אזהרה, להלן טקסט מדכדך. עמיתי אריאל כהנא פרסם הבוקר (ג') ב"ישראל היום" נתונים חשובים ביותר, המוכיחים באופן מספרי וממשי עד כמה מושג "אלימות המתנחלים" נופח יתר על המידה וללא כל קשר למציאות.
כך למשל אירועים שכלל לא התרחשו הוכנסו לדו"חות שהונפקו בנושא, והדיווחים על אודותיהם היו פשוט שקריים, או לחלופין פעולות ביטחוניות שבוצעו בידי לובשי מדים וחברי כיתות כוננות – הוצגו ככאלו שבוצעו על ידי ה"מתנחלים". כך שתיאור המגמה המציגה כי אלימות ה"מתנחלים" ביהודה ושומרון התגברה באופן דרמטי מאז פרוץ הלחימה, מתבררת כעורבא פרח. וזה חשוב מאוד להבין את זה.
השאלה היא, עד כמה הוכחת הנתונים הללו תצליח להפריך את המונח שכבר הפך לאבן יסוד אצל רבים ממדינאי העולם? אלו לא רק אנשי ממשל ביידן או שר החוץ הבריטי שפרסמו לאחרונה הגבלות על כניסה לארה"ב ולבריטניה עבור מי שהיו מעורבים ב"אלימות מתנחלים", אלא כמעט כל פוליטיקאי מערבי עמוס כוונות טובות שהגיע לבקר פה לאחרונה.
חשוב לומר שעבריינות שוליים היא עבריינות שוליים, ולא תופעה שמצריכה תשומת לב בינלאומית. אך כרגע לא זה המצב, ונראה שהתנערות מ"אלימות מתנחלים" וצקצוק מול התופעה הזו, שאינה קיימת, הפכה כמעט למקבילה של ההתנערות מהטרור הפלסטיני. גזירה שווה.
מדובר בחוסר ביכולת בסיסית להודות כי קיים כאן צד אחד שחרט על דגלו רצחנות אכזרית ואינו בוחל בהפנייתה כלפי ילדים, נשים וקשישים, ולהבדיל קיים צד שני שמיישב את ארצו, ושנאלץ להגן על עצמו באמצעות צבא הכפוף לכל דין בינלאומי, בשל הסירוב לקבל את עצם קיומו במרחב.
המשוואה הזו כנראה קשה מדי לעיכול, ולכן נתלים ב"אלימות מתנחלים". מסיימים כמעט כל הצהרה מדינית בהבעת אמפתיה כלפי עם ישראל ונרצחי הטרור שלו, לצד נזיפה על כך שהמדינה אינה פועלת די כדי לרסן את הטרור היוצא מערוגותיה. גם אם הוא לא ממש קיים, וגם אם כנגד תופעות הקצה שכן ישנן, ישראל פועלת ביד חזקה בהחלט הכוללת צווי מעצר והרחקה מנהליים.
לעתים נדמה שהניסיון להוכיח כי מתיישבי יהודה ושומרון אינם חבורת מתפרעים צמאי דם, שקולה לניסיון להוכיח כי היהודים לא באמת שולטים בעולם. מכאן שההוכחה כי הדו"חות שהתפרסמו בנושא היו שותפים לביסוס השקר, היא אכן צעד ראשון וחשוב מאין כמוהו. אולם היכולת להפריך באופן מוחלט את הבדותה הזו, נדמית כבר כמעט כמשימה בלתי אפשרית.
