"שרק נצליח לשמור על האחדות בינינו", זו אחת הבקשות הנשמעות ביותר במלחמה. התקווה של רבים שאווירת הפיוס שמורגשת ברחוב תישאר איתנו גם כשנחזור בעזרת ה' לשגרה, מזכירה לי רגעים מסוימים ביום הכיפורים. ברגעי ההתעלות של היום הקדוש אנחנו מקווים שנצליח להישאר מלאכים גם למחרת. אבל אז, כשמגיע היום שאחרי, בדרך כלל רבים מאתנו מתאכזבים שחזרנו להיות בני אדם.
יש לנו נטייה לשכוח שאנחנו לא מלאכים, ושיום הכיפורים הוא לא ממש יום טבעי. באותה מידה כדאי לזכור שאנחנו גם לא עם של מלאכים ברמה הלאומית ושמלחמה בעצימות גבוהה היא לא מציאות נורמלית. אנחנו עם מגוון ומרובה שבטים עם אורח חיים ותפיסות עולם שונות, וגם מלחמה לא תצליח למחוק את ההבדלים, הפערים והמחלוקות.
אבל המסקנה היא לא להתייאש מהיכולת שלנו לחיות כאן יחד בזמן שגרה. המסקנה היא שנצטרך לעבוד בזה. נהיה מוכרחים להתאמץ על האחדות, הרבה יותר מכפי שהתאמצנו לפני בוקרו של שמחת תורה האחרון.
אחרי המלחמה יהיו לנו הרבה הזדמנויות להתאמץ על האחדות. יש סבירות גבוהה לקיומה של מערכת בחירות בשנה הקרובה, וזו תהיה מבחן ראשון עבורנו האם אנחנו רוצים שמשהו כאן ישתנה. במפלגות המעטות בהן יש פריימריז, הבוחרים יצטרכו לשאול את עצמם האם הם מקדמים פוליטיקאים שיודעים לנהל מחלוקת באופן ענייני ולא אישי. יש דמויות כאלו, גם במערכת הפוליטית הנוכחית, שעם כל זה שיש להן עמדות ברורות, הם מסוגלים לכבד בעלי עמדות אחרות וגם לשתף איתם פעולה בנושאים מוסכמים.
כשיגיעו הבחירות הכלליות, נדרש לשאלה האם המפלגה שאנחנו בוחרים מסוגלת, לצד קידום הרעיונות האידיאולוגיים שלה, לפעול באופן ממלכתי לטובת הכלל ולא רק לטובתו של ציבור מסוים. האם אנחנו בוחרים מפלגה שמקדמת הקמת ממשלה צרה או ממשלה רחבה. האם אנחנו בוחרים במפלגה שראשיה מסוגלים להתעלות על עצמם בשעת משבר ולא לעסוק בחשבונות פוליטיים אישיים.
אבל מבחן האחדות הוא לא רק מבחן פוליטי. לעבוד באחדות פירושו גם לצרוך כלי תקשורת שמתנהלים באופן ממלכתי והגון ולא מבקשים רק להתסיס את החברה. האם נהדהד עיתונאים ופרשנים שמתנסחים בבוטות ובקיצוניות ומלבים כל אש של מחלוקת, או כאלו שיודעים להתנסח במתינות ולכבד דעות שונות. לעבוד באחדות פירושו גם להתנהל באופן מבוקר ברשתות החברתיות שלנו. להגיב באופן עניני, לשתף תכנים חיוביים, ולא להסס לחסום כותבים מסיתים ותכנים רעילים.
העבודה באחדות לא מסתכמת רק בצריכת תקשורת ורשתות חברתיות. היא דורשת התנהלות מסוימת גם ברחוב. לאיזו הפגנה נלך, והאם ניתן יד למחאה קיצונית ששוברת כללים ולא יודעת גבולות. איך נתייחס במרחב הציבורי לאנשים שמחזיקים בתפיסת עולם שונה משלנו. האם נהיה מסוגלים לשתף פעולה עם אנשים ממחנה פוליטי אחר גם בימים טובים, ולא רק בימים קשים.
את השאלות הללו אפשר וכדאי לשאול כבר עכשיו, כשהתותחים עוד יורים והחיילים נלחמים. אם רוצים לשמר ליום שאחרי את אווירת האחדות המורגשת והמרגשת, מוכרחים לעצב מחדש, עוד לפני תום המלחמה, את תרבות המחלוקת שלנו ואת כללי השיח לזמן שגרה.
