התחלנו את העבודה שלנו מיד עם סיום המלחמה בעזה. קואליציית מדינות השיקום ביקשה מאיתנו לגבש תוכנית מקיפה לבנייה מחדש של החברה העזתית. בכתב המינוי שלנו צוין כי יש לעשות זאת "מתוך התחשבות בכישרונות, ביכולות ובמניעים החברתיים והכלכליים ברצועה".
אחרי סיור ראשוני בן כמה שבועות ברחבי הערים הפלסטיניות החרבות, היה ברור לנו שהעתיד הקרוב של עזה הוא הפיכתה לספקית עולמית של מהנדסים, אדריכלים, מתכננים ובונים של מתחמים תת־קרקעיים מורכבים. רשת המנהרות שבנה חמאס ברצועה הייתה מרשימה ביותר, וכללה מאות קילומטרים של תווך תת־קרקעי שנבנה במהירות וביעילות שספק אם ניתן למצוא דומות להן בעולם.
ההתחלה הייתה מבטיחה: עשרות אלפי עזתים נסעו למקומות שונים ברחבי הגלובוס והתחילו לעבוד בתכנון רכבות תחתיות וקניונים תת־קרקעיים. אלא שבשלב מסוים החלו להתגלע חילוקי דעות ואפילו תקריות מביכות בינם לבין מזמיני העבודה.
אחד המקרים הזכורים ביותר הוא קניון תת־קרקעי בשטוקהולם שבנתה חברת תשתיות עזתית: ביום חנוכת הקניון התאספו רבים ממכובדי העיר ועשיריה כדי לגזור את הסרט, שבתוכו הוחבא, כך התברר לאחר מכן, תיל ממעיד. ברגע גזירת הסרט התרחשה סדרת פיצוצים אדירה שהחריבה את הקניון על יושביו ונכבדיו.
בתחקיר שביצעו השוודים התברר שלפי דרישת האו"ם הוכנס בחוזה העבודה סעיף הדורש שילוב של בנייה "עזתית מסורתית" במיזם. מטרתו הייתה להעניק לפלסטינים הבונים אותו "תחושת בית רחוק מהבית", וכן כדי למנוע אפשרות מביכה של ניכוס תרבותי מכל סוג שהוא או חלילה אבק של קולוניאליזציה. "מה יותר מסורתי־עזתי מלמלכד את מה שאנחנו בונים מתחת לקרקע?" שאל במשיכת כתפיים בלתי מתנצלת מנהל המיזם – עזתי שלגמרי במקרה יום קודם לכן המריא משטוקהולם לקטאר.
יומיים מאוחר יותר נחשף אירוע מטריד נוסף שהתרחש כמה חודשים קודם לכן, כשבמסגרת עבודה על קו חדש ברכבת התחתית של אדינבורו התגלה ברצפת חדרו של נער סקוטי פיר שממנו יצאו ערב אחד כמה פועלים עזתים. הם החלו לאכול על מיטתו של אותו צעיר ארוחת ערב שכללה פיתות, לבנה וכמה זיתים. הנער הגיע הביתה, נכנס לחדר ואיבד את הכרתו, מה שגרם לשניים מהפועלים לגרור אותו לתוך הפיר תוך כדי צעקות "אללה אכבר".
כתוצאה מהאירוע פוטרו מיד פאהד ומחמוד והוכרו כפוסט־טראומטיים עם קצבת נכות לכל חייהם. המשפחה הדנית, מצידה, עזבה לבית אחר בעזרת דמי שתיקה נכבדים שהורעפו עליה מקרן פיצויים סודית של אונר"א.
שני האירועים הללו, ועוד כמה דומים להם שהתרחשו ברחבי אירופה, גרמו לנו להבין שאולי טרם בשלה השעה לתוכנית השאפתנית המקורית. לכן התחלנו לחשוב על אפשרות חלופית: לאחר כמה שבועות הצגנו בפני ראשי הקואליציה לשיקום עזה את המתווה החדש, שבמסגרתו תהפוך עזה לספקית בלעדית וייחודית לכל סוכנויות השחקנים והניצבים בעולם הקולנוע והטלוויזיה. הרבה גבות הורמו בהתחלה למשמע התוכנית הזו, אבל לאחר שהצגנו בפני הנוכחים את ממצאינו – לא נותר להם אלא להנהן בהסכמה ולהודות שמדובר ברעיון מבריק.
בסרטונים שהפיק חמאס בתקופת המלחמה היו כל המאפיינים של דרמה טובה ומתוסרטת היטב: צילומי גופות עם תקריבי פנים של אנשים שאחרי כמה ימים נראים קמים לתחייה ומהלכים ברחוב; תינוקות מכוסים בדם שמתבררים כבובות חסרות הבעות או עפעוף שנקנו בחנויות הצעצועים הלא מובחרות בג'בליה; מחבלים שמשחקים במשך שנים ארוכות מורים בבתי ספר ומנהלי בתי חולים; וכמובן, פאר היצירה הדוקומנטרית העזתית – מחבלים שעוטים על עצמם אפוד עם הכיתוב "עיתונות", מחזיקים מיקרופון ומדברים למצלמה עד שאפשר לחשוב שהם באמת משדרים למישהו ולא אוספים מידע מודיעיני.
אלא שככלות הכול, גם התוכנית הזו לשיקום עזה נכשלה אחרי שהתברר שהמוטיבציה של המקומיים לשחק ולביים אינה מגיעה ממקום אומנותי או יצירתי. נראה שמקורה במניע אחד ויחיד – לרצוח יהודים בכל דרך אפשרית.
רעיון נוסף שעלה ומיד נפסל היה להפוך את עזה לסמל עולמי ירוק של חיסכון באנרגיה. המחשבה צצה לאחר שהתברר כי למרות הטענות החוזרות והנשנות במהלך המלחמה על מחסור בחשמל ברצועה, הצליחו איכשהו בעזה להמשיך לתפעל את כל המערכות זוללות האנרגיה שהצריכו תשתיות הטרור.
בשלב מסוים אפילו הכריזה גרטה תונברג על חמאס כארגון הירוק ביותר על פני כדור הארץ, ולא חזרה בה גם כשהתברר שהסיבה לא הייתה אג'נדה ירוקה או יעילות וצריכת חשמל נבונה. מתברר שהמקור להיעדר רישומים על רכישת סולר הייתה גניבת דלק נרחבת מהאוכלוסייה האזרחית, שהתרחשה על בסיס קבוע.
אלא שלמרות הכישלונות החוזרים ונשנים, לא אמרנו נואש. הרעיון החדש אומנם עוד לא אפוי עד הסוף, אבל הנה הוא לפניכם: עזה תהפוך לאמירויות הספורט הימי.
הרצועה תחולק לשלוש אמירויות על בסיס שבטי, כשלכל אחת מהן תהיה גישה לים וכל אחת מהן תתמקד בתחום אחר. תושבי צפון הרצועה יתמחו בסקי מים ואופנועים, העיר עזה ומחנות המרכז יתמקצעו בבננות – גדודי עז א־דין אל־בננה כבר הודיעו על לקיחת אחריות לכך – ובדרום הרצועה המיקוד יהיה בסאב (סאפ, בערבית) ובהטבעת להט"בים.
אנחנו יודעים שהסעיף האחרון קשה קצת לעיכול. אבל אם הבנו משהו מהניסיון שלנו בשנים האחרונות, הרי הוא שכדי שתוכנית תצליח בעזה חייבים לשלב בה מרכיבים מקומיים דתיים, מסורתיים ותרבותיים משמעותיים. לצורך שלב הפיילוט כבר הזמנו את תא הסטודנטים "קווירס פול פלסטיין" מהרווארד. טרם קיבלנו תשובה, אבל אין לנו ספק שהם יתגייסו למשימה – עזה חייבת להשתקם, וכולנו צריכים להתגייס למען המשימה הזו.
