיניות מזוודות הכסף. המדיניות הזו, שלכאורה קנתה שקט, חזרה לישראל כבומרנג ב־7 באוקטובר, אולם לא מנעה מממשלת ישראל להמשיך להשתמש בשירותי בית המלוכה הקטארי כמתווכים במשא ומתן על שחרור החטופים. וכפי שהדברים נראים כרגע, לקטאר צפוי תפקיד מרכזי כמממנת של שיקום עזה גם ביום שאחרי המלחמה, מה שיעניק לה מרחב השפעה עצום, אזורי וגלובלי.
מכיוון שכך, לממצאים של דו"ח ISGAP על דרכי קליטת התרומות באוניברסיטאות האמריקניות יש כעת חשיבות עליונה. עיקר התרומות לאוניברסיטאות מגיע דרך "קרן קטאר" שנוסדה ב־1995 בידי חאמד בן־ח'ליפה, ומכיוון שהקרן מוגדרת כ"גוף פרטי הפועל למען מטרות ציבוריות", לא מוטלת עליה חובת שקיפות כמקובל בגופים ציבוריים וממשלתיים. מה שמאפשר לקטארים, באמצעות תרומותיהם, לקדם את האג'נדה שלהם, להשפיע על האוניברסיטאות ולעצב את דמותן ואופיין. בניגוד לפעילות פילנתרופית טהורה, שהיא מבוזרת במהותה, ריכוז התרומות באוניברסיטאות העילית האמריקניות הוא הדרך למקסם את ההשפעה הקטארית בתוככי ארה"ב. לנדיבות הקטארית יש אפוא תג מחיר, במיוחד כשהיא כרוכה בהעדפה לתרומות למכוני מחקר של המזרח התיכון.
המקרה של אוניברסיטת טקסס A&M יכול להמחיש זאת. מתברר כי הסכם ההתקשרות בין קרן קטאר לאוניברסיטת טקסס מעניק לקטאר שליטה טוטלית על הסטנדרטים האקדמיים, הקוריקולום והתקציב בלא פחות מ־502 פרויקטים, חלקם בתחומים טכנולוגיים וביטחוניים רגישים, כולל כאלה העוסקים בהנדסה גרעינית. ומה שלא פחות משמעותי, לקטאר יש בעלות אינטלקטואלית על כל תוצרי המחקר המדעי הללו. גם כאן מדובר בסכומים אדירים, שבעתיד הלא רחוק יפתחו לקטארים אפשרויות להשתלטות כלכלית על חלקים גדולים בכלכלה האמריקנית.
אחת הדרכים לחמוק מפיקוח על כספי התרומות הקטאריים, חושף הדו"ח, לקוחה מתחום טכניקות הלבנת ההון. כך למשל, האוניברסיטאות מתקשרות עם גופים שלישיים השייכים בפועל לממשלת קטאר או שהיא בעלת המניות העיקרית בהם. כדוגמה מביא הדו"ח התקשרויות עם בנק סנטנדר הספרדי. כלי נוסף שהקטארים משתמשים בו כדי לעקוף את השיטה הוא עריכת כנסים בינלאומיים בחסות גופים השייכים להם, כמו כנס בחסות בנק סנטנדר או חברת החשמל הספרדית איברדרולה והסניף האמריקני שלה, ששימשו כלי להעברת כספים מקטאר לאוניברסיטאות אמריקניות.
בשורה התחתונה, הדו"ח כולל שורה ארוכה של המלצות לתיקון המצב, בהן סדרת שימועים בקונגרס שיבחנו את מדיניות ההשקעות האגרסיבית של קטאר באוניברסיטאות העילית האמריקניות, והאם יש קשר בינן ובין תוכניות הלימוד והשיח האנטישמי האגרסיבי בקמפוסים.
בתגובה לשימוע של ראשי האוניברסיטאות בקונגרס אומר ד"ר צ'ארלס אשר סמול, מנכ"ל ISGAP: "הנאציזם היה שילוב בין שליטה תאגידית בלתי מרוסנת, לכלכלה מהולה באנטישמיות רצחנית. זה גם מה שהביא לחורבנה של אירופה. אינטלקטואלים וחוקרים גרמנים עמדו בחזית התמיכה בנאצים ונרמול האנטישמיות. ומה שראינו השבוע בשימוע בקונגרס הוא את ראשי אוניברסיטאות ליגת הקיסוס הגדולות והעשירות מנרמלים את האנטישמיות גם בארצות הברית. זאת בזמן שהם רוצים גישה בלתי מפוקחת לכספי דמים שמוזרמים על ידי חברות בבעלות ממשלתית קטארית, שהאידיאולוגיה שלהם מבקשת להרוס גם את העם היהודי וגם את הדמוקרטיה האמריקנית. כל זה חייב להיפסק עכשיו".
