הבחורים בישיבה שרו ורקדו בהתלהבות כמעט רגילה את שירי קבלת שבת וחנוכה. בשלב מסוים הורמו כמה מהם על הכתפיים בשירת "שומרים הפקד לעירך כל היום וכל הלילה", השמורה לחיילים או לתלמידים העומדים להתגייס. אנחנו, בוגרי מחזור א', עמדנו מאחור, זה לצד זה, אצורים יותר, מעט מהורהרים, כבדי ראש. נדרשו לנו כמה רגעים כדי להצטרף למעגל הרוקדים הצעיר והתוסס.
נזכרתי והזכרתי לאחד מחבריי שהבחורים שנמצאים כעת בבית המדרש הם בשנתם הראשונה או השנייה בישיבה. רובם המוחלט אינם מכירים את התלמידים והבוגרים שנפלו. אלו שנושאים את משא האבל הכבד הם בעיקר צוות הרבנים של הישיבה, שני ראשי הישיבה והר"מים, שסיימו עוד שבוע של הספדים בהלוויות תלמידים וניחומי אבלים. הקושי הגדול והאבל יורגשו בישיבה כשעשרות התלמידים המגויסים כעת יחזרו לחבוש את ספסלי בית המדרש, וליד חלק מהשולחנות יישארו כמה כיסאות מיותמים.
נזכרתי גם בישיבת הר עציון שבה למד אבי, שאיבדה שמונה מתלמידיה במלחמת יום הכיפורים. לאחר שאחד מתלמידי חו"ל, שלא גויסו אז, קונן על הפגיעה שפגעה המלחמה בסדרי הלימוד בישיבה, אסף ראש הישיבה הרב עמיטל זצ"ל את התלמידים ואמר להם: "אני רוצה שתדעו שהשנה תלמדו מעט מאוד מהוויות אביי ורבא שתכננתם ללמוד, אבל תלמדו כאן דבר אחד שלא תוכלו למצוא לא בגמרא ולא בשולחן ערוך – את הערך של עם ישראל".
את הערך של עם ישראל לומדים בישיבת ירוחם לא רק בחודשים האחרונים. למדנו אותו בעצם ההחלטה שהתקבלה לפני שלושים שנה להקים את הישיבה דווקא בירוחם. למדנו אותו בתורה שלמדנו בבית המדרש, שתמיד הייתה מחוברת למתרחש מחוץ לכותלי בית המדרש. למדנו אותו בשעות השבועיות שהקדשנו לעשייה חברתית בעיירה, בלימוד עם ילדי ירוחם, ובאירועים המשותפים שחגגנו עם התושבים. למדנו אותו בשיחות של ראש הישיבה לשעבר הרב אליהו בלומנצוויג ושאר הרבנים, שתמיד דרשו מאיתנו לקחת אחריות, להתייצב בכל מקום שעם ישראל צריך אותנו, להיות משמעותיים ומחויבים, ולפעול ביסודיות ובצניעות.
הבטתי בשלושת חבריי למחזור שרקדו איתי יחד בתפילת שבת בישיבה. אחד מהם רופא בכיר ומנהל מחלקה בבית החולים סורוקה, השני רב במכון פועה, מנהל בהתנדבות קרן צדקה, ובחודשיים האחרונים משרת כרב־סרן במילואים במחנה שורה, והשלישי מנהל אגף לפיתוח כלכלי באשכול הרשויות של הנגב המזרחי. לכאורה אין קשר בין התחומים, אבל מהיכרות קרובה איתם אני יודע ששלושתם יצאו מהישיבה עם תחושת שליחות גדולה, ושהם משתדלים ליישם בכל יום בעבודתם את תורת עם ישראל שלמדו בישיבה.
אריאל, ינון, יקיר, גדעון, אלישע ושני האיתנים ז"ל, יצאו לקרבות בעזה עם אותה תורה גדולה. תורת עם ישראל, תורה שבזמן מלחמה יש לה מחירים כואבים במיוחד, אבל למרות הכול היא עדיין תורת חיים.
