כמה ימים אחרי הטבח בעוטף, הותקפה משפחה בשטחה החקלאי ברחלים שבשומרון. הבן, חייל בחופשה, ירה לכיוון הפורעים, ואחד מהם מת. בהלווייתו צעקו המשתתפים: "כולנו ילדיו של מוחמד דף". הפרקליטות הצבאית התנפלה על החייל ועצרה אותו כאחרון הרוצחים, כאשר ברור היה שהראיה היחידה, הקליע – אם בכלל היה כזה – נקבר עם הגופה; ושגם אם המוות נגרם מהירי, מדובר בהגנה עצמית. הצעיר נעצר ונצלב בתקשורת, אך שוחרר על ידי שופט בעל שכל ישר. בכך השתלבה הפרקליטות הצבאית בקמפיין "אלימות המתנחלים" המומצא, השפל, השקרי. אותה עלילת דם מרושעת של דמוניזציה, דה־לגיטימציה ודה־הומניזציה של מתיישבי יהודה ושומרון.
מסע ההכפשה החל לפני כשנתיים ביוזמת "שוברים שתיקה" והאירופים, וזוכה למימון עצום, הדהוד ותמיכה מכל הפרוגרסיבים בעולם – ארגוני "הזכויות", תיבות התהודה התקשורתיות בארץ ובעולם, מפלגות השמאל, ראשי מערכת הביטחון, הממסד האמריקני הנוכחי, וכן הנשיא לשעבר ברק אובמה – שהגדיל לעשות בהקבלה מפורשת בין אירועי העוטף למתנחלים.
הקמפיין הזה הופך את היוצרות בין האוכלוסייה היהודית המותקפת יום־יום באבנים, בקבוקי תבערה ויריות, ובין האוכלוסייה הערבית שהיא מקור הטרור, הפראות והעבריינות, החוגגת ומחלקת בקלאוות נוכח מראות האונס, שריפת הילדים ורצח העם. הטרור הערבי נמחק, והאלימות היחידה היא התגובות היהודיות הבודדות. פיל ענק של אלימות ערבית אינסופית ליד נמלה זעירה של אלימות יהודית, שלא הייתה באה לעולם לולא ניסיונות הרצח השיטתיים הערביים. הקמפיין הזדוני הזה העלים את הפיל והתמקד בנמלה כמקור הבעיות.
לא מדובר בסתם שנאת מתנחלים, אלא במהלך מחושב של רצח אופי למתיישבים ולעצם הנוכחות הישראלית ביו"ש, כהכנה לגירוש ולקידום מדינה פלסטינית. התוצאה היא שאלפי אירועי טרור שבעבר הוסתרו על ידי התקשורת מוצגים כעת כתגובה מתבקשת, בעוד שהגנה עצמית מצד היהודים מתוארת כ"אלימות". הקמפיין מצדיק בעקיפין ומעודד פוגרום נוסח עוטף עזה ביו"ש; כזה שיתקבל ללא זעזוע ואפילו בהבנה, כי זה מה שמגיע לתתי־אדם שכמותם, המתנחלים. כבר היום רואים הבדל ביחס למתנחלים נרצחים לעומת נרצחים אחרים. הקמפיין עובד, הדם הותר. ארה"ב שמכתיבה לישראל לספק דלק לעזה בידיעה שהוא זולג לחמאס, אינה מספקת רובים לצה"ל מחשש שיזלוג למתנחלים, ובמערב מתגבשות סנקציות נוספות נגד יהודים ביו"ש.
אלוף בדימוס ישראל זיו אמר את המשפט הלא ייאמן: "יש שם פעילות בלתי נשלטת של מיליציית הגבעות, אנרכיה, פעולות התעמרות קשות כולל רציחות של פלסטינים". האו"ם, הנשיא ביידן, עמר בר־לב בזמנו, שר החוץ האמריקני, "גורמים ביטחוניים בכירים" – כולם מטפחים את העלילה במקהלה מתוזמרת. האשמים העיקריים בעובדה שהשקר מסרב למות ואפילו מתעצם אלו ראש הממשלה והשרים, דוברים רשמיים וראשי מערכת הביטחון. הם יודעים את האמת, ופרט למלמולים פה ושם, הם שותקים. שתיקה שהיא הודאה ושיתוף פעולה, כי שקר בעוצמה כזו הוא מהלך אסטרטגי בעל מטרות מדיניות. לא את המתנחלים בלבד הוא מושיב על ספסל הנאשמים אלא את ישראל כולה, תוך הטלת מום במוסריותה. בכך נוצר "איזון" אנטישמי לרצח העם מצד הערבים. הקמפיין גם נועד לעצור את ההתיישבות ביו"ש ולהצדיק פגיעות בה, מגירוש ועד רצח.
נגד המהלך הזה צריך היה הממסד הישראלי להשתולל. להציג את פרופורציות האלימות האמיתיות, ולהוביל קמפיין ענק על האלימות הפלסטינית. כל תשובה פחותה בתוכנה ובממדיה, מעצימה את העלילה. שעה שגורמים אמריקניים רשמיים מדברים על "אלימות המתנחלים", הם לא מקבלים תשובה ישראלית חריפה ואפילו לא תביעת תשובה לשאלה המתבקשת: כמה יהודים וכמה ערבים נרצחו ביו"ש מאז תחילת המלחמה? כמה בחמש השנים האחרונות? מדוע רק יהודים ביו"ש נוסעים באוטובוסים מוגני ירי ואילו הערבים נוסעים בכלי רכב רגילים? איך לא חושפים את מאות הפוסטים מהרשתות הערביות המסיתים לביצוע פוגרום ביו"ש? איפה נתוני האמת, הסטטיסטיקות וההשוואות?
מדוע אילון לוי, דובר הממשלה באנגלית, אינו יודע את העובדות ואינו מסוגל לספק תשובה פרט לגמגום מתנצל "אנחנו פועלים נגד כל סוג של אלימות"?
אותו ראש ממשלה, אותה ממשלה, אותו מטכ"ל ואותו שב"כ, אותם אנשים עצמם שחתומים על הקטסטרופה בדרום, שוב מזניחים סכנה גדולה שמתקרבת.
