איכשהו, בתוך כל ים הסרטונים והתמונות והדיווחים והעדכונים והפושים והכתבות שהסנפתי בשבועות האחרונים, יש סרטון אחד פשוט ומתוק שהולך איתי. אל תדאגו אני לא מדבר על סרטון זוועה נוראי, את כל הזוועות כבר ראיתי ברוך השם. אני מדבר על סרטון קטן שבו דויד ברוזה שר ביחד עם איזו חיילת מתוקה את השיר המושלם You've Got a Friend, והסרטון כל כך קצר וקומפקטי שבכלל לא רואים את כל הביצוע שלהם לשיר, ובכל זאת, זה סרטון מרגש מאוד, איכשהו דווקא הוא לא יוצא לי מהלב.
ועכשיו אני אספר לכם מה קורה בסרטון. דויד ברוזה וחיילת יושבים ביחד, בקצה של איזשהו בסיס ושרים ביחד. זאת לא ההופעה שלו, אני מנחש שהוא כבר סיים להופיע בפני החיילים, וביציאה מהבסיס, בש"ג, הוא פגש חיילת שנמצאת עכשיו בשמירה, יש עליה וסט ונשק, ואני מניח, אני מנחש, שהוא ניגש אליה, והציע לה לשיר איזה שיר, ואני מנחש, שהחיילת בחרה את השיר המתוק והפשוט הזה. איייי, ודויד ברוזה שלף את הגיטרה והתחיל לנגן, כמו שדויד ברוזה יודע לנגן, יש לו כל מיני דאווינים מדהימים כאלה שהוא עושה עם הגיטרה שלו זה משהו משהו! חחחחח.
הסרטון מתחיל ממש בשורה הראשונה של השיר, "כשאתה בדאון, כשאתה טרוד, כשאתה צריך קצת אהבה וחמלה, ושום דבר, שום דבר לא הולך כמו שצריך". אייי אייי איייי, והחיילת שרה, ודויד ברוזה מנגן, ומתלהב מכמה שהיא שרה יפה, והוא עושה כזה, ווהו! של התלהבות, כי היא באמת שרה יפה כל כך, היא שרה בעדינות, בלי להתלהם, עם וסט ונשק, איייי, ומאחוריהם, בזמן שהם שרים, מאחוריהם יש איזו חיילת אחת, עם משקפיים, היא כזה מסתכלת עליהם לחצי שנייה, ואז הולכת משם, ואז חוזרת, ופותחת את שער הברזל שמאחורי החיילת, וכשהשער נפתח הוא חורק, ובדיוק כשהוא חורק דויד ברוזה עושה לחיילת קול שני כזה עדין ויפה, ובזמן שהוא עושה קול שני, מכונית סקודה כחולה נכנסת בשער, והנהג משתהה לרגע, וצועק לברוזה, רק בריאות נשמה! ונוסע משם, חחחחח, והשיר ממשיך, הם מגיעים לפזמון, איייי, חורף אביב קיץ או סתיו, כל מה שאתה צריך זה להתקשר, ואני אהיה שם, איייי, you've got a friend.
ורק בסוף הפזמון, רק אז! החיילת שפתחה את השער, סוגרת אותו בחריקה, וחוזרת אליהם, ורק כשהיא חוזרת אליהם, איייי, רק אז היא קולטת את היופי הזה שהיה שם לפניה, אתם מבינים, רק אז, רק אחרי בית ופזמון כפול, רק אז היא עוצרת את הכול, כדי להתבונן ביופי הזה לרגע, כדי להקשיב לחיילת ששרה כל כך יפה, ולדויד ברוזה שמנגן כל כך יפה, רק אז היא קולטת אותם, שרים ביחד שיר יפה בשני קולות, בקצה של בסיס נידח. כמה זמן לקח לה כדי לזהות את היופי הצלול הזה שהיה מולה כל הזמן.
תקשיבו, זה סרטון כל כך יפה. קודם כול יש בו יופי פשוט, נקי, נטול אינטרסים. דויד ברוזה שר עם החיילת בקצה הבסיס, ולרגע הם יחד, לבד, זמר וזמרת וגיטרה, הוא מנגן בשקט, היא שרה בעדינות, המציאות שמסביב כמעט מכניעה אותם, השער שחורק, והבחור שצועק מהסקודה, ובכל זאת, היופי המתוק הזה מחזיק מעמד, בבדידות מזהרת, ברוך ובחמלה. זה הדבר הראשון שיפה בסרטון הזה. והדבר השני שיפה בו, הוא הרגע שבו החיילת הזו שהתעסקה עם השער, החיילת שכמעט כמעט החמיצה את השיר, חוזרת לדויד ברוזה ולזמרת ששרה איתו, ומתבוננת בהם. זה רגע כל כך יפה. היא כמעט פספסה אותם. היא כמעט החמיצה אותם. במקום לשבת ולעצום עיניים ולהקשיב להם שרים, היא פתחה את השער של הבסיס לסקודה של איזה נודניק. מול יופי צלול כזה, החיים צריכים לעצור. אבל היא לא עצרה. היא המשיכה בחיים שלה, וכמעט כמעט החמיצה אותם שרים. ורק ברגע האחרון היא שמה לב. היא שמה לב רק ברגע האחרון.
לפני כמה ימים צפיתי באיזה ריאיון עם כמה קרובי משפחה של חטופים וחטופות. ואיזו אמא אחת אמרה שם, שהיא מתגעגעת לריבים המטופשים שהיו לה עם הבן שלה. לוויכוחים הסתמיים והמעיקים של החיים. אפילו לזה היא מתגעגעת. ככה היא אמרה. ואני הקשבתי לה והתחלתי לבכות. איך הכול עצוב. רק עכשיו, רק כשהבן שלה בעזה, היא מוצאת יופי בדברים הפשוטים האלה, של החיים. אבא, אמא, בית, משפחה, ריבים, געגועים, ביצת עין הפוכה, סתם חיים, סתם, חיים, כמו שיש לכולם תמיד.
ויש יופי בחיים. גם בחיים הכי רגילים ומוכרים ושגורים, גם שם, גם בהם יש יופי עמוק ופשוט ונוגה. ורוב הזמן אנחנו מפספסים את היופי הזה. אנחנו מפספסים אותו גם כשהוא נמצא לנו מתחת לאף. כמו שהחיילת שפתחה את השער פספסה את דויד ברוזה ואת החיילת ששרה איתו. ולפעמים, לפעמים אנחנו זוכים לראות את היופי הזה, לפעמים אנחנו זוכרים להרגיש אותו, רוב הזמן זה לא קורה, רוב הזמן אנחנו עסוקים בלפתוח את השער החורק ולסגור אותו, אבל לפעמים אנחנו שמים לב, לפעמים אנחנו שמים לב.
לאה גולדברג התפללה, וביקשה למצוא יופי, לברך ולהתפלל על הפרי הבשל, על העלה הקמל, על החיים הפשוטים, הסתמיים, הנינוחים, שלאיש לא אכפת מהם. זו הייתה התפילה שלה. וזו גם התפילה שלי. יש יופי בעולם, ואני לא רוצה לפספס אותו, אני רוצה לראות אותו, ולנשום אותו, לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עליי יומי הרגל.
