לפחות שלושה יהודים זומנו השבוע בידי משטרת הר הבית לשימוע בטרם הרחקה, בחשד להדלקת נרות חנוכה באתר המקודש. בפרוטוקול השימוע של אחד מהם נכתב ש"על פי החומר הקיים בידי משטרת ישראל עולה חשש ממשי כי נוכחותו בהר הבית תעורר הפרות סדר חמורות. מפקד המחוז שוקל למנוע ממך את אפשרות הגישה להר הבית ומבואותיו לפרק זמן של עד שישה חודשים".
המורחק, רב קהילה, הכתיב לחוקר תגובה ארוכה ומפורטת במיוחד שמוענה למפקד המחוז ניצב דורון תורג'מן. הנה קטעים נבחרים ממנה:
"אנו נזכרים בגבורת המכבים שעמדו אל מול האימפריה היוונית, היו מעטים נגד רבים והגיעו לירושלים לאחר קרבות אמיצים – קרב מעלה־לבונה, קרב אמאוס, וקרב בית־חורון שעל שמו נקרא היישוב בית־חורון בו כבודו מתגורר. לאורך ההיסטוריה, גם במצבים הכי קשים, יהודים מסרו נפשם להדליק חנוכייה, אפילו במחנות ההשמדה, כדי לתת תקווה לניצחון עם ישראל. שמעתי מנתן שרנסקי שאפילו בכלא הסובייטי הוא קיבל רשות ממנהל הכלא והדליק על שולחנו נר חנוכה.
"לא לחינם בחרה מדינת ישראל את המנורה כסמלה, כדי לסמל את היעוד של עם ישראל להביא אור לאנושות ואת התקווה להדליק את מנורת המקדש ולהאיר לעולם. הדלקת נרות בהר תיתן כוח לחיילים שלנו להבין שהם אינם מסכנים את חייהם לחינם אלא כמו המכבים – נלחמים למען הדלקת אור המנורה בציון. כואב מאוד שבמדינת היהודים אנחנו עדיין מכופפים את ראשנו בפני חמאס ושלוחותיו.
"אני גם מבין שבשכל ישר אפשר לא לעשות מזבוב פיל. מותר לכבד גם את רגשות הדת שלנו בחג החנוכה ולאפשר בצנעה, ובהתאם להוראות בית המשפט, להדליק בסתר פתילה קטנה לכבוד חג החנוכה ולהצלחת חיילינו. אני מייחל כמובן לימים שלא נצטרך להוריד את הראש ולהסתיר את יהדותנו במקום הקדוש לנו, אבל עד אז אני מבקש לפעול בשיקול דעת, בשכל ישר, ולא לעשות רעש גדול מאירוע שאיש לא היה רואה או שומע לולא המשטרה דאגה לפרסמו.
"מלבד הבושה לעם ישראל, דווקא הרחקתי מההר עלולה להדהד בתקשורת ובאמת לגרום לפגיעה בשלום הציבור. מה שנעשה בצנעה ולא בצורה ראוותנית אין בו פגיעה בשלום הציבור ואיננו פרובוקציה. אני מבקש בכל לשון ובאהבה רבה להקשיב גם להמיית הלב היהודי, ולזכר הנופלים לכבד את הרצון להדליק נר קטן שמביא תקווה גדולה ומזכיר לנו את הייעוד הגדול שלנו להיות אור לעולם.
"ברצוני להזכיר את פסיקת בית המשפט ודברי השופט אהרן ברק בבג"ץ 3641-03: 'אכן כבר נפסק לא אחת כי אין ליתן בידי המתנכל לזכויות היסוד את זכות הווטו כנגד המבקש לממשן. נקודת המוצא העקרונית של בית המשפט הייתה והינה כי לכל יהודי הזכות לעלות להר הבית להתפלל עליו ולהתייחד עם בוראו. זהו חלק מחופש הפולחן הדתי וזהו חלק מחופש הביטוי. אין זה ראוי לפגוע בחופש הפולחן הדתי טרם שתינקטנה כל הפעולות הסבירות כדי למנוע פגיעה בביטחון הציבור בלא פגיעה בחופש הדת והאמונה. אין ליתן לקהל עוין זכות וטו על הפעלתן של זכויות יסוד חוקתיות'.
"בנוסף יש לציין את בג"ץ 4776/06 של כבוד השופטת בייניש: 'אין די בחשש ערטילאי או רחוק לשלום הציבור שייגרם אם תמומש זכות עלייתו של העותר להר הבית. יש צורך בחשש קונקרטי המצביע על כוונה קרובה לוודאי לפגיעה קשה בביטחון הציבור'.
"השכל הישר מחייב לשקלל בין הזכויות והחובות שמחייב החוק, ולעשות כל שניתן לאפשר חופש דת ותפילה כחלק מזכויות היסוד במדינה דמוקרטית".
