17 שעות היו איילת חכים ואריאל פרידלנדר נצורים בממ"ד בביתם בקיבוץ בארי, עם ילדיהם הקטנים. שוב ושוב ניסו המחבלים לפרוץ את הדלת, ורק עמידתו הנחושה של אריאל, שהחזיק את הידית, מנעה מהם לבצע את זממם. באחת אחר חצות, כשבני המשפחה היו מותשים ללא מזון ומים, אחרי שעות של מאמץ לשמור על הדלת ולהשתיק את ילדיהם המבועתים, שמעו סוף־סוף בני הזוג צעקות של חיילים בעברית. כשיצאו מהממ"ד הם גילו בית שהושחת ונבזז. בהמשך שמעה איילת שאחותה רז ובעלה אוהד נחטפו לעזה. רז שוחררה לאחר 54 יום, אוהד עדיין שבוי.
מאז ועד היום שוהה המשפחה במלון בים המלח. "קברנו 84 חברים בקיבוץ ויש לנו 15 חטופים", אומרת איילת חכים. "התופת שלנו לא נגמרה באותו יום, אנחנו חיים אותה כל יום וכל שעה".
משפחת פרידלנדר וחברים נוספים בקיבוץ יצרו קשר עם ארגון שורת הדין, לשם הגשת תביעות אזרחיות נגד האחראים לטבח. אנשי שורת הדין התמחו בתביעות מסוג זה. התביעות הגדולות שבהן זכו היו נגד הרשות הפלסטינית; חלק מסכומי העתק שנפסקו לטובתם אף מומשו והועברו לנפגעי הטרור.
מול חמאס התמונה סבוכה יותר. שלוש תביעות הגיש שורת הדין נגד ארגון הטרור: האחת בגין רצח בני משפחת גביש באלון־מורה במוצאי פסח תשס"א בידי מחבל, איש חמאס. התביעה הוגשה בישראל, ולאחר שחמאס לא הגיש כתב הגנה נפסקו לחובתו 92 מיליון שקלים. תביעה שנייה הוגשה בגין רצח הנער אדם וינשטיין באותה שנה. תביעה שלישית בעקבות רצח שלושת הנערים ביוני 2014, ושם ניתן פסק דין בסך 38 מיליון דולר. תביעות נוספות שהוגשו בארה"ב הסתיימו גם הן בפסקי דין לטובת התובעים.
בניגוד לארה"ב, שבה מומשו פסקי דין נגד חמאס, בישראל נתגלה קושי לתפוס נכסים בבעלות ישירה של חמאס. בשורת הדין טוענים שלאחרונה נרשמה פריצת דרך בנושא, ובתי המשפט קיבלו את הטענה שלפיה אפשר לגבות את התשלומים מהרשות הפלסטינית. העילה היא כספי תמיכה שהרשות מעבירה לחמאס, בהיקף של עד מיליארד שקלים בשנה. הכספים מועברים לטובת מערכת החינוך, הבריאות ותשלום משכורות לפקידים, והם מאפשרים לחמאס לפַנות מימון לתעשיית הטרור. משפטית הם מוגדרים "מימון טרור", והופכים את הרש"פ למי שחבה באופן ישיר על נזקי הטרור.
עו"ד ניצנה דרשן־לייטנר, שורת הדין: "התביעה הזו היא הרבה מעבר לפיצוי לנפגעים. המטרה היא לחנוק את צינורות המימון של חמאס"
את העיקרון הזה מבקשים בשורת הדין ליישם על כל מי שתומך בחמאס, בראש ובראשונה קטאר ואיראן. "אסטרטגית, התביעה הזו היא הרבה מעבר לפיצוי לנפגעים", מבהירה מנכ"לית הארגון, ניצנה דרשן־לייטנר. "המטרה היא לחנוק את צינורות המימון של חמאס, שבלעדיהם הארגון הזה לא יהיה מסוגל להתקיים". ממשלת קטאר מעבירה לאיראן 30 מיליוני דולרים בחודש: עשרה מיליון במזוודות מזומנים ל"משפחות" שאת זהותן קובע חמאס, קרי משפחות של פעילי הארגון; עשרה מיליון באמצעות דלק שמגיע ישירות לחמאס; ועשרה נוספים כמיסים שחמאס גובה על דלק שנכנס לכלל תושבי הרצועה.
קטאר היא מדינה ואי אפשר לתבוע אותה, אולם אפשר גם אפשר לתבוע בגין מימון טרור את הגורמים שמעבירים בפועל את הכספים – הבנק הלאומי הקטארי, וחברת הנפט הקטארית. האם העובדה שישראל אפשרה את העברות הכספים יכולה לשמש טענת הגנה לשלטונות הקטאריים? לפי דרשן־לייטנר, התשובה שלילית: "בעבירות מימון טרור, האחריות היא אישית וישירה. ברגע שאתה מממן גוף טרור, אתה אחראי לפעולותיו".
נתבעת נוספת היא קרן קטאר, שמעבירה מיליוני דולרים לאגודות צדקה של חמאס. "התפיסה בישראל ובארה"ב היא שאין הבדל בין הזרוע הצבאית של חמאס לזרוע האזרחית. מדובר באותם גורמים, אותם אנשים, אותם מבנים, אותן פעילויות. כגוף שלטוני, חמאס אחראי לתושבי הרצועה. כשגורם שלישי מממן לו את הצרכים השוטפים, מתפנה לו כסף לתעשיית הטרור והמוות".
התביעות נדונות כאמור בישראל ובארה"ב, ובשורת הדין מבקשים מנפגעים נוספים מהעוטף להצטרף לתובעים. בארה"ב יוגשו תביעות גם נגד חברות קריפטו שחמאס מגייס כספים דרכן, בקמפיינים של מימון המונים. "במדינות המערב יש חוקים נוקשים למלחמה בהלבנת הון ומימון טרור. חמאס לא יכול לגייס כסף ישירות, ולכן הוא מפרסם את הקוד של ארנק הקריפטו שלו, ומבקש מתומכיו להעביר לו תרומות במטבעות דיגיטליים כמו ביטקוין. הארנק הוא אנונימי, אולם אפשר לתבוע את החברות שבהן הארנק נסחר. כשחברה כזו תיתבע בסכומי עתק, היא לא תוכל לאפשר לארנק לפעול בפלטפורמה שלה. התביעות האזרחיות יעילות יותר מהכלים המדינתיים של חילוט הון המשמש לטרור. כשאתה מחלט נכס, אתה מוגבל לשווי שלו. כשאתה עוצר את העברות הכספים או מקבל זכות לגבות סכומי עתק מקרנות שמממנות את הטרור, ההשפעה גדולה הרבה יותר".
**
הבהרה: בטור שפורסם בשבוע שעבר נפלה טעות. הקיבוץ שאליו לא נכנס שום חייל צה"ל עד לשעות אחר הצהריים של שבעה באוקטובר הוא ניר־עוז ולא נחל־עוז.
